1. איפה הכסף
כבר בעת הכנת תקציב המדינה לשנת 2023 ולשנת 2024, שאושר במאי 2023, היה ברור שמדובר בתקציב וירטואלי לא ריאלי. כבר אז ביקשו אנשי אגף התקציבים לדון מחדש בתקציב 2024 לקראת סוף השנה לאור אי־הוודאות הכרוכה בהנחות העבודה. הכנסות המדינה ממסים היו אז אופטימיות להחריד, יעד הגירעון היה אופטימי מדי, ההוצאות היו מנופחות וכך גם שאר הנחות העבודה.
בצל המלחמה: דרישות איגוד לשכות המסחר מהממשלה
הערכות: הנזק לרכוש אזרחים מתחילת המלחמה - עולה על 10 מיליארד שקלים
מעל לכל ריחפה העננה הנוגעת להשלכות הרפורמה המשפטית, אלא שאז אף אחד לא ספר אנשי אגף התקציבים. נתניהו רצה אישור תקציב דו־שנתי בכל מחיר וזה מה שהיה. כעת, בעקבות פרוץ מלחמת עזה, בוודאי ברור שתקציב המדינה לא שווה את הנייר שעליו נכתב. מה שהוכן אז בחופזה הוא לא פחות ממחדל פיסקלי. ועדיין לא מאוחר לתקן, בתנאי שכולם יישאו בנטל.
אלא שלמרבה התדהמה, בדיון שנערך בתחילת השבוע בהנהלת האוצר התברר שהאסימון עדיין לא נפל. פקידי האוצר ובראשם הכלכלן הראשי השתעשעו ברעיון שהמלחמה אינה בעלת השלכות מהותיות על הכלכלה וניתן יהיה להכיל את ההוצאה הנוספת במסגרת תקציב הביטחון הקיים. רק יומיים מאוחר יותר הוחלף הדיסקט.
לא ברור כיצד כלכלן האוצר מתייחס בזלזול לאירוע המלחמה והוא חי עדיין ב"סבבי המבצעים" מהעבר. ברור שהמלחמה תארך הרבה יותר משבוע, ויש צורך בהיערכות תקציבית הרבה יותר רצינית. הלו אנשי האוצר, האם אינכם מבינים את המשמעות התקציבית מרחיקת הלכת של גיוס 350 אלף אנשי מילואים?
זה לא המקום להציג את חישובי עלות יום לחימה, מחירו של טיל והעלות של שעת טיסה. באגף התקציבים מכירים את כל הנתונים. באותה ההזדמנות הגיע הזמן להפסיק לדוש בתנאי השירות והפנסיה של אנשי הקבע של צה"ל. אך אחד אינו מוכן להתחלף איתם בימים קשים אלה.
בגופים הפיננסיים הבינלאומיים לא מחכים. סיטי בנק כבר פרסם סקירה על השלכות המלחמה. הערב אמורים כלכלני חברת דירוג האשראי הבינלאומית מודי'ס לפרסם את דירוג האשראי של המדינה. נקווה שהוא לא יירד.
הכנסת תחזור ביום ראשון הקרוב לפעילות סדירה אחרי פגרת החגים. עוד קודם לכן התכנסה אתמול ועדת הכספים כדי לאשר לחברת הביטוח הממשלתית ענבל פוליסת ביטוח סיכוני מלחמה עבור חברת אל־על וישראייר. הדיון בערבות שהיקפה 5 מיליארד דולר נותר חסוי.
הנושא הראשון שיו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה ("הכלכלה במצב מצוין") גפני, חייב להציף הוא הצורך בפתיחתו של תקציב 2024 ושינוי חד בסדרי העדיפויות. אם הוא לא יעשה את זה, הכדור צריך לעבור למרכז האופוזיציה בוועדה, ח"כ ולדימיר בליאק הפעלתן.
הדיון המחודש בתקציב חייב לשאול מחדש מה באמת חשוב יותר: תקציב של מיליארדי שקלים למוסדות דת לחרדים שמלמדים כלום ושום דבר, או הזרמת כספים למימון הצטיידות של צה"ל? קיצוץ בתקציב מאחזים על הר טרשים קירח, מול חיזוק ומיגון מערך העורף בדרום וכעת בוודאי בצפון? הזרמת מיליארדי שקלים לסבסוד מחירי הבנזין, מול שיפור תשתיות התחבורה בדרום ובצפון?
האם יקרה הנס וביבי יאלץ גם את החרדים להיכנס אל מתחת לאלונקה ולקצץ חלק מהכספים הקואליציוניים שחולקו בהיקף 14 מיליארד שקל? לצערי, קשה לי להאמין שזה יקרה. ראש הממשלה חרד לגורל הקואליציה ולא יעז לגעת בכספים אלה. הרי על דברים קריטיים יותר כמו הקמת ממשלת חירום לאומית הוא גרר רגליים.
ייתכן שהמחיר יהיה דחיית הדיונים בחוק הפוטר מגיוס חרדים. ובכלל, ייתכן שיוחלט שלא לקצץ בתקציב אלא להטיל מלווה מלחמה מיוחד שאולי יזכה לכינוי "מלווה שלום העוטף" או להעלות מסים. שוב הציבור הרחב ייאלץ לשאת בנטל. השאלות רבות מנשוא, אבל קשה להניח שבזמן הקרוב נקבל תשובות ברורות.
במקביל לענייני הכלכלה עומדות עדיין ההכרעות בבית המשפט העליון בנושא חוק הנבצרות והתיקון לעילת הסבירות. כעת, בעקבות מלחמת עזה, צריך להיות ברור שאסור שחוק הנבצרות יחול על נתניהו בקדנציה הנוכחית ויש לדחות אותו לכנסת הבאה. המלחמה בעזה גם מעמידה באור חדש את נושא עילת הסבירות. כעת ברור מעבר לכל ספק כי הממשלה חייבת לעמוד לביקורת שיפוטית על כל החלטה שקיבלה, בוודאי שעל כל החלטה שעלולה לקבל באופן שיחפה על המחדל האיום של המלחמה בעזה.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, תסיים את תפקידה ביום שני הקרוב. טקס הפרידה ממנה לא יתקיים לנוכח האירועים. התרומה העיקרית שהיא יכולה להעניק ערב פרישתה היא קבלת החלטות שיחזקו את הדמוקרטיה ויעודדו את רוח הלחימה של הצבא.
2. חלב על הזמן
המלחמה בעזה מציפה במלוא העוז את חשיבותם של יישובי העוטף לא רק לביטחון הקיומי של מדינת ישראל אלא גם לביטחונה התזונתי. לא פחות. בימים שבהם יש קשיי ייבוא ומטוסים זרים הפסיקו לנחות בישראל, הייצור המקומי חייב לקבל את המקום הראשון בסדרי העדיפויות הממשלתיים. לא ברור מדוע בכל מלחמה או מבצע צבאי צריך להזכיר מחדש את העובדה הבסיסית הזאת. האם מגיפת הקורונה לא לימדה אותנו לקח? האם מלחמת המפרץ לא הספיקה לנו להבין שבעתות חירום אנחנו לעצמנו? מדוע בייצור אמצעי ציוד צבאיים למדנו לסמוך על עצמנו, אבל בנושא הביטחון התזונתי אנחנו עדין מפנטזים על ייצור מחו"ל?
וזה מחזיר אותי לסיפור של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהתיימר לספק פתרונות פלא לתחלואי הכלכלה. סבסוד אינסופי של מחירי הבנזין במיליארדי שקלים הוא דוגמה אחת. פתיחת שוק החלב ליבוא על חשבון החקלאים היא דוגמה מרגיזה במיוחד. שר האוצר, שהפר הסכם חתום עם המחלבות לעדכון מחירי החלב, גרר יצרניות כמו תנובה לצמצם את אספקת החלב - מה שגרר מחסור. אז במקום לתקן את המעוות ולתמוך בחקלאים, תרופת הפלא של סמוטריץ' הייתה פתיחת שוק החלב לייבוא באמצעות ביטול המכס של 40%.
אותו מהלך נעשה בחופזה לגבי הדבש. מדובר במהלך נמהר, פופוליסטי, שלא לומר לא ציוני (מילה שסמוטריץ' מרבה להשתמש בה). רשתות שיווק כמו רמי לוי עטו על המציאה ומיהרו לייבא למה שמכונה "ארץ זבת חלב ודבש" חלב ודבש מפולין, יוון וטורקיה. כל אזהרות החקלאים והרפתנים בדבר פגיעה בביטחון התזונתי ובחוסן הלאומי לא הועילו. שר האוצר המשיך להתעקש בשם מה שמכונה "יוקר המחיה" והמחסור הזמני בחלב.
מחדל כיבוש יישובי עוטף עזה השבוע גרר זמנית מחסור בחלב. 15% מתפוקת החלב מגיעה מיישובי העוטף בטווח של 40 ק”מ. מכסת חלב הבקר עומדת על 216 מיליון ליטרים. ועדיין לא הזכרתי את מה שיביא לקטסטרופה שעלולה חלילה להתחולל במושבי הצפון אם תיפתח מלחמה מול חיזבאללה. שם המחסור עלול להיווצר לא רק בחלב אלא גם בביצים, בעופות ובשאר מוצרי מזון.
על רקע כל אלה פרסמה השבוע מועצת החלב את ההודעה הבאה: "לאחר ימים שבהם לא הייתה חליבה ברפתות ביישובים בעוטף עזה בעקבות הקרבות הקשים, הבוקר, הצליחו הרפתנים לחזור לכלל הרפתות ביישובים ולאמוד את הנזקים שנגרמו. איבדנו רפתנים, עובדים רבים נפצעו וחלק נחטפו לעזה. הנזק עצום: בעלי חיים שנפגעו, מכלי אגירה שנופצו וחוררו בכדורים, ומבנים וציוד שהושלכו, נבזזו או הועלו באש.
"כעת, מתקיים ייצור חלב ברמה משתנה ב־11 מתוך 16 היישובים בעוטף עזה אשר הותקפו ובהם יש רפתות. בחמישה יישובים נוספים הנזק שנגרם לרפתות והפגיעה בבעלי החיים אינו מאפשר ייצור חלב, וכעת בוחנים את דרכי הפעולה תוך התחשבות במציאות הביטחונית ובתיאום עם חמ״ל משרד החקלאות וגורמי הצבא. למרות כל אלה, משק החלב מצליח לתת מענה לביקוש, ופערים נקודתיים במוצר כזה או אחר נגרמים בשל קושי בשרשראות האספקה ולא בשל מחסור בחלב".
ומה אומר על כל אלה איציק שניידר, מנכ”ל מועצת החלב? “הגבורה של הרפתנים יוצאת דופן. משק החלב ספג פגיעה קשה ואבידות כבדות שעוד ימשיכו להתברר בימים הקרובים".
יש לקוות ולייחל לכך ששר האוצר קורא את הדברים וישנה סוף־סוף את הדיסקט שהתנחל בלבם של פקידי האוצר. מי שמתיימר להיות אחד מראשי המחנה הלאומי, חייב לתת להבא את הדגש הראוי לתוצרת כחול־לבן בכלל ולעניין החקלאות בפרט. עדיף היה להימנע השבוע ממראות של התנפלות על מוצרי מזון בסיסיים כמו חלב, מים מינרליים, ביצים וחלב וקיצוב כפי שהכריזה רשת שופרסל. לרגע כבר חשבתי שחזרנו לתקופת הצנע. מוצרים עדיין לא חסרים. מה שחסר הוא עובדים ברשתות ובקרב היצרנים.
עוד כמה שקלים של חיסכון מפוקפק בכיס אינם מדגדגים את הצורך בשמירת החוסן הלאומי, שמירה על גבולות המדינה והביטחון התזונתי. נכון שזה לא נוגע להתנחלויות, אבל זאת ארץ ישראל הישנה והטובה. שר האוצר מעוניין בהפחתת יוקר המחיה? מצוין. הוא מוזמן להעניק סבסוד ישיר לחקלאים, כמקובל בשווייץ או בצרפת. הבעיה במדינות אלה אינה התמודדות עם ארגוני הטרור הרצחניים כמו חמאס, אלא איזה אתר לבחור לבלות בו את סוף השבוע הקרוב. איך הטעים שר הכלכלה ניר ברקת? מה שטוב לאירופה טוב לישראל - אבל בכל הכיוונים.
3. הגידו כן לנגיד
שני מהלכים מיידיים חייב ראש הממשלה להוציא אל הפועל עוד היום, אם ברצונו להשיב לעצמו את שארית הקרדיט הציבורי שאולי עוד נותרה לו. הראשון הוא להכריז מיידית ואחת ולתמיד על גניזת הרפורמה המשפטית, שהעמיקה את הקרע והשסע בחברה הישראלית עד כדי סכנה קיומית. השני הוא להודיע עוד היום על הארכת תוקף כהונת פרופ' אמיר ירון כנגיד בנק ישראל לחמש שנים נוספות. ללא טריקים וללא שטיקים.
לא אעסוק כעת ברפורמה המשפטית, שלגניזתה תהיה השפעה של דבק אפוקסי לאיחוי חלקי העם.
אני פסימי בנושא, שכן משיקולי הישרדות פוליטיות יעדיף נתניהו בשלב זה להתעלם מהנושא ואולי לתת לרפורמה לגווע. אתמקד דווקא בעניין כלכלי בעל חשיבות עליונה הנוגע למינוי נגיד בנק ישראל. ראש הממשלה התמהמה עד היום בהודעה על הארכת המינוי, וגורם בכך לנזק באמון הכלכלי ולגידול במדד הפחד, המתבטאים בנסיקת שער הדולר.
אין לנו כעת הלוקסוס לניסויי מעבדה מוניטריים שיביא איתו נגיד חדש. הארכת תוקף כהונת פרופ' ירון חייבת הייתה להתרחש במקביל למינוי גל הירש כמתאם הטיפול בשבויים ובנעדרים. זו יכלה להיות נקודת אור באפלה הגדולה שירדה השבוע על עם ישראל. אם רוצים עוד הוכחה לכך שצריך נגיד פעלתן, די אם ניקח את הדוגמה מהשבוע, שבה הוחלט על התערבות בבנק ישראל במסחר במטבע חוץ וההחלטה להעניק רשת הגנה מוניטרית לשקל בהיקף של 30 מיליארד דולר. לא בטוח שזה יספיק, אבל זה בהחלט משהו שמסייע.
הנגיד נהנה ממעמד בינלאומי איתן, ובכל העולם מעוניינים לשמוע את תובנותיו. כשהוא מבטיח משהו, לדבריו יש אמינות רבה. הוא יכול לעשות את ההבדל בין הפחתת דירוג האשראי של המשק לבין השארתו ללא שינוי. הוא גם נהנה מאמון השווקים הפיננסיים. "החיסרון" היחיד של הנגיד היה אזהרותיו בזמן אמת (ובזהירות המאפיינות אותו) על סכנות הרפורמה המשפטית והשפעתן לרעה על המשק. אזהרות כאלה הן בעלות משמעות כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים, שכן הנגיד הוא גם היועץ הכלכלי של הממשלה.
אם נתניהו יעשה אכן את המובן מאליו לכל בר דעת ויאריך את תוקף המינוי, יש לקוות שפרופ' ירון ייענה בחיוב וזאת אחרי כל הזובור שעבר. אבל האם לנתניהו אכן אכפת מכלכלת ישראל? בדיבורים ובהבטחות כן, אבל במעשים אפס. הוא דואג בעיקר לעצמו, ולמרבה התדהמה - תובנה זו רלוונטית גם בהחלטות המדיניות שהוא מקבל בימים אלה בנוגע למלחמת עזה.
לתפקיד מתאם הטיפול בשבויים ובנעדרים הוא מינה את איש הצבא גל הירש, בעל אפס ניסיון בתחום אבל פוליטיקאי מהליכוד. את המו"מ על הרחבת הקואליציה הוא משך בנימוק של מה "יקרה בעוד שלושה חודשים אחרי שהמלחמה תסתיים". אצלו הכל רק פוליטיקה ואינטרסים אישיים. לכן סביר להניח שגם ההחלטות הכלכליות, ובראשן מינוי הנגיד, יתקבלו על סמך אינטרסים פוליטיים. והלוואי שאני טועה.
4. מדד בצל המלחמה
מדד ספטמבר, הנחשב "למדד החגים", יתפרסם ביום ראשון הקרוב. מדובר במדד האחרון שיתפרסם ללא ההשפעות הכלכליות מרחיקות הלכת של המלחמה בעזה, שעוד אעסוק בהן בהמשך הטור. נכון להיום ועוד לפני המלחמה, בתחזיות האנליסטים הוערך שמדד ספטמבר יעלה ב־0.1%־0.2% בלבד. כל סטייה מהותית מהערכות אלה תהיה בגדר הפתעה. לפי מדד אוגוסט מהחודש שעבר, שזינק ב־0.5%, האינפלציה בשנה האחרונה הסתכמה ב־4.1%.
מדד ספטמבר יושפע מעליית מחירי הטיסות והנופש שאפיינו את חודש החגים. מחירי המזון, ההלבשה וההנעלה צפויים מאידך להוריד אותו. גם במחירי הדיור והשכירות תהיה התמתנות לנוכח ההאטה הניכרת בשוק וקשיי הקבלנים. מחירי השכירות ירדו הן לגבי שוכרים שמחדשים חוזה והן לגבי שוכרים חדשים. בנק ישראל (באמצעות אי־העלאת הריבית), היצרנים וגם הממשלה (באמצעות סבסוד מחירי הבנזין) התאפקו הפעם והשתדלו שלא לגרור העלאות מחירים (ריבית במקרה של בנק ישראל) בתקופת החגים.
למדד ספטמבר חשיבות נוספת, שכן גובה המדד יהווה עוד אינדיקציה להחלטת הריבית של בנק ישראל שתתקבל ב־23 באוקטובר. אם המדד יסטה כלפי מעלה מהותית מהתחזיות (נניח יעלה ב־0.3% ומעלה), הריבית עלולה לעלות. אבל אם עליית המדד תהיה תואמת לתחזיות (יעלה ב־0.1% בלבד), הריבית לא תעלה. כל ניתוח הרקע הזה היה נכון לימים שלפני המלחמה בעזה. כעת כל תמונת המצב משתנה בצורה דרמטית. אין ספק כי כל מנהלי המחלקות הכלכליות בגופים הפיננסיים, כמו בנקים ובתי השקעות, מעדכנים את הערכותיהם הכלכליות.
נקדים ונאמר: ההאטה במשק תעמיק בעקבות המלחמה לפחות עד תחילת המחצית השנייה של 2024. נשיא התאחדות הקבלנים, ראול סרוגו, הזהיר מאפשרות לקריסת חברות הבנייה, אם הרשויות המקומיות, ובהן תל אביב, יעצרו את אפשרות העבודה באתרים. זה אומר שמחירי הדיור ימשיכו לרדת, וזאת בשורה טובה למי שעוד משתעשע באפשרות לקניית דירה. את התוצאות נראה במדד ספטמבר, אבל ביתר שאת במדד אוקטובר.
גיוס המילואים חסרת התקדים בהיקף 350 אלף חיילים יצמצם את הייצור התעשייתי ואת התוצר ועלול ליצור תחושה של מחסור. הצריכה הפרטית, למעט מוצרי מזון חיוניים, תרד. כל זה, וללא קשר למדד ספטמבר, מאפס את ההסתברות שהריבית תעלה החודש. המטרה כעת היא לעודד את המשק ואת הצריכה הפרטית.
ועדיין, הדולר אמר את דברו, והיציג כבר מתקרב לרמה של 4 שקלים - וזה נחשב לאחד ממחוללי האינפלציה המשמעותיים. ייקור מוצרי הייבוא (חשמל ואלקטרוניקה), שממילא אמורים היו להתייקר אחרי החגים, כבר בדרך. ייקור הוצאות הנופש לאלה שיש להם עוד חשק לצאת לנופש לחו"ל, הוא בבחינת עובדה מוגמרת. מחיר הבנזין יזנק בתחילת נובמבר, כי סבסוד מחירו ייפסק. טיפ קטן לנהגים: רוצו ומלאו בהקדם את מכל המכונית.
המלחמה תביא לפתיחתו המחודשת של תקציב 2024 (כפי שציינתי בתחילת הטור) ולהגדלת מסגרת תקציב משרד הביטחון. זה יחייב את נקיטת אחד המהלכים הבאים: קיצור רוחבי של תקציבי הממשלה, או לחלופין העלאת מסים או שני המהלכים במקביל. מכיוון שהעלאת מסים (מע"מ או מסי הכנסה) אינה באה בחשבון משיקולי פופוליזם, סביר שמדובר יהיה בקיצוץ תקציב אכזרי. היכן יקצצו? לא נדע. זה יהיה בעיקר בתקציבי תחבורה (השקעות בתשתית), חינוך (לא למגזר החרדי) ורווחה. ייתכן בהחלט שהחלטות כמו מתן נקודות זיכוי להורים לצורך מימון מה שמכונה "חינוך חינם" יידחו במספר שנים.
מה שבוודאות לא יקרה יהיה קיצוץ בכספים הקואליציוניים בהיקף של 14 מיליארד שקל, שהובטחו בעיקר למפלגות החרדיות. זה לא יקרה, כי מטרת־העל של נתניהו הינה כאמור שמירת שלמות הקואליציה וכאמור גם שמירה על שלמותו האישית. אם כך, לאזרחי המדינה צפוי חורף כלכלי לא פשוט. יש לקוות שמטרות המלחמה יושגו ובסופו של דבר החברה הישראלית תצא מחוזקת מכל הכאוס הזה.