השואה החוזרת שהתרחשה בדרום שלנו בשבת שמחת תורה, הייתה אות פתיחה למערכה השנייה במלחמת העולם השלישית. המערכה הראשונה נפתחה ב־24 בפברואר 2022, ביום שבו פלשה רוסיה לאוקראינה. לא בכדי השתתף נשיא ארה״ב בישיבת הקבינט שלנו לניהול המלחמה. מלחמת העולם השלישית - מדי יום ומדי הפצצה נוספת על ערינו - לובשת צורה, מצמיחה טלפיים וניבים נוטפי דם והופכת מרוח רפאים מאיימת ומחלום בלהות לפרק אינטגרלי בהיסטוריה שתחילתו נכתבת וסופו עדיין לא נודע.
הדפוס של המלחמה הוא דפוס של מלחמת העולם השנייה, לא של זו הראשונה. לא מאבק בין אימפריות על שליטה, שטח, שווקים וכוח, כמו זה שפרץ בשנת 1914. העימות הנוכחי הוא עימות חוזר בין טוב לרע. זהו מאבק בין תרבות קונבנציונלית, ציוויליזציה שחפצה בחיי שגרה, של חיים שבהם אנשים עובדים, בונים את בתיהם, מגדלים משפחות, מרוויחים כסף, מקדמים טכנולוגיה, מבלים ויוצרים תרבות, לבין אידיאולוגיות של לחימה מתמדת והשמדת כל מי שחי וחושב אחרת, מי שמוצאו או דתו שונים.
במלחמת העולם השנייה זאת הייתה התנגשות בין "העולם הישן" לנאציזם. בימינו אנו, זוהי מלחמת תרבויות כפי שהגדיר אותה הפוליטולוג האמריקאי סמואל הנטינגטון, שחזה את העימות עוד בשנות ה־90. כיום זה מאבק בין עולם ערכים מערבי (אירופה וארה"ב) לאסלאם הרדיקלי, שהולך יד ביד עם רוסיה הטוטליטרית של ולדימיר פוטין. וכמו במלחמת העולם השנייה, אנחנו שוב המטרה האולטימטיבית של כוחות הרשע. עם ישראל אז, מדינת ישראל היום.
לפני יותר משנה נחשפו הזוועות שביצע צבא רוסיה בעיירה בוצ׳ה באוקראינה. מלבד עריפת ראשים, הזוועות הן אותן הזוועות, כולל ביזת בתיהם של הנטבחים. בקיבוצים כפר עזה ובארי, בדיוק כמו בבוצ׳ה, לא מדובר ב״תקלה״ ולא ב״הגזמה״. אכזריות מקפיאת דם, השמדה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית, זו טקטיקה מכוונת שמטרתה להטיל אימה, להבריח ולהכניע. הנאצים של ימינו, כמו קודמיהם, כלל לא טורחים להצניע ולהסתיר מהעולם את הזוועות שהם מבצעים. לא בכדי דאע"ש עורפים ראשים בשידור ישיר, ואנחנו - עוד בטרם הנשיא ג'ו ביידן אמר את מה שאמר (וצדק), ידענו שדאע"ש זה חמאס. רק מעטים שבקרבנו לא ממש ידעו.
יחד מול "המערב הרקוב"
שתי טעויות מדיניות עשה בנימין נתניהו. לא, אני לא מתייחסת עכשיו למישור הפוליטי ולמניעים תועלתניים. שתי הטעויות הן טעות בשיקול מדיני, ולא מן הנמנע שלא נבעו כלל וכלל ממניעים אישיים אלא היו תולדה של קריאה מוטעית של המפה. כל מנהיג עשוי לטעות, ולא תמיד קיימת זיקה לשאלה אם הוא טהור מידות או מושחת. לעתים טעות היא טעות מדינית נטו. שתי טעויות מדיניות של מנהיגי העבר שחזר נתניהו: אחת של נוויל צ'מברלין ואחת של יוסיף סטלין.
את הטעות של צ׳מברלין עשה מול חמאס, כשסבר שניתן להכיל את האויב היהיר, האכזרי, התוקפני, אשר כלל אינו מסתיר את כוונותיו. כשסבר שאפשר לתחזק אותו ולבלום אותו ולפייס אותו, ולו באופן זמני, באתנן כספי. כשלא הטה אוזן להזהרות, כולל התרעותיו של אביגדור ליברמן. כשנשאר זחוח ופיזר לציבור הבטחות מרגיעות.
את הטעות של סטלין נתניהו עשה מול ולדימיר פוטין. סטלין זיהה ואיתר בברלין בעל ברית טבעי: מנהיג כריזמטי בלתי מעורער שמלכד את עמו סביב אידיאולוגיה לוחמנית שבזה לזכויות הפרט, היטלר הצטייר בעיניו של סטלין כשותף לדרך, כעוגן של הקרמלין באירופה במאבק שניהל סטלין מול בריטניה וארצות הברית. שתי מדינות חדורות אידיאולוגיה מול המערב ה״רקוב״ הבורגני. התוצאה הראשונה הייתה ברית ריבנטרופ־מולוטוב ב־1939. את התוצאה השנייה חטף ביוני 1941.
נתניהו זיהה במוסקבה הזדמנות מדינית ייחודית ונדירה. ליגה אחרת. מנהיג כריזמטי בלתי מעורער ששומר על כיסאו לאורך שנים רבות, מלהיט את הציבור במדינתו באידיאולוגיה לוחמנית ומתעלם מזכויות הפרט. האמת חייבת להיאמר, הייתה גם זיקה אידיאולוגית. המאבק שפוטין מנהל מול אירופה הבורגנית, ה״רקובה״, הליברלית, התכתב עם האסכולה השמרנית התוקפנית שהיא לאו דווקא כוס התה של נתניהו, אבל הוא אימץ אותה בגלל אילוצים פוליטיים. לא בכדי נמנע מלנקוט צד במלחמה באוקראינה שהיא, כבר אמרנו, חלק מהעימות בין רוסיה לארה״ב ומדינות נאט״ו. התוצאות ידועות.
צ׳מברלין התפטר מתפקידו במאי 1940 תחת לחץ ציבורי. מי יודע מה היה קורה אילו. לא מן הנמנע שאלמלא פינה את מקומו לצ׳רצ׳יל, היה גורלה של לונדון כגורלה של פריז. סטלין הוכה בהלם לאחר המתקפה הגרמנית, הסתגר בחדריו ורק כעבור עשרה ימים פנה לאומה בנאום פתטי כשהוא מכנה את נתיניו ״אחים ואחיות״.
ואתם תגידו, אין לנו בימים אלה אפשרות מעשית להחליף הנהגה פוליטית. מה גם שאין לנו צ׳רצ׳יל. ואולי בעניין החלפת ההנהגה, אתם צודקים. בשונה מצ׳מברלין, נתניהו לא יפנה את מקומו מרצון. אין מצב. ברירת המחדל היא לדאוג ולהבטיח שממשלת חירום לא תתגלה כ"ממשלה על הנייר", ושהקבינט לניהול המלחמה יצליח לפקח ולקבל החלטות.
באשר לצ׳רצ׳יל, יש לנו. הציבור, העם המדהים שלנו הוא צ׳רצ׳יל. הוא הממשלה, הוא הצבא, הוא מוסדות הרווחה. העיקר שהשרים לכל הפחות ימתינו בשקט בצד ולא יפריעו לו.