מתקפתו הרצחנית של חמאס על ישראל חושפת את הפנים ה"אמיתיות" של רוסיה ושל ראש הקרמלין, ולא רק משום שהוא אינו מגנה את ארגון הטרור ופשעיו המפלצתיים. הנשיא ולדימיר פוטין הוא בין הבודדים ממנהיגי העולם שלא שלח עד כה תנחומים לממשלת ישראל, חרף קשריו הקרובים עם ראש הממשלה. חמור מכך. בעודה נוקטת עמדה אנטי־ישראלית ופרו־חמאס מובהקת, מוסקבה – המאשימה את ארה"ב בכישלון מהלכיה במזרח התיכון תוך התעלמות מהפלסטינים – מכפישה את ישראל תוך השוואתה לדאע"ש והשחרת דימויה ודימויו של צה"ל בעיני הציבור העולמי.
מדריכי כוח וגנר "תרמו" להכנת חמאס - ומאמנים פעילי חיזבאללה
התבוננות מקרוב אף מראה כי לצד קריאות שמחה נוכח מחדליו של הצבא והמודיעין הישראלי, המוצגות כעדות לחולשה המערבית, הרי שתעמולה ארסית קיצונית המלווה במסרים זדוניים ותמונות זוועתיות, ממסגרת את ישראל כאויב תוקפן ואכזרי האחראי להרג אזרחי עזה. יתרה מזאת, על רקע השוואת הפגזות רצועת עזה להפגזות הנאצים את סנט פטרסבורג (היא העיר לנינגרד בעבר) ולצד האשמתה של ישראל בתמיכה במשטר "ניאו־נאצי" בקייב והצגתה כמקבילה של אוקראינה במזרח התיכון, גוברים קולות השטנה כלפיה מקרב האליטות ברוסיה.
בד בבד, מתרבות מנגד הצהרות התמיכה בחמאס מצד האקרים ומובילי דעה רוסים המזוהים עם הקרמלין או פועלים בהשראתו. מסרים והצהרות אלה, המכוונים בעיקר לקהלים דוברי רוסית בעולם, בדגש על מדינות "ציר ההתנגדות" (בהובלת רוסיה, איראן, סוריה, קוריאה הצפונית, סין ופקיסטן), מהווים חלק ממאבק תודעתי־תקשורתי נגטיבי המתנהל נגד ישראל בשלל רשתות המדיה בעולם. מדובר בלוחמה פסיכולוגית המשלבת תעמולה, Fake News ושימוש ציני מניפולטיבי ברגשות הציבור במטרה לפגוע בחוסנם של המדינה והציבור בישראל, לגרום לדמורליזציה בשורות הצבא ולעורר שנאה ואנטישמיות כלפי ישראלים ויהודים באשר הם. זכר לימי המשטר האפלים של רוסיה הסובייטית.
לא בכדי בנאומו של נשיא אוקראינה השווה וולודימיר זלנסקי את התקפת חמאס על ישראל לפלישתה של רוסיה לארצו. מעבר להבעת תמיכה, הזדהות וסולידריות עמוקה מצד האוקראינים, הצהיר הנשיא כי "ההבדל היחיד הוא שארגון טרור תקף את ישראל ומדינת טרור תקפה את אוקראינה".
בראייה מערכתית כוללת, כבר עתה ברור כי ממשלת מוסקבה – חרף אזהרותיה מפני הסלמת הסכסוך בין ישראל לחמאס – חותרת לנצל לטובתה את העימות שנוצר ולו כדי לחולל שינוי טקטוני במאזן הכוחות האזורי. היינו, לערער את היציבות השברירית לצד מארג הבריתות הביטחוניות של ישראל עם מדינות ערב המתונות, לשנות את מפת האינטרסים והיחסים של מוסקבה עם מדינות המפרץ והמזרח התיכון וכן לחזק את "ציר ההתנגדות" ואת יחסיה - בעיקר עם איראן וכן עם תנועת חמאס - תוך שהיא מרוויחה לא מעט דיבידנדים אסטרטגיים מכך. שכן, מעבר להסחת הדעת הבינלאומית ממנה ומהמלחמה שלה באוקראינה, והסגת כוחות אמריקאיים ואחרים מזירת העימות במזרח אירופה למזרח התיכון, רוסיה – מעצמת אנרגיה גלובלית - עשויה ליהנות משמעותית מעליית מחירי הנפט והגז הטבעי בשוקי העולם. אלה צפויים להשפיע על הכלכלה הרוסית המקרטעת ולסייע בין היתר להמשך מימון מכונת המלחמה הרוסית, הגיוס לשורות הצבא ומאבקו הרצחני של פוטין בממשלת קייב.
הדלק של פוטין
פרסומים עדכניים מראים כי מאז ה־7 באוקטובר עלה מחיר הנפט הגולמי ב־6% ומחירו של הגז הטבעי זינק ביותר מ־40%. על רקע הסלמת המאבק והחשש מפני הצטרפות מדינות נוספות למעגל האלימות ובהן לבנון וסוריה, הערכות ראשוניות שפרסמו השבוע בכירי הכלכלנים בעולם מתריעות מפני תנודות משמעותיות הצפויות בשוק הנפט והדלק העולמי ושוק הגז האירופי לצד שיבושים במסחר הגלובלי ובאספקת התבואה מהמזרח התיכון. בתוך כך, מחירי הזהב השחור צפויים לטפס ולהגיע ל־150 דולר לחבית, ואלה ישפיעו בתורם על השווקים הפיננסיים ויובילו לעליית האינפלציה. יתרה מזאת, בעקבות המתיחות הגיאופוליטית המוגברת והחשש מפני הידרדרות למלחמה, בכירי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הזהירו מפני האטה בקצב ההתאוששות הכלכלית העולמית. ללא ספק, תמיכתה הבלתי מסויגת של ארה"ב בישראל - הזזת ספינות מלחמה ומטוסי קרב לאזור לרבות ביקורו של הנשיא בידן בישראל - מגבירה את הסבירות להתערבות רוסית ואיראנית. לדידם, עלייה במחירי הנפט, שגרמה לתנודות בשווקים הגלובליים – נוכח מעמדה של רוסיה כיצרנית ויצואנית אנרגיה ומזון מהמובילות בעולם – צפויה להוביל לצמצום הצמיחה הגלובלית ל־2.9% לשנת 2024 וכן לגרום למיתון עולמי קשה ולאובדן תפוקה עולמית בשווי של 1 טריליון דולר. מבחינתה של מוסקבה, השלכות כלכליות פוטנציאליות אלה, בדגש על יצירת כאוס ביטחוני ומלחמה מרובת חזיתות במזרח התיכון, עולות בקנה אחד עם חתירתה לפגוע בהגמוניה האמריקאית כמו גם בסדר העולמי, הפוליטי והכלכלי הקיים.
עימות קיומי, לא פחות
לא בכדי משבחת הנהגת חמאס את עמדתו המתריסה של הנשיא פוטין כלפי ישראל, בזמן שהטלוויזיה הממלכתית ברוסיה מרבה לעסוק במחאות פרו־פלסטיניות המוניות המתקיימות בבירות העולם. לצד גינויו של סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, את ארה"ב והאשמתה כאחראית לפרוץ הסכסוך נוכח כישלון תהליך הפיוס בין ישראל לפלסטינים, פורסם דיווח באל־ג'זירה כי איסמעיל הניה, מנהיג חמאס, נועד השבוע בדוחה בירת קטאר עם שליחו המיוחד של הנשיא פוטין למזרח התיכון, מיכאל בוגדנוב.
בראייה אסטרטגית רחבה, כבר עתה ברור כי רוסיה ממנפת את קשריה עם צמרת חמאס ויחסיה ההדוקים עם איראן, כדי לבסס את השפעתה הגיאופוליטית ומעמדה כמתווכת בינלאומית בין שלל הגורמים הפועלים באזור. מעבר להפיכת המלחמה לסוגיה גלובלית העלולה, כאמור, לגרור אליה מעצמות ומדינות נוספות, ובנוסף לאיתות הישיר של רוסיה על רצינות כוונותיה, על פניו מסתמן כי מדובר בהפעלת מנוף לחץ על ממשלת ישראל.
הידוק השותפות האסטרטגית בין טהרן ומוסקבה ומעורבותה של זו, בין השאר, באספקת מודיעין, ציוד לוחמה והכשרה צבאית של חמאס במחנות אימונים של קבוצת וגנר באפריקה – כפי שדיווחו מקורות בכירים בצבא האוקראיני ובממשלת זלנסקי – מדברים בעד עצמם. סיוע ומעורבות עקיפה וחשאית־כביכול של רוסיה, הם בין הטריגרים האסטרטגיים שאפשרו ודרבנו את מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על ישראל. בלעדיהם, ככל הנראה, טבח המוני בסדר גודל שאירע לא היה מתחולל.
בראייה מערכתית כוללת, אין ספק שמלחמתה של ישראל בחמאס – ארגון טרור־מדינתי שקבע רף אלימות וטרור מפלצתי בקנה מידה גלובלי – חורגת הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון ולטווח הזמן המיידי. זהו עימות צבאי קשה ומורכב, אחד ממצבי הקיצון החמורים ביותר בתולדות המדינה, שהשלכותיו הגיאופוליטיות, הביטחוניות והכלכליות העצומות משפיעות על מאזן הכוחות האזורי כמו גם על עתיד הסדר העולמי החדש.
יתרה מכך, בראייתה של הנהגת חמאס, הטרגדיה של ישראל היא "ניצחון" על הישות הציונית שאותה היא חותרת להשמיד. שכן, העימות נגדה "איננו מאבק על פלסטין, ירושלים או מסגד אל־אקצא", כפי שהצהיר הניה ב־7 באוקטובר. זהו מאבק של "האומה המוסלמית" כולה - ועל כלל המוסלמים בעולם להצטרף אליו. לכן, זה הזמן להתעורר ולהפנים כי בשעות קשות אלה על ישראל להתאחד וכי אין מקום לחיפוש אשמים ועיסוק במחדלים פוליטיים, צבאיים או ביטחוניים. לא זו בלבד שבעבור פוטין מדובר בהזדמנות "ללבות את האש" ולהבעיר את המזרח התיכון כולו. בעבורו זוהי שעת כושר לנצל את הסרת הסנקציות הכלכליות נגדו כדי לצאת מהבידוד הבינלאומי ולהתייצב במרכז הבמה והפוליטיקה העולמית.