האזינו לטור של קלמן ליבסקינד

העיתונות שלנו היא שורש כל רע. לא קצת, לא ליד, לא בערך. פשוט כך. שורש כל רע. כוחה רב לה כדי למסגר לפי אוות נפשה ולפי תפיסת עולמה כל אירוע, כל אמירה וכל פעולה. לשום דבר שמתרחש במרחב הציבורי שלנו אין ערך משל עצמו, לפני שבאה התקשורת ומגדירה אותו.
כחומר ביד היוצר. ברצותה מיישרת, וברצותה מעקמת. ברצותה - ההוא טוב וזה רע, וברצותה - להפך. ברצותה - אלה הצודקים ואלה הטועים, וברצותה - מוחלפים התפקידים. ברצותה - המעשה הנדון ייקבע כלגיטימי, וברצותה - ייזכר לדיראון עולם ככזה החוצה את כל הקווים האדומים.

שוב מתברר שהעיתונות העברית היא הנשק האפקטיבי ביותר של האויב | קלמן ליבסקינד
 
פעם, לדוגמה, היה ברור לכל מי שמאיים בסרבנות, שלא כדאי לו. שציבורית, הוא ייפגע וישלם מחיר כבד. באה התקשורת בשנה האחרונה והעניקה תעודת כשרות לסרבנות. אם בצלאל סמוטריץ' נראה לך קיצוני ויריב לוין מקדם רפורמה שאתה חלוק עליה, זה בסדר גמור אם תודיע שמבחינתך יישובי גבול הצפון יצטרכו לדאוג לעצמם במלחמה הבאה, כי אתה לא מתכוון להגיע. פעם היה ברור לכל אזרח ישראלי שאם הוא יבקש לחלל את קדושת יום הזיכרון לחללי צה"ל, הוא יחטוף בראש מכה שממנה יתקשה להתאושש. לפני כמה חודשים נרמלה התקשורת גם את זה.

פעם, כלומר עד לפני שבוע, היה ברור לכל ילד בישראל שפגיעה במתפללים יהודים - כזו שלו הייתה מתרחשת בפריז הייתה מככבת בפתח המהדורה לצד הכיתוב הבולט "תקיפה אנטישמית" – היא משהו שמי שיעלה על דל מחשבתו לעשות, יוקע ולא יוכל עוד לבוא בקהל. השנה גם זה נורמל. מדינת ישראל הפכה למקום היחיד בעולם כולו שבו חוליגנים יכולים לפוצץ את תפילות יום הכיפורים, לצעוק "בושה" ולשרוק במשרוקיות כדי להפריע לתקיעת השופר, לתקוף מתפללים, להציק להם, למשוך בטליתותיהם, לצפצף באוזניהם בזמבורות, לפזר להם את מחזורי התפילה, לתקוע בפרצופיהם מצלמות סלולריות, לצעוק להם "דתיים, לכו מתל אביב", ועדיין להיתפס כמי שממוקמים בצד המואר של החברה. אין עוד מקום אחד על כדור הארץ שיש בו תקשורת מעוותת וחולה כמו שלנו, כזו שכבר כמה ימים בוחרת לטגן מכל הכיוונים את קורבן ההתקפה הזו, מי שארגן את התפילה, ולהפוך דווקא אותו לאיש הרע בסיפור.

היה צריך לשפשף את העיניים בתימהון כדי להאמין שמה שמתרחש מולנו אמיתי. שרגע אחרי הפעולה הברוטלית של המפגינים מול שורה של מנייני תפילה בתל אביב, יתייצבו ערימה של עיתונאים וכלי תקשורת ויתחרו ביניהם מי יביא הוכחות מוצלחות יותר לכך שישראל זעירא, יו"ר ארגון ראש יהודי, הוא הוא הקיצוני בסיפור הזה. זה איננו אלא ניסיון פסיכי להסיט את הזרקור אל המקום שנוח לכל אותם חילונים קיצוניים ותומכיהם בעיתונות, כי הסיפור עצמו פשוט וברור. כל אחד יכול לבקש מהעירייה רשות לערוך אירוע במרחב הציבורי שלה. הוא יכול להיות שמאלני או ימני, דתי או חילוני, קיצוני או מתון, תומך רפורמה או מתנגד חריף לשינוי עילת הסבירות. לאף אחד אין רשות לפגוע, לתקוף ולפוצץ שום אירוע שכזה, וכאשר מישהו נוקט אלימות, מועצת חכמי התורה של חדשות 12 או של רשת ב' לא יכולה להתכסות בטענה שהמארגן הוא קיצוני בראייתה. זה מביך שצריך להסביר את זה.

עזבו את העובדה שמדובר כאן בניסיון מחריד להפריע למתפללים יהודים לתקוע בשופר בתפילת נעילה. בואו נלך לדוגמה פשוטה יותר. תארו לעצמכם שהייתי מפוצץ כינוס של שקמה ברסלר נגד הרפורמה המשפטית, ולא מאפשר לה לדבר, ומסביר שעשיתי את זה כי היא קיצונית, שהרי רק לאחרונה היא השוותה את חברי הקואליציה לנאצים. האם יש סיכוי כלשהו שבמהדורת החדשות של ערוץ 13 יניחו לי ולמה שעוללתי, ילכו עם הקו שלי, ויקדישו זמן אוויר לכתבה שמוכיחה שאני הצודק ושהיא באמת קיצונית ובעייתית? זה הרי טירוף מוחלט.

ובכן, זה בדיוק מה שקרה כאן השבוע. תוכנית אחת ניסתה לשכנע שזעירא רוצה להחזיר את כל החילונים בתשובה. תוכנית אחרת ניסתה להוכיח שהוא מתכנן כבר שנים אירועי הדתה. עיתונאי שלישי חשף שזעירא אמר פעם שהוא לא יהיה מוכן לחתן שתי לסביות. חברים, את מי זה מעניין? האיש נראה לכם קיצוני? אל תתפללו איתו. מישהו הכריח אתכם לרדת מהבית בעיצומו של יום הכיפורים ולהצטרף דווקא למניין שהוא מארגן? לכו להתפלל עם קהילת הלהט"ב, לכו להתפלל עם הקהילה הרפורמית, לכו להתפלל עם קהילת אוהדי הפועל כפר קאסם, ואם לא בא לכם - אל תלכו להתפלל בכלל. זו מדינה חופשית, עשו מה שבא לכם.

התפילה לרגל חג העיד אל אדחא בפארק מדרון יפו (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
התפילה לרגל חג העיד אל אדחא בפארק מדרון יפו (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)


באיזה עולם סדרת אירועים שבה מותקפים מתפללים על ידי מפגינים אכולי שנאה הופכת לדיון על תפיסת העולם של מארגן התפילה? ובכלל, שמונה חודשים אתם מכשירים כאן כל מעשה קיצוני וכל איש קיצוני. אהוד ברק משווה את ראש ממשלת ישראל להיטלר, זה הפריע למישהו מכם לראיין אותו בכבוד גדול פי אלף מזה שראיינתם השבוע את זעירא אחרי שהותקף? "אחים לנשק" הודיעו שהם תומכים במי שלא יגיע לשירות מילואים.

זה הפך אותם לפרסונה נון גראטה באיזושהי מערכת עיתונאית? ישראל זעירא הוא הקיצוני היחיד שמסתובב פה ודורש יחס מיוחד?
כשראאד סלאח ארגן לאחרונה תפילה במרחב הציבורי ביפו, מישהו מכם טרח לדון בעניינו של האיש הזה, ששולל את הלגיטימיות של מדינת ישראל, שהורשע בהסתה ובתמיכה בטרור, ושארגונו הוצא אל מחוץ לחוק, או שישראל זעירא הוא הבעיה היחידה שלכם? שמעתי את אפי טריגר, מגיש יומן הבוקר של גלי צה"ל, שכבר למעלה מחצי שנה התוכנית שלו נשמעת כמו הפגנה ברישיון יותר מאשר כמו תוכנית חדשות. "לפני הראיונות", הצהיר, "כמה עובדות שאי אפשר לערער עליהן: ראשית, ארגון ראש יהודי הוא ארגון קיצוני. המייסד שלו אומר 'אנחנו רוצים לעשות הדתה'. הוא פועל כדי להכניס דת מסוג מאוד מאוד מסוים למרחב בתל אביב בסגנון אצבע בעין. ראש יהודי הוא, אם תרצו, פורום קהלת של החיים הדתיים".

תגיד, אדוני הליברל, באיזו מציאות מותר לתקוף מישהו שאתה חולק על תפיסת העולם שלו? באיזו מציאות אחרי התקפה פרועה כזו, מה שאמור להעסיק עיתונאים כמוך זו האג'נדה של המותקף? באיזו מציאות אסור לבנאדם לרצות לקדם את ה"הדתה", את ה"החלנה" או את תפיסת ההשמנה כאידיאל של יופי?

מי כאן "הטרף הקל"
אבל טריגר היה רק חייל אחד במערכה. בערוץ 13 הגדילו לעשות והביאו הקלטות של הרב יהושע שפירא, והסבירו שבחזון שלו המעוזים החילוניים של תל אביב יהפכו לדתיים. "הוא לא חלק מהארגון (ראש יהודי – ק"ל), אבל הוזמן להרצות שם והציג לפעילים את היעד". הבנתם? הוא לא חלק מארגון ראש יהודי של זעירא, אבל יש הקלטות טובות שלו, אז למה לקלקל?

חברים, אתם מנסים לעוור את עינינו. לא מעניין מיהו הרב שפירא ומיהו ישראל זעירא ומה רוצה ארגון ראש יהודי. במדינת תל אביב החופשית, זו שסיפרתם לנו שקיימת אצלכם, ארגון ראש יהודי יכול לנסות לשכנע אנשים לעמוד על הראש היהודי שלהם ולכשכש בזנב. לא מתאים לכם? אל תבואו לכנסים שלו ואל תבואו להתפלל איתו. ואם החלטתם לבוא ולפוצץ, אתם הרעים. לא הוא. מי שתוקף אישה ברחוב לא יכול להסביר שהיא נראתה לו מופקרת, וליהנות מתמיכה של עיתונות שפויה בתירוץ הזה שלו. אני יכול למלא כאן בקלות שני עמודים בציטוטים מלאי שנאה של יאיר לפיד נגד ימנים ונגד חרדים ונגד תושבי איתמר ונגד כל מי שהקמפיינר שלו אמר לו שנכון לגדף כרגע. זה יעזור לי כטענת הגנה כשאפוצץ לו כנס?

שיא השיאים הגיע ביום רביעי כשירון אברהם, עיתונאי חדשות 12 שאני גם מכבד וגם מחבב - ראיין את איל מאירוביץ, ששיתף בעבר פעולה עם ישראל זעירא. מאירוביץ, תל אביבי ותיק, איש שאיננו חובש כיפה, הפעיל פעם בית קפה בקומה התחתונה של מבנה שבקומה העליונה שלו הפעיל זעירא בית מדרש. "השילוב הזה, של 'קנה קפה, קבל שיעור תפילה במקום מאפה', לי זה נשמע על גבול הביזארי", הצהיר אברהם. "זה לא קנה קפה וקבל שיעור", הסביר מאירוביץ, "היה למטה בית קפה צמחוני עם ארוחות, ובקומה למעלה היו מתקיימים שיעורים, מי שרצה עלה למעלה לשיעורים, ומי שלא לא".

אברהם המשיך לרמוז שמדובר בדרך מתוחכמת לצוד נפשות רכות של שותי קפה תמימים. "מה זה 'מי שרצה רצה, ומי שלא לא? כשבא מישהו, הצעתם לו את השיעור למעלה, נכון? אמרתם לו 'בערב יש שיעור'".

מאירוביץ המשיך להסביר: "היה שילוט, היה פרסום שארגון ראש יהודי הוציא בזמנו, זו הייתה אופציה שמי שרצה הגיע". אברהם לא ויתר. "אבל היו כאלה שאמרו לך 'עזוב אותי, בחייך, באתי רק לקפה, מה אתה דוחף לי עכשיו שיעור יהדות?'... אני שומע אותך, ואתה אדם מאוד פתוח, ויכול להיות שקצת נפלת פה בפח. שהשתמשו בך. יש סיכוי כזה? שישראל זעירא מצא טרף קל, אדם פתוח וליברלי?".

מאירוביץ לא הבין מה רוצה ממנו אברהם. "ממש לא, אני עשיתי את זה בשמחה", ענה מחויך, וגם ניסה להסביר, לשווא. "עושים עוול לנו, לתושבים של תל אביב, כי תל אביב תמיד הייתה עיר פלורליסטית. כמו שלא יעלה על הדעת שתהיה עיר בלי ערבים או בלי שחורים או בלי הומואים, אז לא יכול להיות שתהיה עיר בלי דתיים".

אברהם המשיך להילחם. "אבל אני בטוח שאתה לא עוצם עיניים, ואתה רואה שבסוף יש פה גם משנה סדורה להגיע למעוז הליברלי, כמו שהוא הגיע לבית הקפה שלך, ולהשפיע. אולי הוא קצת מערער את הסדר הקיים". "מישהו אחר יכול להגיד שמצעד הגאווה בירושלים בא לערער את הסדר בירושלים", ענה בעל בית הקפה, "אני חושב שכמו שיש זכות מלאה לקיים מצעד גאווה בכל עיר בארץ, יש לישראל זעירא הזכות להקים מרכז גם אם הוא רוצה להיות הכי מחזיר בתשובה. אני לא חייב לקבל את זה".

צפיתי בראיון הזה ותלשתי את מעט השערות שלי. לא מפני שארגון שמבקש להעביר שיעורי תורה ויהדות מוצג כמו ארגון פדופילים שמנסה לצוד ילדים תמימים. אלא בגלל המחשבה של אנשים שמספרים לעצמם שהם ליברלים, שאפשר למנוע ממישהו להזמין מישהו אחר לשיעור תורה. ונניח שהיו מציעים בבית הקפה הזה לעלות לקומה העליונה ולשמוע הרצאות של יוסי ביילין על חשיבות תהליך השלום, גם זה היה בעייתי? מה הסיפור שלכם, חברים? כמה חשוכים אתם יכולים להיות? מישהו צריך לשאול אתכם מה אתם מרשים לו לעשות בבית הקפה שלו? שכל אחד ינסה לשכנע במה שבא לו, ואם לא בא לכם להקשיב לו - תסתפקו באספרסו ושטרודל תפוחים, וסעו לדרככם.

פעם, כשהתחילו אצלנו סיפורי ה"הדתה", הם עסקו בקהל שבוי. באו אנשים חילונים וטענו שהילד שלהם בכיתה ג' מקבל יותר מדי שיעורי תנ"ך, ושאין לו יכולת להתנגד. לא התחברתי לטענות שלהם, אבל הבנתי מה הם רוצים. אבל מה בין זה לבין הטענות הנוכחיות על "הדתה"? נניח שזעירא רוצה להחזיר את כל מדינת ישראל בתשובה, והוא מארגן לשם כך הרצאות ושיעורים ותפילות ביום, בלילה ובעיצומו של המועד המוקצה לשנ"צ. לא רוצים, אל תבואו. מה הטענה פה?

מדי מוצאי שבת מתכנסים אנשים ברחוב קפלן ומנסים לשכנע שהרפורמה המשפטית רעה. גם הם, בעיניי, סוג של מיסיונרים. גם הם מנסים לשכנע אותי בכל מיני דברים שאני לא מאמין בהם. אם לא מתאים לי לשמוע אותם, אני לא הולך לשם. בעיניי שלי ראיתי על שלטי חוצות ברחובה של עיר, מודעות שמישהו השקיע בהן הרבה מאוד כסף, ושניסו לשכנע אותי לאכול פסטה ספציפית של חברה ספציפית בטענה שהיא הכי טעימה. נו, למישהו יש בעיה עם זה? ממתי יש בעיה עם מישהו שמנסה לשכנע במרחב הציבורי במשהו? כמה נמוך יכול להידרדר השיח העיתונאי המטומטם הזה?

שמעתי השבוע את הטענה שלפיה אנשי ראש יהודי הם לא תל אביבים "אמיתיים", אלא אנשים שבאו מחוץ לעיר כדי לשנות את אופייה. אני לא יודע מאיפה להתחיל להתייחס לטענה הזו. הרי זעירא לא התפלל שם לבד. התפללו איתו השנה ובשנים עברו מאות ואלפים. כולם הגיעו לתל אביב מבאר מנוחה ומעתלית? מעבר לזה, אני לא באמת יודע מהו האופי התל אביבי הזה, שנפגע, כשאנחנו עוסקים בתפילת יום הכיפורים ברחובה של עיר במדינה היהודית. אני כן יודע שאת אותה טענה בדיוק משמיעים גורמים קיצוניים שונים בירושלים, כבר שנים, נגד מצעד הגאווה. אומנם ישראל זעירא עצמו נולד בתל אביב, אבל אם מישהו מבקש לטעון שחלק מחבריו הגיעו אל העיר מבחוץ, אשיב להם שאני די משוכנע שלא כל ההומואים והלסביות שצועדים בירושלים במצעד הגאווה נולדו בקטמון או בעיר העתיקה. יש בהם גם חברי קהילת הלהט"ב מתל אביב ומרחובות. ואותם התקשורת שלנו לא שאלה מעולם למה הם באים לעשות פרובוקציות בעיר שיש לה אופי שמרני. למה? משום שכשם שירושלים איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר מגור, כך תל אביב איננה רכושם הפרטי של רון חולדאי ושל כמה עיתונאים שיהדות עושה להם פריחה בעור.

חוקים משלהם
כל הראיונות ששמעתי השבוע יצאו מנקודת הנחה שאנשי ראש יהודי עברו על צו של בית המשפט. כתבו את זה רבים לפניי, ובכל זאת אחזור על כך שמדובר בקשקוש. ראשית, משום שבית המשפט לא הוציא שום צו, אלא דחה עתירה שהוגשה נגד תנאי שקבעה עיריית תל אביב ושבו הגבילה "הפרדה באמצעים פיזיים". זה אומר שאם מישהו הפר משהו, זה את הנוהל של עיריית תל אביב ולא את פסיקת העליון.

הלאה. הנוהל של העירייה שבית המשפט לא התערב בו לא אסר הפרדה. ממש לא. הוא אסר, כאמור, "הפרדה מגדרית באמצעים פיזיים". ומכאן הסביר השבוע ישראל זעירא שתלייה בגובה של כמה דגלים שיסמנו עבור מי שרוצה איפה עזרת הגברים ואיפה עזרת הנשים, בלי להפריד ביניהם "פיזית", ובמציאות שבה כל מי שרוצה לעבור מפה לשם יכול לעשות את זה בלי הפרעה, איננה הפרה של כלום. אבל עזבו את הפרשנות של זעירא. נצ"מ מיכה גפני, קצין המשטרה הבכיר שהיה בכיכר, נשאל בזמן אמת למה הוא לא מתערב ומוריד את הדגלים, והשיב ברורות: "מה שדובר זאת חציצה פיזית, וזו לא חציצה פיזית".

למחרת, במוצאי יום הכיפורים, התראיין גם דובר משטרת ישראל נצ"מ אלי לוי אצל חברתי אימן קאסם בכאן ב'. "החלטת בית המשפט נאכפה בדיוק כמו שהחליטו השופטים", אמר. האם יכול להיות ששני הקצינים לא מבינים כלום? כן, יכול להיות. אבל עדיין, אחרי האמירות של גורמי האכיפה הבכירים שהיו בשטח, העובדה שכל השיח התקשורתי התנהל השבוע על בסיס ההנחה שלפיה אנשי ראש יהודי הפרו את פסיקת בית המשפט - מדהימה עד מאוד.

אבל בואו נתקדם. עזבו את מפקד המשטרה, עזבו את דובר המשטרה, עזבו את מה שאפשר להבין בקלות, בעיניי לפחות, מההחלטה של בית המשפט. בואו נניח, רק לצורך הדיון, שמה שעשו אנשי ראש יהודי סותר לגמרי את מה שקבעה העירייה ומה שאישר בית המשפט. ממתי מפגינים עם חולצה של "דמוקרטיה" או של "אחים לנשק" הם הזרוע הארוכה של מערכת האכיפה? נראה לכם שמישהו הפר נוהל של העירייה? צלצלו לאגף הפיקוח. נראה לכם שמישהו הפר חוק? חייגו 100 ותזמינו ניידת.

זוכרים את הימים שבהם הייתה החלטה אחרת של עיריית תל אביב, זו שאפשרה בקריצת עין למרכולים להיות פתוחים בשבת, כשזה היה אסור? אותה מדיניות של העירייה שבית המשפט העליון כינה "ישראבלוף"? עכשיו תארו לעצמכם שאנשי ראש יהודי היו מגיעים לאותם מרכולים, טוענים שמה שהם עושים סותר את החוק, וסוגרים במו ידיהם את AM:PM? האם יכול להיות שמישהו בתקשורת היה מציג אותם כאבירי הצדק, ותוקף את המרכול שהפר את החוק? ומה דעתכם שאוהדי מכבי תל אביב ייגשו לטפל בעצמם באוהדים של הפועל שמבעירים אבוקות? ותארו לעצמכם שמפגינים פורצים לנתיבי איילון וחוסמים אותם לתנועה בניגוד לחוק, וחבורה של נהגים או של אנשי ימין נכנסים לכביש ומפנים אותם משם בשם הצורך לשמור על החוק? מישהו יכול לדמיין את התקשורת מחבקת אותם?

בעצם למה לדמיין? זה כבר קרה. לפני כחודשיים נכנסו מפגיני שמאל עם מתרסים וגדרות לכביש 4 וחסמו אותו לתנועה. נהגים שלא התחשק להם לעמוד בפקק באמצע יום העבודה יצאו מהרכבים ופינו את המתרסים. בחדשות 12, המהדורה הנצפית בישראל, מצאו דרך יצירתית לדווח על זה. "בכביש 4 מפגינים חסמו לתנועה קטע כביש באזור המרכז, והדליקו כתובת עם המשפט 'המדינה בוערת'", דיווחו, "אזרחים אחרים לקחו את החוק לידיים והחליטו לפתוח בעצמם את החסימה". עכשיו תסבירו לי מי יותר "לקח את החוק לידיים". אותם נהגים שהזיזו את המתרסים שהפריעו לתנועה בכביש 4, או החבורה הקיצונית בתל אביב שהחליטה לא לאפשר לקיים תפילה בכיכר דיזנגוף ביום הכיפורים, כי לדעתה התפילה הזו סותרת החלטה של העירייה?

ושלא תחשבו לרגע שאני משווה בין האירועים. כי חסימה של כביש 4 מפריעה לנהגים תמימים לנסוע, בעוד תפילה בכיכר ביום הכיפורים - כשמקומות העבודה סגורים, כשבתי הקפה סגורים, כששום דבר לא קורה במרחב הציבורי - לא הפריעה לתנועה של איש מהמפגינים, שהטריחו את עצמם לתפילה אך ורק כדי לפוצץ אותה. עכשיו תגידו לי אתם, באיזה עולם עיתונות יכולה להגן על חוקי ג'ונגל כאלה, שבהם כל אחד שחושב שהוא זיהה הפרת חוק מחליט לטפל בה בעצמו?

עמית מצטט את עמית
אדגיש מראש, הערעור לעליון על החלטת העירייה, אחרי הסיבוב הראשון במחוזי, נדחה בעיקרו בשל טיעונים טכניים (שיהוי וכדומה), והשופט יצחק עמית (בהסכמת עמיתיו כבוב ואלרון) היה יכול להסתפק בהם. ואחרי שאמרנו את זה, לדברים שהוא הוסיף בפסקה העוסקת באוטונומיה שיש לרשות מקומית כמו עיריית תל אביב לקבל החלטות, ובפסקה הקובעת ש"ברירת המחדל היא איסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי" - יש הרבה כדי ללמד איך הגענו לאן שהגענו.

כשעמית קובע שעיריית תל אביב אוטונומית לקבל החלטות שכאלה, הוא נשען על פסיקת בג"ץ בעניין פתיחת מרכולים בשבת, פסיקה שהוא היה חלק ממנה. הוא גם מצטט את עצמו. למי שלא מכיר, זו פרקטיקה מקובלת. שופט יכול לקבוע שאחד ועוד אחד הם שלוש. בפעם הראשונה זה יישמע למישהו אולי מעט בעייתי. בפעם הבאה שהשופט יידרש לסוגיה, הוא יצטט את ההחלטה הקודמת שלו, שהרי יש לנו כבר מסורת שיפוטית. בפעם השלישית איש כבר לא ישאל שאלות.

אבל שימו את זה בצד. זה לא הדבר החשוב כאן. כי כאן מגיעה הפסקה המעניינת. "ברירת המחדל היא איסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, ואין כמו כיכר דיזנגוף להמחיש מרחב ציבורי מהו. ככלל", קובע עמית, "הפרדה מגדרית במרחב הציבורי מתקשרת בתודעה לאיסור הפליה, לפגיעה בשוויון ולהדרת נשים במרחב הציבורי". הופה. מי קבע את זה? על סמך מה? ב"תודעה" של מי זה מתקשר? אני, לדוגמה, משוכנע שהפרדה מגדרית היא עניין שיש לבדוק לגופו. כשהיא מתבצעת לטובת תפילה, לדוגמה, אין לה ולא כלום עם הדרת נשים. ובכלל, למה כשמציבים מחיצה בין גברים לנשים, זו בהכרח "הדרת נשים"? למה זו איננה "הדרת גברים"? טוב, תגידו, אולי מפני שגופים כמו עיריית תל אביב מודעים לכך שנשים הן הצד החלש יותר במשוואה, ולכן חשוב להגן עליהן. ובכן, זה לא ממש מסתדר עם העובדות. משום שעיריית תל אביב אסרה גם על הזמרות דין דין אביב ושרון רוטר לשכור אולם כדי לשיר בו בפני נשים.

נחזור לשופט עמית, שבוחר להזכיר בהחלטה שלו שני פסקי דין שנראים לו רלוונטיים לענייננו. מתוך האחד הוא מצטט את הפסקה הבאה: "המונח 'הדרת נשים' עניינו בהפליה גורפת על בסיס מין, אשר המאפיין המרכזי שלה הוא דחיקת רגליהן של נשים בשל עצם היותן נשים – מן האפשרות לקבל שירותים ציבוריים, לקחת חלק בפעילות ציבורית, או לשהות במרחב הציבורי".

ניסיתי להבין מה הקשר בין מה שכתוב פה, באותה פסיקה שעמית מצטט, לבין הרצון להתפלל ביום הכיפורים כשנשים בצד אחד של המחיצה וגברים בצד השני שלה. מישהו "דוחק" פה את רגלי הנשים? ומכיוון שלא הבנתי, הלכתי לקרוא את פסק הדין המלא שממנו לקח עמית את המובאה. מדובר, לא תאמינו, בפסק דין משנת 2017 שעוסק ב"הסרת שלטים המוצבים במקומות שונים ברחבי העיר בית שמש, המכילים דרישות, בקשות וכיתובים פוגעניים כלפי נשים". ומכיוון שמדובר בהליך שהתגלגל במשך שנים בלא מעט ערכאות, ההליך המשפטי הראשון מפרט במה דברים אמורים.

ובכן, ברחובה של בית שמש תלו חרדים שלט בנוסח "ברוכים הבאים לשכונתנו ולמרכז הקניות החרדי, נשים המבקרות/ עובדות/ עורכות קניות בשכונתנו, נדרשות לכבד רגשי התושבים הנאמנים לה’ ולתורתו ולהגיע בלבוש צנוע הכולל: חולצה סגורה עם שרוול ארוך, חצאית ארוכה לא בלבוש מכנסיים, ולא בלבוש צר או חשוף". עוד שלט בנוסח "הנשים מתבקשות להימנע ממעבר/שהייה במדרכה זו". ושלט שלישי שעליו נכתב "הנשים מתבקשות שלא להתעכב מול בית הכנסת". אני יודע שלא כל ציטוט של השופט חייב להילקח מתוך דוגמה זהה למקרה שלפנינו, אבל כשרואים לאיפה הלך השופט עמית כדי להביא ציטוטים, אפשר להבין שבתפיסת עולמו מי שמגיע לתפילה נפרדת, כמו זו שנערכת בבתי כנסת בכל העולם מקדמת דנא, כמוהו כמי שמורה לנשים לעבור מדרכה או לא להיכנס לסופרמרקט אלא עם חולצה ארוכה ושרוולים מכופתרים.

אבל עמית לא עוצר שם, יש לו עוד מובאה להישען עליה. לא סתם מובאה. "בנושא קרוב לענייננו", הוא מדגיש, "הייתה זו המדינה (משטרת ישראל) שהתחייבה להפסקת פרקטיקה של הצבת גדרות ואכיפת הפרדה בין נשים לגברים בחג הסוכות בשכונת מאה שערים". או, אם זה "נושא קרוב לענייננו", שווה לקרוא את פסק הדין המדובר. ובכן, הנה, במילותיה של הנשיאה לשעבר דורית ביניש, תיאור הרקע לעתירה ההיא: "בתקופת חג הסוכות הוצבו על המדרכות בשכונה גדרות להפרדה בין נשים וגברים, על הגדרות נפרשו בדי יוטה שנועדו להסתיר את מראה הנשים; והחמור מכל, לאבטחת ההפרדה שנגזרה הוצבו בשכונה סדרנים מטעם חברה פרטית שאוכפים את חסימת המעבר כאמור במרחב הציבורי, ללא כל הסמכה בדין, ולפי הנטען - אף באיום ובהפעלת כוח". תגידו, כשהשופט עמית מביא את הדוגמה הזו ומגדיר אותה "נושא הקרוב לענייננו", על מה הדבר מעיד יותר? על המתפללים בכיכר דיזנגוף או על עולמו שלו?

הסטנדרטים של ברביבאי
כשיצא הצום ונחשפתי לתמונות הקשות מתל אביב, ניסיתי לשכנע את עצמי שמדובר במיעוט קטן. אבל אז, כשהגיעו רון חולדאי ואורנה ברביבאי והתחרו ביניהם מי נכנס יותר חזק בדתיים, הבנתי שאם שני המועמדים לראשות העיר מדברים כך בעיצומה של מערכת בחירות, זה אומר שמנהלי הקמפיין שלהם חושבים שזה מה שרוצה האלקטורט. וזה כבר עצוב הרבה יותר. כי בעניינים האלה אתה יודע איפה זה מתחיל, ולעולם לא איפה זה עלול להסתיים. "מי שלא יעמוד בסטנדרטים שבהם אני כעיר ליברלית אוביל אותה – לא יהיה כאן", התלהמה השבוע ברביבאי אצל רינו צרור בגלי צה"ל. "יהיה כאן רק מי שיבין שחוק מכבדים בעיר הזאת, ושאירועים בהפרדה במרחב הציבורי מכל סוג שהוא – לא יהיה מצב כזה".

אורנה ברביבאי  (צילום: אבשלום ששוני)
אורנה ברביבאי (צילום: אבשלום ששוני)


ניסיתי להבין מה זה אומר ש"מי שלא יעמוד בסטנדרטים" של ברביבאי ל"עיר ליברלית", "לא יהיה כאן". ומה היא תעשה עם אלה שהם פחות ליברלים ממנה? תוציא להם צו הרחקה מהעיר? תורה לעירייה לא להעניק להם שירותים? ומה יעלה בגורלו של סניף מפלגת הציונות הדתית, שסביר להניח שלא עומד בסטנדרטים הליברליים של מי שכיהנה פעם כראש אגף כוח אדם בצה"ל, והיום היא חברה בכירה ביש עתיד? היא תסגור אותו? אתם זוכרים את הביקורות שעולות כאן אחת לתקופה נגד מי שלא רוצה להשכיר דירות לערבים? ומה עכשיו? בהכשר המועמדת לראשות העיר, יתחילו לבדוק אם מועמדים לשכירות הם חלילה חברי גרעין תורני כזה או אחר? וכל זה בעיר שרואה את עצמה כבירת הליברליות?

חיבור? מעדיפים פיצוץ
תפילת יום הכיפורים ברחובה של תל אביב - בכיכר דיזנגוף או בכיכר המדינה, עם ראש יהודי או בלעדיו - הייתה יכולה להיות מפגן של אחדות, של חיבור ושל יחד שבטי ישראל, ממש כמו שהייתה בשנים עברו. מי שהיו מבקשים לשמור על ההלכה כמנהג אבותם, היו מתכנסים באותם מטרים ספורים שבהם יש הפרדה. שאר ההמונים, חילונים ברובם, היו נאספים לצדם, היכן שבא להם. יחד. גברים ונשים, חברות וחברים, מפגן של סובלנות ושל כבוד הדדי. איש באמונתו יחיה. אבל זהו, שלא חיבור רוצה הקבוצה החילונית הקיצונית הזו, אלא פיצוץ. התעוררנו בוקר אחד ומצאנו מולנו חבורה שמתייחסת אל עצמה בשיא הרצינות כאל חבורה ליברלית, אבל לא מוכנה לכבד אף אחד שהוא "הזולת". וכשעיתונות המיינסטרים הישראלית נושאת את הבריונים האלה על כפיים, צריך להיות אדם מאמין כדי להסתכל קדימה בתקווה.

קלמן ליבסקינד
[email protected]