1. כבר שעת לילה מאוחרת של ימי חול המועד. הוא שם בחופשתו ברמת הגולן ואני כאן בביתי בקיבוץ לא ישנים. כל אחד מסיבותיו שלו, אבל המצב הזמני הזה מאפשר לי לנסות לערוך עבורכם סיור וירטואלי במוחו הקודח של ראש הממשלה בנימין נתניהו:
"שרה כבר הלכה לנמנם, היא לרוב ישנה מוקדם ממני, הריחוק מיאיר ואבנר קשה עליה, גם עליי. שוחחנו היום בטלפון עם שניהם. היא רצתה כבר אתמול לצאת לטייל ולא להיכלא יומיים רצוף כאן במלון המבוצר הזה, אבל היו התרעות על מחאה, והמאבטחים לא היו מוכנים. מחר זה יקרה, עידית סילמן ובעלה שמוליק, שהצילו אותי ואת הקריירה הפוליטית שלי ומגיע להם תמונה איתי, יגיעו לגולן ויארחו אותנו באתרי הטבע, והשב"כ מצא לנו שביל בין המטעים לטייל ולהצטלם בו".
מביך איך נתניהו מבקש מגנץ שיציל אותו, שוב | אבי בניהו
"אנחנו פה כבר יומיים, ואני שובר את הראש איך הגעתי למצב הזה שבו אני, ראש ממשלה מכהן, נאלץ להטעות את הציבור ואת התקשורת ולהתגנב באישון לילה למלון קטן בנווה אטי"ב שתושביו הפצירו בי לא להגיע אליהם וגם עתרו נגדי לבג"ץ. מה הולך פה? זו חופשה בכלל? יושבים לבד במלון, פה ושם מגיע מישהו, אנחנו מוקפים במעגל ראשון של שב"כ, מעגל שני של יס"מ, מעגל שלישי של משטרה ופרשים, מעגל רביעי של מכת"זיות ומעגל חמישי של מפגינים עם זמבורות ושלטים ורחפנים".
"זו חופשה? איך הגעתי למצב הזה? אני זוכר את החופשות המדהימות שלנו עם יאיר ואבנר בגולן, מטיילים בשבילים ובנחלים, משוחחים עם מטיילים, מצטלמים ונהנים. המחאה הזאת רודפת אותי בארץ ובעולם עם כוחות אדירים וכסף ענק. אהוד ברק עם החברים שלו קובי ריכטר ואורני פטרושקה מגייס הרבה כסף בעולם. אני די מבין אותו. הוא פועל נגדי כבר שנים עם מנועי סילון טעונים בשנאה, טינה וקנאה. הוא כועס שאני עדיין נבחר ושהוא יודע רק לפרק: שעונים, מנעולים, קואליציות. מה הוא הרכיב פעם"?
"כן, קשה לי להירדם, אני מודה. זה לא פשוט, אנשים לא יודעים עד כמה קשה ותובעני תפקיד ראש הממשלה בישראל ועד כמה הם כפויי טובה כלפיי וכלפי רעייתי. גם לכאן לחופשה מביאים לי לקרוא את חומרי המודיעין, והמזכיר הצבאי מעדכן. לא פשוט המצב, בכלל לא פשוט. כל הגבולות מאותגרים, האיראנים לוחצים להפעיל את גזרות הצפון והדרום. חיזבאללה מגלה תעוזה ולוקח סיכונים שעלולים לגרור אותנו למלחמה, בסוריה כל הזמן פעילות שעלולה להסתבך, הגדה מבעבעת ומאיימת להתפוצץ, ובעזה עשו תרגיל ירי רקטות".
"הם בכלל לא יודעים שראש ממשלה לא יכול באמת לצאת לחופש – הדיווחים, ההתרעות, הטלפונים מהמזכיר הצבאי לא מפסיקים לרגע. יכול להיות שאם הייתי חושף לציבור את דוח המודיעין המלא, המחאה הייתה נפסקת, הציבור היה נכנס לבהלה והקואליציה הייתה נרגעת. אבל אסור לי לעשות את זה, גם יואב גלנט וגם הרצי הלוי וגם דדי ברנע ורונן בר 'יכסחו' אותי בתקשורת".
"אני יודע שעכשיו חג והכל לכאורה שקט ורגוע, אבל כבר בטירונות ביחידה, למדתי שלכל שבת יש מוצאי שבת ושעוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן. בשבוע הבא אני חוזר אל המטורללים ואל הסחטנים שמנצלים את מצבי ואת תלותי בהם בקואליציה, והם ימשיכו ללחוץ עם חוק הגיוס וחוק לימוד תורה ועם החקיקה המשפטית, ובצלאל סמוטריץ' ישרוף לי את האמריקאים עם שדה תעופה בשומרון, ואיתמר בן גביר עם המשטרה והר הבית והאסירים הביטחוניים, ותכף בטח אראה בתקשורת שמות מועמדים לתפקיד המפכ"ל. זה באמת תפקיד קשה. מאוד קשה.
"בינינו, הכי מאכזב אותי זה יריב לוין, שהבעתי בו אמון ומיניתי אותו לסגני ונתתי לו את תיק המשפטים, והוא בכלל היה צריך להעביר לי את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולמנות תובע כללי 'נורמלי' משלנו, שיבחן לי את התיק ויציע פתרון סביר. אבל הוא ושמחה רוטמן עבדו עליי וסיבכו אותי עם כל העולם ואשתו.
"ויש לי טלי גוטליב. אני יודע שלא תאמינו, אבל המזכיר הצבאי התקשר בלילה והודיע לי שראש לשכת המוסד דיבר איתו בשמו של דדי ברנע וביקש שנוציא הבהרה להודעה של גוטליב שראש המוסד פגש את שקמה ברסלר. הייתם מאמינים? גוטליב כנראה תנסה להשתבץ בבחירות הבאות אצל בן גביר, כל הסימנים מלמדים על כך, אבל בינתיים אני אוכל את החרא. אני יודע שאיילת שקד שווה פי אלף מגוטליב וגלית דיסטל אטבריאן, ואם שרה תסכים ותבין, אני אפעל להחזיר אותה. איפה היא ואיפה יריב לוין? מה שהיא עשתה במערכת המשפט בשקט ובביטחון – לוין כבר לא יעשה לעולם".
"זו חופשה זו? אין לי רגע אחד של מנוחה, ושרה כבר משתוללת, אין דקה של פרטיות: אתמול התקשרו ואמרו שמשרד החוץ והמל"ל מתנצלים על ההפרעה, אבל כדאי שאוציא גינוי באנגלית על הדתיים שיורקים על כמרים ונוצרים בירושלים, לפני שיזרקו לנו את השגריר מהוותיקן. פרסמתי רק באנגלית בתקווה שלא יתרגמו לעברית וירגיזו לי את המטורפים בקואליציה שיגידו לי ששכחתי את כל מה שעשו הנוצרים ליהודים. מלאה הארץ מטורפים. דווקא שמחתי על זה שרוב חברי הקואליציה והשליחים שלנו בתקשורת גינו את זה בחריפות, הם כבר קוראים את המחשבות שלי לא רע".
"זהו, עוד מעט יסתיים החג, ואני צריך לקבל החלטות כבדות, אני חייב להתרכז, לקחת נייר ועט ולעשות טבלת ניהול סיכונים ולבחור מסלול. ביידן מחכה לי בקרוב עם תשובות לשיעורי הבית שקיבלתי. זה לא פשוט. לא רק ענייני המדינה על כף המאזניים, אלא גם שלום הקואליציה ועתידי הפוליטי. לא פשוט ולא קל. ואחרי החג מחכות לי גם החלטות בג"ץ על חוק הסבירות ועל הנבצרות, ויש לי לפתור את כאב הראש שיצר לי לוין ולראות איך מכנסים את הוועדה לבחירת שופטים וממנים נשיא חדש לעליון וגם נגיד לבנק ישראל אני צריך למנות ומפכ"ל משטרה".
"לא קל. אף אחד לא מעריך ולא יודע עם מה אני מתמודד כאן, אבל ההחלטה הכי חשובה והכי קריטית היא 'התיק הסעודי'. אני צריך להשיב לביידן אם אני מוכן ויכול לספק את הסחורה, ויש לי קשיים גם מהאופוזיציה וגם מהממשלה. אבל אני צריך לבחור מסלול: או להמשיך עם הקואליציה המטורפת הזאת, עם החקיקה, המחאה והמדינה הנטרפת, או לשבור כיוון וללכת עם ביידן אל הסכם היסטורי עם השפעה אזורית דרמטית, אל פשרות ותוכנית עם הפלסטינים ועם פרס נובל אפשרי. אני, בנימין בן צילה ובנציון נתניהו ז"ל, שכולם זלזלו בי, עברתי בשנות הכהונה את דוד בן־גוריון ואתם עוד תראו שאעקוף את מנחם בגין בהסכמי שלום היסטוריים ובפרס נובל לשלום".
"הקואליציה המטורפת הזאת לא מצליחה לספק לי את הסחורה – רק לסחוט אותי עם כל העולם ואשתו. המשפט שלי נמשך ובקרוב אעלה להעיד. אם אלך במסלול השני, ייתכן שהנשיאים ביידן ויצחק הרצוג ודעת הקהל והתקשורת יסייעו לי להכניס לממשלה את יאיר לפיד ובני גנץ. משהו כמו 'עסקת חבילה לאומית': גניזת החקיקה, הליכה למסלול הסעודי־אמריקאי־פלסטיני, ממשלת הסכמות לאומית רחבה עם קווי יסוד של ביטחון ואיראן, הרחבת הסכמי אברהם, משילות ויוקר מחיה".
"אם אפעל נכון, לפיד וגנץ לא יעמדו בזה. אסכים על קדנציה אחרונה שלי אם יסכימו על עסקת טיעון סבירה ודחויה. זה אפשרי. ביידן יסייע, גם הרצוג, זה גם יעזור לי לסיים עם כל הסחטנות הזאת ועם כל הטרללת ועם כל השרות והשרים שלא מפסיקים לטייל לי בעולם ולדבר שטויות.
"ואני חושש. האיזנקוט הזה בלי הצוואר מפחיד אותי עם השקט שלו. בטח הוא וגנץ כבר חופרים לי מנהרה לתוך הליכוד לשבור לי את ה־64. יש להם על מי לעבוד. על כאלה שאין להם מה להפסיד, כמו גלנט, שנהיה לי ממלכתי, יולי אדלשטיין, גילה גמליאל ואולי נוספים. איך לעזאזל אירדם? איך?"
"אני כבר לא ילד. אל תבינו לא נכון, אני מרגיש מצוין, אני בכושר ומלא אנרגיה, אבל הזמן עובר ומה אני משאיר אחריי? מישהו יזכור לי את הצלת כלכלת המדינה? את הסכמי אברהם? כלום לא יזכרו! כל המדינה מלאה בשלטים שאני קרעתי את המדינה ואת העם, ויזכרו לי רק את זה.
בתוך תוכי כבר החלטתי, אני רוצה לשבור כיוון, אבל אני גם רוצה לדעת שאני נשאר ראש ממשלה ולא הולך לבית הסוהר. אני חושב שזה המינימום שמגיע לי. אני יודע שזה ירגיע את המדינה, יחזיר את הטייסים לטייסות ואת הציבור לעבודה ולבתים".
"אבל מה יהיה איתי? השר יצחק גולדקנופף מאיים עליי שאם לא אעביר את חוק הגיוס – הוא יתפטר. דווקא רעיון לא רע. יכול להיות שצריך לפרק את הקואליציה דווקא על זה. 'חוק גיוס'! אם זה יעבור, 'ארבע אמהות' יהפכו בעידן הרשתות ל'400 אלף אמהות' שיטריפו את המדינה ויערערו את צה"ל. בטח גלנט והרמטכ"ל יתייצבו לי בפומבי נגד החוק הזה, אני לא נוגע. לא במשמרת שלי. מחר נגמרת לי החופשה (זאת חופשה בכלל?), הראש מלא מחשבות, צריך לקבל החלטות, יש לי אקדח שמכוון לרקה. אנשים לא מבינים כמה אני בודד, עד כמה אין לי שותפים ואנשי סוד בממשלה ובכנסת. כן, אני יודע שעשיתי טעויות עם גנץ ועם אחרים. חוץ מצחי ברוורמן, יוסי פוקס, טופז לוק ועוד כמה בלשכה וכמה חברים טובים בחו"ל, אין לי שותפים. זה תפקיד בודד, קשה וכפוי טובה, אבל אני מאמין שאתגבר, שאצליח. אבא צופה בי ממעל, אני אציל את ישראל וישראל תציל אותי. זה מגיע לי וזה מגיע לה.מחר אני אטייל במטעים שבגולן, הו כמה שאני אוהב את הגולן ואת המדינה הזאת".
"כן, שרה, תשני, אני כבר מסיים את המסמך ובא לישון".
2. צו השעה הוא שהטובות והטובים יתגייסו למשטרת ישראל.
המשטרה שלנו (כן, שלנו) מפורקת, חבולה וחסרה. היא מתקשה להתמודד עם האתגרים הגדולים בתחום הפשיעה, הביטחון והמשילות – והיא מנהלת בימים הללו קמפיין גדול לגיוס לשורותיה. בן גביר נתן להם תקציב מיוחד לגיוס ולמענקים.
המשטרה הזאת - שיובשה בעבר, נותרה ללא מפכ"ל שנתיים וחצי ועוברת טלטלות תחת "שר צבעוני" (זה חג ואין מילים קשות) - היא גוף ביטחוני חשוב וחיוני לביטחון המדינה, למשילות, למיגור הפשיעה ולשימור הדמוקרטיה. השירות בשורותיה של המשטרה בימים הללו אינו נופל בעיניי משירות בצבא הקבע בצה"ל או בשב"כ.
אני פונה למיטב צעירי וצעירות ישראל, בוגרי המכינות הקדם־צבאיות, בני מושבים וקיבוצים, בוגרי ישיבות הסדר וקציני צה"ל המשוחררים: התגייסו למשטרת ישראל והשפיעו בגזרה הקריטית ביותר היום של ביטחון הפנים, המשילות והדמוקרטיה.
אל תשאירו את הזירה הזאת לקיצוניים, משיחיים ולאחרים. לכו למשטרה.
3. בימי חול המועד לא יצאתי לטייל. נחתי בקיבוץ וביליתי קצת בתל אביב ועם אמא לאה. אני לא אוהב את הפקקים, ואפילו על פסטיבל עין גב האהוב ויתרתי השנה.
באמצע החג הוזמנתי לתת הרצאה שכותרתה "שותף סוד" בקיבוץ כפר גליקסון. הקיבוץ הזה, שהוקם על ידי הנוער הציוני בשנת 1936, נחבא באחד האזורים המקסימים בישראל, שעדיין לא "טופל" ולא כוסה ב"שלמת בטון ומלט". שם, בין גבעת עדה לגבעת ניל"י, בלב הפרובנס הישראלי, נחבא לו בשיפולי הכרמל הדרומי הקיבוץ הזה, לצד יישובים נוספים.
הקדמתי בשעה וחצי אל האזור והסתובבתי בו כשיכור, בין הכרמים, המטעים והכבישים המתפתלים ובין בתיה של גבעת עדה הקסומה. לכו לטייל באזור הזה לפני שהקבלנים והיזמים יגלו אותו.
ובקיבוץ, לאחר שדיברתי על הסיכונים והסכנות באזור ועל המצב הביטחוני ועל אפשרות של מלחמה וגם על המשבר הפנימי, שאלו אותי: "אז מה יהיה, בניהו?". המלצתי להיות אופטימיים, אבל ערניים, מאוד ערניים.
4. באמצע ימי הסוכות, באמצע רחוב שינקין ובאמצע היום, פגשתי מלאך. זה קרה לי כשישבתי לקפה ברחוב, כשלפתע נעצר אמבולנס וממנו זינקו הנהג והפרמדיקית. הם באו לסייע להומלס שדווח כמעולף, אך הסתבר שסתם נרדם ברחוב.
הם העירו אותו והושיבו אותו על הספסל. הנהג גדל הגוף רכש לו מכספו כוס תה וכריך וטיפל בו כאב לבנו. התבוננתי בו בהערצה, עד שאמר לי שלום. לא הכרתיו אישית, אך פניו העידו כי נפגשנו בעבר.
התברר לי שמדובר באל"ם (מיל') נמרוד שחר, טייס בחיל האוויר וקברניט באל־על לשעבר, מפקד טייסת 123 ומפקד בית הספר לטיסה, יליד קריית שמונה, שיצא לגמלאות. כעת, לצד דאגתו וחרדתו לגורל ישראל, הוא מתנדב שלושה ימים בשבוע כנהג אמבולנס במד"א.
ואני חשבתי עד כמה כיף לי ולכם שאנחנו חיים כאן על פיסת האדמה הקטנה הזאת עם אנשים כמו נמרוד שחר ודומיו. אני מצדיע לו.
חג שמח ושבת שלום.