הוא הופיע, אאוט אוף דה בלו, כמו אב רחום, חנון, תקיף, מרגש, מזדהה מול אומה חבולה, מושפלת וזועמת שמחפשת את דרכה, וסיפק נחמה ותמיכה. הסיכול שג'ו ביידן עשה לחמאס הצדיק את קמפיין הנקם, הוציא את התנועה והנהגתה מחוץ לחברה האנושית, ואני מניח שגורלם של בכיריה יהיה גרוע מכליאת חסן נסראללה בבונקר. ביידן וידא שהן חיזבאללה והן צה"ל לא יתקפו אלו את אלו באמצעות שיגור נושאות מטוסים והזרמת אמל"ח ברכבת אווירית וארגון תמיכה בינלאומית.
"תישארו בבונקר, אנחנו באים": תיעוד דרמטי מהקרב על מוצב סופה
המסר המהדהד של ביידן: כך צריך לאהוד את ישראל | שלמה שמיר
סביב ביידן יש צוות צעיר שהג'וב שלו הוא לשמור על האינטרס האמריקאי בעולם ולהבטיח לדמוקרטים נשיא בבית הלבן ב־2024. כתמיד, כשנשיא אמריקאי נושא נאום לאומה, יש בו בצד המסר האנושי גם מסרים אסטרטגיים. והתשובה האמריקאית הברורה למצב שנוצר במובן האזורי היא שתי מדינות לשני עמים בהנהגת הרשות הפלסטינית. חד וחלק.
זוהי מכה ניצחת למדיניות בנימין נתניהו, שחיזק את חמאס, ראה בו מכשיר לנטרול הרשות הפלסטינית בגדה, הביאנו עד הלום ונתחשבן בהמשך. מטרה אסטרטגית נוספת היא למנוע מלחמה בסוריה ומעורבות איראנית. לכן שוגרו לכאן שתי נושאות מטוסים, מזכיר מדינה ושר הגנה בדרך. ורק הימין, כמו כל יהודי מה יפית, מרקדים היום לפני ביידן. אתמול חירפו אותו, והיום הוא חיסל את מדיניות "חמאס במקום אבו מאזן".
ביום חמישי ניהל מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן סיבוב שיחות כדי לוודא את ביצוע הנחיותיו של ביידן לניהול ההפצצות בעזה בהתאם לחוקי המלחמה הבינלאומיים. כולל מעורבות בהחלטה אם להיכנס קרקעית לעזה ועדכון לגבי התמיכה האמריקאית במקרה של מלחמה בצפון.
בעניין עשרות מצנחי הרחיפה והמל"טים שחלפו שלשום בערב בשמי הצפון – להזכירנו שזו עונת הנדידה של השקנאים. רק שליטה עצמית מופלאה של פיקוד העורף מנעה התרעה על אלפי כלי טיס שתוקפים את הצפון. חברות וחברים, אל תבזבזו את הפניקה, נזדקק לה בהמשך.
אני לא יודע איך ומתי ואם תפרוץ המלחמה הגדולה שכולם מדברים עליה. אני יודע למה היא תפרוץ. בגלל ההשפלה. מבצע מקומי מזוויע באכזריותו של חמאס הרג אלף פלוס, והגוויות עדיין נספרות, ופצע אלפים והציג את המערכת הצבאית והפוליטית במערומיה.
אני לא יודע כיצד תחזיר המלחמה הגדולה את ההרתעה ואת מעמדנו במזה"ת, אבל מה שקורה בימי הכתישה הנוכחיים הוא לא מלחמה של ממש. יכולת ההתגוננות של חמאס נחותה בהרבה מיכולת ההתקפה של ישראל. אני לא יודע כמה חללים נוספים משלנו תגבה מלחמת הנקם הגדולה על ההשפלה שספגנו, וכנהוג במחוזותינו שבמזרח התיכון, רק בדם חדש ניתן לכסות על דם ישן. Welcome to the club mad, למזרח התיכון המשוגע.
הפאנלים בערוצים מתפקעים מגנרלים מזדקנים שמנהלים שם כיום את מלחמות העבר שלהם. ארבע אוגדות פלוס־פלוס מתחממות על הקווים ברצועה, וברקע גיוס כללי לקראת מלחמה בצפון. תגידו, אתם השתגעתם? משימות האמת של מדינה שפויה הן לנקות בעוטף עד הגדר, לקבוע קו אדום בהפצצות בעזה כדי לא לגלוש לרצח עם, להחזיר את הביטחון לציבור מעורער באמצעות תימרות עשן ובניינים הרוסים, וללכת למו"מ על חילופי שבויים ואסירים. כל מה שמעבר הוא טירוף מערכות ו"אחדות". מדי פעם צפים כמה קולות שפויים כמו זהר פלטי (אמ"ן, מוסד, מל"ל), שנשמע כאילו הוא מפקפק בתועלת שבהסתערות חפוזה שעשויה להתפרש על כמה חזיתות.
הרוב הגנרלי והתקשורתי מדבר על מלחמה במונחים של "לשטח את עזה" ו"להרוג את כל החמאסניקים". אלה הם דיבורי סרק של ימין מחורפן. יש מקום לאופוריית הנקם מול הזוועה שנחתה עלינו, אבל כשזה מגיע לתכנון מדיניות, חייבים לשנות דיסקט. ראש הממשלה והקבינט החליטו "להשמיד את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס". זו מטרה ראויה, והשאלה היא כיצד מבצעים אותה במקביל לפוטנציאל לחימה בצפון.
אני מציץ סביב ולא רואה שום אויב שמתנפל עלינו מצפון או דרום, למעט מבצעי חיזבאללה מקומיים שנועדו לבחון את המים והדם.
השאלה היא אם המודיעין מסוגל להעריך חד־משמעית אם פני חיזבאללה להתקפת פתע, או שנסראללה ממתין להתקפה שלנו. הבעיה היא שכל שוליים של ספק, אחרי מחדל המודיעין בדרום, עשויים לדרבן את הצבא והפוליטיקאים לפתוח במכה יזומה גם בצפון וגם ללא אימות.
אנחנו לא חמאס
ההתייצבות הראשונה מול האומה של נתניהו ויואב גלנט, באיחור אופנתי, החלה בשקר ובכוונת מכוון: "זו מלחמה", הכריז נתניהו כשגלנט מהדהד אותו. זו בהחלט הייתה מלחמה זוועתית עבור אלו שחוו אותה על בשרם, אבל זו לא הייתה מלחמה על הבית הלאומי אלא אירוע מקומי (זוועתי ומקומם כבר אמרנו) שצה"ל מכיל אותו בימים האלה. בהמשך הודיע גלנט שיטיל מצור על הרצועה. האיש בדרך להאג. בטוח.
צריך להיות עיוור מזעם וחף משיקול אנושי כדי לנקום קולקטיבית בעם העזתי הפלסטיני, שסובל שנים מתגרת ידם הן של חמאס והן של ממשלת ישראל. הנהמה "לשטח את עזה" הפכה בון טון כהניסטי. השאלה היא אם ה"מלחמה" שמדברים עליה (כתישה בעזה זו לא מלחמה) תחזיר לישראל את ביטחונה, הרתעתה ומעמדה.
התשובה היא כן ולא. כן, כי האופי האנושי מדחיק את המכה בתקווה שכמה מבצעים כוחניים יחזירו את הביטחון. ולא, כי הצלקת נשארת. הרתעה בשנים הקרובות היא מיתוס חבול שמחייב נושאת מטוסים אמריקאית. מה שיחזיר את תחילת ביטחוננו הוא הנהגה אחרת ושמישהו בסביבת נתניהו יסביר לו שקרב המאסף שהוא ניסה לנהל נגד כניסת גנץ ושות' לממשלה פגע במוטיבציה של הצבא. סיבת כניסת גנץ לקבינט המצומצם היא אי־כשירות נתניהו לניהול מלחמה, וזו הסיבה שראש הממשלה גרר אותנו עד שכפו עליו הר כגיגית.
האסטרטגיה הנוכחית היא הפצצות מהאוויר, ואני לא בטוח שאנחנו רוצים ויכולים להתמודד עם תמונות ההרס והזוועה. ההצדקה היא זעם ונקם מול מעשי הזוועה של שלוחי חמאס והג'יהאד, במשולב עם האיתות לחיזבאללה: זה יהיה גורלכם אם תתקפו אותנו.
ועדיין, אני מעריך ומקווה שאלו שמפציצים את עזה מרחוק (מפעילי כטמ"מים, טייסים ואנליסטים מזהי מטרות) יפעלו באנושיות ובשכל. יש להם יתרון של גיימרים שלא רואים ולא שומעים את קולות בית המטבחיים על הקרקע, ואני מקווה שרובם עובדים עבור מדינה ליברלית דמוקרטית ויימנעו מפגיעות מיותרות באוכלוסייה שחוטפת הן מיד חמאס והן מידנו. ואין צורך להרוג בהם בסיטונות גם אם האספסוף רוצה בכך. אנחנו לא חמאס.
אני לא יודע אם חיזבאללה ייכנס לאירוע. אני יודע שפוטנציאל ההרס והמוות שכרוך במלחמה רב־זירתית הוא בממדים תנ"כיים. ככתוב: "אל קנוא ונוקם לצריו… בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו בחרון אפו חמתו ניתכה כאש". ומה הקטע הזה אם לא תיאור של פטרייה אטומית? אגב, מישהו בערוץ 14 שאל "אז למה בעצם יש לנו פצצת אטום?". ובאמת, אם יש סיכוי לא רע שלמלחמה הרב־זירתית תצטרף איראן, אזי נוכל סוף־סוף לממש את תשועת ה' כהרף עין. ואז, רק אחרי שבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יסיימו להתקוטט מי משניהם ילחץ על הכפתור, יקבל ערוץ 14 את התשובה התנ"כית שלה הוא מצפה.
מצד שני, אם תנועת המחאה לא תחזור לרחובות ולצמתים בתום ימי האבל והלחימה ולא תתבע הפלת הממשלה, אפשר לסגור את הבסטה. אין הבדל בין למחוק את חווארה ואת עזה לבין מחיקת הדמוקרטיה.
את המדינה מנהיגים כיום שלושה רמטכ"לים, הלוי אייזנקוט וגנץ. הנער שליח שלהם הוא שר הביטחון ונתניהו הוא הדובר. כל החלטה צבאית שלהם היא גם פוליטית ומדינית. ההחלטה על תקיפה אווירית הייתה ספונטנית ונבעה מזעם ונקם. ברגעים האלה ניצב הטריאומווירט בפני החלטה קשה משאול.
כניסה קרקעית אמורה להיעשות במינימום נפגעים, תלויה במודיעין, בהתנגדות של חמאס בגורל השבויים ובו בזמן להתכתב עם אסון הומניטרי שמתחולל בעזה ועלול לחזור אלינו כבומרנג. אין דרך בעולם שכולנו, כעם, נצא שלמים מהסיטואציה הזו וזהו האסון הלאומי הנורא שהמיטה עלינו ממשלת נתניהו וחרד"ליה. ואלה עדיין לא מוותרים. הטכסט של ישראל הראל (הארץ, יום שישי) מסביר את הניתוק של הזרם החרדלי-מתנחלי ממדינת ישראל ומן המציאות.
"מטבע הדברים כולנו ממוקדים בחזית הדרומית, אולם מהותית, החזית הצפונית היא המסוכנת ומחייבת מכת נגד ומענה מוחץ עכשיו". הטכסט הזה מבטא כת שיצאה מדעתה. במיטבם הם מנהלים מדיניות חסרת מעצורים אבל היום, כאשר צה"ל מכיל התגרויות של חיזבאללה וארה"ב ניצבת בפועל מול הדרדרות בצפון - המטורפים האלה סבורים שמלחמת גוג מגוג ודמגוג תחלץ אותם מהבור אליו נפלה ממשלתם. אין מילים.