אין באמת אלטרנטיבה לממשלת חירום לאומית. זו עובדה שאינה קלה לעיכול אחרי הוויכוחים המרים שהתנהלו כאן, אבל זאת האמת וצריך לקבל אותה. אין באמת מנוס מעמידה כתף אל כתף מתוך הבנה שאנחנו לא על סף התהום, אלא כבר נפלנו לתוכה. עכשיו צריך לצאת ממנה.
לאנשים לוקח זמן לעכל טרגדיה מהסוג שחווינו. חלק עדיין ממשיכים על אוטומט, ממשיכים לעשות חשבונות, חיים את המציאות של השבוע שעבר, את הפוליטיקה הרעילה שריסקה אותנו.
היום הרביעי למלחמה: זעזוע מהזוועות הנחשפות בדרום; ביידן: ״חמאס - רשע טהור״
בין חמאס לדאע"ש: התיעודים מהנזק בכפר עזה נחשפים | צפו
זה נכון לגבי חלק מהציבור ואפילו יותר נכון לגבי חלק מנבחרי הציבור. אלה מהם שישרדו אחרי שנסיים את מלחמת ההישרדות האיומה שנקלענו אליה, הם אלה שיוכיחו גדלות נפש. אלה שיראו לכולם, ולא רק לבייס שלהם, שהם הניחו את ההתחשבנויות בצד והתגייסו רק לעשייה.
זה קשה להפנים כי הזעם על הממשלה, על ראשה וחבריה הוא עצום, ובצדק גמור. אין צורך לפרט שוב את הסיבות, הדברים לגמרי ידועים וברורים. עם זאת, מדינת ישראל היא בעלת כוח הישרדות על טבעי, ועכשיו היא חייבת להתעלות מעל הזעם, ולהתארגן עם הקלפים שיש בידיה כדי לשחק יחד עד לניצחון. אין לנו שום אלטרנטיבה.
רבים מנסים להניא את גנץ ולפיד מכניסה לממשלת חירום עם אדם שהם תופסים כנוכל מדופלם, שלא יזם ואף מושך את הקמת ממשלת החירום מאז מוצ"ש. רבים מנסים להניא את סער ואלקין מהצטרפות ומתן לגיטימציה לליצן לביטחון לאומי. התלונות מן הסתם יימשכו גם אחרי כינון ממשלת החירום, אבל גנץ ולפיד צריכים להוביל את הציבור הזה להבנה החדשה במקום להיות מובלים על ידו. בימים רגילים המתנגדים היו צודקים, אבל בהתחשב במצב, אין להם ברירה.
גלנט זקוק לאיזנקוט ולגנץ, בין אם להתייעצויות פורמליות ולא פורמליות, בין אם לתמיכה מורלית או לסיוע קטן ככל שיהיה. לפיד הוא אושיית מדיה עם קשרים ויכולות ורבליות מעולות, והוא צריך לדבר ולהסביר את ישראל בעולם. גם עם ישראל זקוק להתאחדות הזאת, כדי שלא יהיה מצב שלצבא אין אמון בהנהגה בעת לחימה, או פחד מהחלטותיה. וגם אויבינו צריכים לראות את ישראל מאוחדת, דווקא בגלל היריבות הפנימית שהביאה לחולשתה. האיחוד הוא למען שיראו ויבינו שמה שהיה אתמול כבר לא נכון היום - איראן, חמאס וחיזבאללה.
מדינת ישראל אכן עברה פאזה ב־7 באוקטובר 2023, היא לא תחזור להיות מה שהייתה. לא כולם מפנימים את המציאות החדשה באותו קצב, אבל עברנו אסון בסדר גודל שלא היה כאן מאז קום המדינה, והמערכה לא הסתיימה. לכן, מבחינת נציגי הציבור, המעשים בשטח הם היחידים שידברו עכשיו. הדאגה לפצועים, העזרה למשפחות החטופים, התמיכה במשפחות השכולות הרבות. אנחנו זקוקים לכולם ואנחנו צריכים להיות מתואמים ומסונכרנים, בין אם מבחינת פיקוד העורף שנמצא בכאוס, ובין אם מבחינת הסברת צדקתה של ישראל מעל כל פלטפורמה אפשרית.
לכן למרות כל הסיבות הכי הגיוניות בעולם, כל נבחרי הציבור צריכים להתעלות כפי שמעולם לא התעלו. בזמן חירום מקימים ממשלת חירום מעכשיו לעכשיו. לא קוראים קריאות וקובעים פגישות בתקשורת, לא מדליפים ידיעות מ"סביבתו של" פיגורה כזאת או אחרת, אלא מדברים בכנות מאחורי הקלעים וסוגרים. זה מה שהמדינה צריכה עכשיו.
זה הזמן להפסיק לתקשר עם הבייס ורק לעשות למען ישראל. בזה יימדדו כולם ביום שאחרי. לא מילים נבובות, לא ביקורת והאשמות, לא האדרה עצמית ולא סיסמאות. מי שחושב עכשיו על מצבו הפוליטי כשהמלחמה תסתיים, בכל מקרה אינו ראוי להנהגה.