1. תוכנית חיסכון: בזירת ההתקוטטות המכונה "אולם ועדת הכספים של הכנסת", התברר השבוע שתוכנית הסיוע של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' למגזר העסקי מחוּררת כמו גבינה שווייצרית בסוף דרכה. היא אינה מספקת את העסקים הקטנים, ובוודאי שלא את הגדולים.
"סייעו לשקם את החקלאות": התאחדות חקלאי ישראל בפנייה דחופה לרשתות השיווק
גורם מדיני בכיר: "האמריקנים לא יעזו להגיד לנו לעזוב עכשיו את המאמץ המלחמתי"
במלחמה הכלכלית עד כה כבר נכשלנו, אבל יש עדיין מקום להזדמנות שנייה. תוכנית הסיוע של סמוטריץ' קרסה עוד לפני שנדונה בממשלה. שר האוצר וראשי משרדו הבריזו ולא הגיעו לוועדת הכספים מחשש מהביקורת והצעקות מהשטח. נציג אוצר זוטר היה היחיד שהשתתף בתפילת האשכבה. בינתיים, רשתות אופנה כמו פוקס, קסטרו, בגיר והמשביר, שהודרו מהתוכנית, מיהרו לעשות את המתבקש והוציאו עשרות אלפי עובדים לחל"ת. עם כל הכאב, אפשר להבין אותן. כשנתניהו מסרב עדיין לקבל אחריות על שום דבר (שזו חובתו הטבעית כראש ממשלה) - הם אחראים לבעלי המניות.
סמוטריץ' טען שהעלות הכוללת של תוכנית הסיוע נאמדת ב־4.6 מיליארד שקל. גם אם המספר נכון, הוא רחוק מלהספיק. הנתונים מהשטח מוכיחים שחייבים לפתוח את הברז ולהזרים סכום כפול לפחות. אבל שר האוצר מעוניין לשמור על הקופה בדיוק ברגע הלא נכון. בזמן מלחמה הוא חייב להיות הרבה יותר קשוב ונדיב. סמוטריץ' מוזמן לעצום את העיניים לרגע ולדמיין ביושר איך היה נוהג לוּ חלק מהיישובים שמעבר לקו הירוק, ולא בעוטף עזה, היו חלילה נכבשים.
אבל גם לפי ההיגיון הכלכלי הצרוף, עסקים קטנים הם נכס מניב. ההשקעה תמנע את סגירתם, ותהפוך אותם בעתיד ליצרני תעסוקה ותשלומי מסים. אבל שר האוצר, כאותו "דן חסכן", מפחד לפתוח את הקופה - וחוסך ככל שניתן כדי להימנע מקיצוצים ומהעלאת מסים. היעד העיקרי הטבעי לחיסכון הוא הכספים הקואליציוניים, שכ־8.5 מיליארד שקל עדיין לא הועברו ליעדם. אפילו הנגיד המליץ לנצל את הכספים הפוליטיים, אבל לסמוטריץ' המתמהמה והמקבל גיבוי מנתניהו חשוב יותר לממן תלמודי תורה, סוכריות לילדים וטיפולי המרה.
עד שהחרדים יואילו להיכנס מתחת לאלונקה ולא לשבת מעליה, יש רעיונות נוספים. חיסכון של 24 מיליון שקל לטובת יישובי העוטף מתקציב משרד ההסברה שנסגר, מספיק בקושי לפיצוחים. מה עם 2 מיליארד שקל מהחברות הממשלתיות שדוד אמסלם (השר לענייני גידופים) מונע עדיין את העברתם? ומה עם מאות מיליארדי השקלים המונחים כאבן שאין לה הופכין בתקציבי משרדים פיקטיביים לענייני כלום ושום דבר? מדובר במשרד הגליל והחוסן הלאומי, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, משרד המודיעין, משרד המורשת, משרד המסורת וירושלים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי ועוד.
עם כל הכבוד לירושלים, ויש הרבה כבוד, יש להקים את משרד אשקלון־שדרות־אופקים ואת משרד נתיבות. מיניסטריון נפרד לכל עיר ויישוב, ומעליו פרויקטור. את הכסף יש להפנות בין השאר למימון שהות של מפוני יישובי העוטף למלונות. את כספי התקציב של המשרד, עם השם המפוצץ "חוסן לאומי", חייבים לנתב לשיפור חוסנם הבריאותי והנפשי של נפגעי העוטף. אבל שרי הממשלה לא רק שאינם מתפקדים, אלא מתחבאים וחוששים מקבלות הפנים בשטח.
בסביבת שר האוצר מחפשים פתרונות פלא, ומעדיפים לדבר על "קופסאות תקציביות", שזאת פיקציה מהקורונה שנועדה לאפשר בהוקוס פוקוס הוצאה נוספת של יותר מ־100 מיליארד שקל ללא תקציב. מלחמת עזה אינה עוד מגיפה חד־פעמית המאפשרת הוצאה חד־פעמית.
אז האם יש סיכוי שמישהו באוצר יתעורר ויגיד "הלו, אנחנו במלחמה"? ודאי שלא. היחיד שדוחק באנשי אגף התקציבים ובסמוטריץ' ומשדר מהשטח הוא שר הכלכלה ניר ברקת. אבל הוא מדבר לקיר, כי נתניהו, איך ניחשתם, מעוניין בחוסנו האישי ובחוסנה הלאומי של קואליציית 38 שריה. בנוסף, הוא עדיין מוּנע משיקולים פוליטיים, שנועדו לדאוג לרווחתו האישית ולרווחת רעייתו שרה על חשבון האינטרס הציבורי.
אבל הפוליטיקה הקטנה היא הדבר האחרון שירשים את חברות דירוג האשראי. חברת הדירוג הבינלאומית S&P הפחיתה שלשום את אופק דירוג האשראי למשק הישראלי לשלילי, ובכך הצטרפה לפיץ' ומודי'ס. יש חשש ממשי שבהודעת הדירוג הבאה, דירוג האשראי יירד גם מעשית. אבל דומה שנתניהו נוהג כאילו לקח פטריות הזיה. אם הוא הפסיק להתרגש מאירועים בעלי משמעות קיומית למדינה - הוא גם לא יוטרד אם דירוג האשראי של ישראל יופחת.
2. הססנות הנגיד: נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הודיע השבוע שהריבית תישאר ללא שינוי, ותעמוד על 4.75%. מדובר בהחלטה צפויה, שכן מרבית האנליסטים העריכו שכך ינהג (בין השאר בזכות תדרוכים ששוגרו ערב ההחלטה מהמשנה לנגיד). אותי ההחלטה הפתיעה, ומיד אסביר בהרחבה מדוע. הנגיד הסביר שהותרת הריבית ללא שינוי נועדה לתמוך בשווקים הפיננסיים ולסייע לייצב אותם.
"פרמיית הסיכון של ישראל עלתה. אנחנו רוצים לוודא שהמערכת הפיננסית עובדת. כל עוד יש לחצים בתחום מטבע החוץ, צריך להמתין", הסביר הנגיד. לפי תחזיות מחלקת המחקר של בנק ישראל, הריבית בעוד כשנה צפויה לרדת ל־4%־4.25% לשנה. בהודעת הריבית הדגיש הנגיד דווקא את אחריותו ליציבות הפיננסית, שזה גם תחום אחריות בנק ישראל - אבל לא במקום הראשון במעלה.
ההחלטה מעוררת כמה תהיות. עד היום הנחתי, וגם בבנק ישראל לא מכחישים זאת, שהמשימה הראשונה של בנק ישראל לפי החוק היא שמירה על יציבות המחירים, קרי מלחמה באינפלציה. בתחום זה כבר אין ויכוח שהאינפלציה נמצאת בדעיכה, ומדד ספטמבר השלילי רק הדגיש זאת. אז מדוע הנגיד לא הדגיש בכל ההודעה הארוכה את התייצבות המחירים, ושם דווקא את הדגש על היציבות הפיננסית, כשלדבריו המערכת הבנקאית יציבה?
שנית, כלכלני הבנק עצמם הבהירו שהצמיחה במשק הן ב־2023 והן ב־2024 תרד מ־3% ל־2.8% - והכלכלנים עוד מציגים תחזית אופטימית. אם הצמיחה יורדת, האם הנגיד לא היה חייב לפעול בדרך אנטי־מחזורית ולהוריד את הריבית כדי לעודד את הצריכה? האם זה לא הזמן בדיוק להושיט יד למאות אלפי העסקים הקטנים, מקבלי המשכנתאות וצרכני האוברדרפט, ולהוריד מעט את נטל התשלומים החודשי?
יעד נוסף של בנק ישראל לפי החוק, ואת זה מרבים לשכוח, הוא "צמצום פערים חברתיים". הורדת הריבית היא ללא ספק מהלך בכיוון הזה, כי מי שיפיקו תועלת מהמהלך הן בעיקר השכבות המוחלשות. הורדת הריבית גם תיתפס כמהלך פסיכולוגי שיסייע בעידוד הצריכה הפרטית. אז נכון, ימים ספורים לפני הודעת הריבית והדיונים בכנסת בדבר תוכנית הסיוע, דאג בנק ישראל שהבנקים ילכו לקראת המגויסים ותושבי העוטף, וידחו בשלושה חודשים את תשלומי הריבית על המשכנתה; והשבוע, ביום הורדת הריבית, הורחב המהלך גם לגבי חברות כרטיסי האשראי - אבל מדובר במהלך יחצני שנועד לצייד את הנגיד בשכפ"ץ כנגד הביקורת הציבורית, המוצדקת במקרה זה.
כלפי הנגיד כבר הוטחה בעבר ביקורת על ההתמהמהות בהחלטה להעלות את הריבית עם התעוררות האינפלציה. גם הפעם הנגיד חולם, הססן וחושש מהחלטות - אבל בכיוון ההפוך. הגיע הזמן להתעורר ולהוריד את הריבית. אגב, אפשר עדין לעשות את זה מיידית, ואין הכרח להמתין להחלטת הריבית הבאה - שתתקבל רק ב־27 בנובמבר השנה.
3 פוליטיקה לאומית: דירקטוריון בנק לאומי יתכנס ביום ראשון הקרוב כדי לבחור יו"ר דירקטוריון לבנק, שיחליף את סאמר חאג' יחיא, היו"ר הפורש. כעת מסתמן שעל התפקיד יתמודדו שני מועמדים: אתי דויטש ומועמד מפתיע בשם שמואל בן צבי. בן צבי, איש נחמד כשלעצמו, החליט להיכנס לקלחת הפוליטית, אף שהקדנציה שלו תסתיים בעוד תשעה חודשים. מדוע בכל זאת החליט להתמודד ולהפוך לאידיוט שימושי בידי חאג' יחיא הפורש, ששכנעו להתמודד, שהרי בשוק הפרטי הוא עושה יותר כסף מהתפקיד בבנק? לבן צבי הפתרונים.
בחירתו של בן צבי לתשעה חודשים תאפשר למועמדים נוספים (שאינם מעוניינים להתמודד כעת) להצטרף בבוא העת לקלחת. מדובר בידידיה שטרן, שהחליט שלא לטעום מהתבשיל שהכין חאג' יחיא; בדני קולר, שלא התמודד כעת משיקוליו האישיים; ואולי במועמדים נוספים. זה שבן צבי מוכן להתמודד על תקן של מחליף למורה שיצאה לחופשת לידה, ולהפוך לפיון במאבק שמאחורי הקלעים, זאת בעיה שלו. אבל מה עם בעלי המניות וטובת הבנק?
כיצד דני חחיאשוילי, המפקח על הבנקים, משקיף על תמרון פוליטי שלא היה מבייש את ביבי, כאילו הוא מהאו"ם? מינוי לתשעה חודשים בתקופה מאתגרת כזאת אינו תורם ליציבותו של הבנק. אז נכון שהמפקח יכול לפסול את המינוי אחרי שהאישור יגיע לשולחנו אחרי הבחירה, אבל למה לסבך את העניינים ולחכות עד אז? המפקח על הבנקים צריך ללמוד הפעם מהמפקח על הביטוח, שהורה למגדל לבחור יו"ר דירקטוריון לפחות לתקופה של שלוש שנים ולהעביר עוד היום הוראה דומה לבנק לאומי, שגדול בהיקף פעילותו פי חמישה ממגדל.
אם יתברר שחברי הדירקטוריון בחרו בכל זאת בבן צבי למשרת יו"ר לתשעה חודשים בלבד, מתעורר ספק בנוגע לטיב נאמנותם לבנק. מינוי לתקופה קצרה אינו משרת את טובת הבנק לטווח הקצר, במיוחד בתקופה סוערת כזאת, ובוודאי לטווח הארוך. איזה אסטרטגיה ארוכת טווח יכול להוביל יו"ר המכהן כמה חודשים בלבד?
עדיף היה לנצל את תשעת החודשים כדי להעניק לאתי דויטש הזדמנות נוספת להכיר את התפקיד לעומק ולהיכנס במלוא המרץ לכורסת היו"ר. הרי היא כבר שימשה כיו"ר ויזה כאל וכיו"ר מרכנתיל. ואם במוסד הפיננסי המכובד לא מסוגלים להגיע להחלטה על זהות יו"ר הדירקטוריון, מומלץ לבחור ממלא מקום (לכל ישיבה) עד שיתעשתו שם ויגיעו להחלטה מי מסוגל להוביל את הבנק בתקופה קשה זו.
4. המבוגר האחראי: מאז שפרצה מלחמת עזה עבר שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן לעמדת המבוגר האחראי. בניגוד לעבר, הוא הפחית משמעותית את מינון ההתקפות כנגד הממשלה בכלל והמגזר החרדי בפרט. פתיל הסבלנות הקצר שלו התארך. כשהתותחים יורים - המוזה שותקת.
ליברמן מוכן להשיא עצות לשר האוצר הנוכחי, ואף נענה להזמנתו להשתתף בשבוע שעבר בפורום שרי אוצר לשעבר. מהפגישה שנמשכה שעה וחצי, בהשתתפות משה כחלון ויובל שטייניץ, לא דלפו פרטים. "מרגע שהוחלט שיעד המלחמה הוא חיסול שלטון החמאס והעומדים בראשו, התייצבתי לימין הממשלה. אני לא מחפש ג'ובים או קישוטים. מרגע שלא הוזמנתי לקבינט המלחמה החלטתי לתמוך בממשלה מבחוץ", אומר שר האוצר לשעבר.
ועדיין בתחום הכלכלי שבו התמחית יש ביקורת חריפה על תוכנית הסיוע של האוצר. מה לדעתך צריך לתקן?
"ראשית, אנחנו נכנסים למלחמה במצב מקרו־כלכלי טוב בנוגע ליחס חוב־תוצר, יתרות מט"ח של 200 מיליארד דולר ורזרבות בשקלים. המוסדיים מנהלים נכסים בהיקף של 3 טריליון שקל. אין מגבלה כספית. הבעיה היא לא הכסף, אלא יצירת מנגנון אפקטיבי להתמודדות שוטפת ולשיקום לאחר המלחמה.
"מי שצפה השבוע בישיבת ועדת הכספים של הכנסת נוכח לדעת באיזה טרלול מוחלט מדובר, ואיך לא צריכים לעבוד. מנגנון הפיצוי של צוק איתן או הקורונה כבר אינם רלוונטיים. במועצה האזורית אשכול נספרו כ־160 נרצחים, כ־120 בשבי ועשרות נעדרים".
המספרים ידועים וקשים. אילו צעדים היית נוקט במציאות הנוכחית לו היית שר האוצר?
"אי אפשר לטפל בדרך קונבנציונלית במצב, אלא להקים מנגנון חדש שמדלג על כל מנגנוני הבירוקרטיה. יש למנות את משה אדרי ואת מנכ"ל משרד האוצר לשעבר רם בלינקוב כאחראים משותפים על מנהלת שיקום כלכלית חדשה, ולעקוף בכך את כל מנגנוני הבירוקרטיה. אדרי אחראי כיום על מִנהלת שיקום עזה. הוא ביצועיסט ממדרגה ראשונה, איש ישר שהסרגל לידו עקום וכבר הוכיח את עצמו. בלינקוב, שהיה ראש אגף התקציבים ומנכ"ל האוצר, מנוסה מאין כמוהו. הייתי מפקיע את הסמכויות מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים ומעביר לשניהם. לצורך העניין הייתי מזיז הצדה גם את החשב הכללי באוצר, מבטל את כל ועדות המכרזים ומוותר על הצורך בחוות דעת משפטיות".
ומה יהיו הסמכויות של מִנהלת השיקום הכלכלית?
"שני האנשים שיעמדו בראשה יהיו מוסמכים לעקוף את כל הוועדות, ולתת היתרי בנייה וכל מה שצריך. שר האוצר ידאג לתקצב את המנהלת ולדאוג לענפים ספציפיים. למשל, ענף הבנייה היום קורס, וכל הקבלנים באטרף בגלל הריבית הכל כך גבוהה. כרגע לא בונים כלום כי אין פועלים. לא קונים דירות חדשות והכל תקוע. כל ענף הבנייה בתזזית - והוא ממש בסכנת קריסה.
"כנ"ל בתחום התיירות. מה זאת אומרת שאין מספיק חדרי מלון למפונים? אפשר לשכן 10,000 איש בעיר הבה"דים. כנ"ל לגבי חקלאות, אין פועלים בענף. חייבים להזרים כסף ולא להתווכח עם החקלאים. משרד האוצר והפנים חייבים לייבא עובדים שמוכנים להגיע מהודו או מנפאל. תביאו מאיפה שרק אפשר. ענפים אלה לא יוכלו לשרוד. צריך לתת מיידית פיצוי ביניים, ולא להתווכח על כל גרוש".
האם לדעתך שרי הממשלה יסכימו לוותר על סמכויותיהם?
"אם ראש הממשלה יביא הצעה כזאת לאישור הממשלה, נראה אם מישהו מהם יעז להתווכח. הבעיה היא שעדיין אין כאן חשיבת חירום ושינוי דפוסי ההתנהגות. זוהי מלחמה קשה, אבל מתנהגים כמו בשגרה ומדברים על טפסים וחוות דעת. שרי הממשלה עדיין לא הפנימו את עוצמת האירוע, וכל אחד דואג לישבן של עצמו. אין משפחה בישראל שאינה מכירה מישהו שנפגע במלחמה. בזמן מלחמה צריך לוותר על הכל, כי לנו אופציה אחרת".
איך אתה כשר האוצר לשעבר היית מממן את הוצאות המלחמה?
"ראשית, אני לא רואה בעיה בהגדלת יעד הגירעון ל־3.5% מהתוצר. זה סביר בזמן מלחמה, ונדע לעמוד בכך. לגבי כל השאר, צריך לעשות חשבונות אחרי שהמלחמה תסתיים. זה תלוי בשאלה אם ניכנס לעזה או לא. אם תיפתח חזית שנייה בצפון או לא. כרגע חייבים לפתוח מיידית את הארנק ולהגדיל את יעד הגירעון. הממשלה יכולה למכור איגרות חוב שהגופים המוסדיים יקנו באופן פרטי".
ועדיין לא הזכרת את הכספים הקואליציוניים שבהם ניתן לקצץ.
"הכספים הקואליציוניים מתו. כסף שעדיין לא נוצל, חייבים להעבירו מיידית לטובת מאמץ המלחמה. צריכים למחוק את הכספים הקואליציוניים, ובאותה ההזדמנות גם את משרדי הממשלה המיותרים. מדובר במשרדים שנתניהו המציא משיקולים פוליטיים".
בימים האחרונים דווח על התנדבות של כאלפיים חרדים לגיוס לצבא. אז הנה חזון הגיוס שלך הוגשם, לפחות חלקית. "בירכתי על המהלך, ומבחינתי זה אור בקצה המנהרה לאור הכישלון המהדהד של חוק הגיוס. היום באמת רואים את הסולידריות של עם ישראל והערבות ההדדית. פתאום אלפיים חרדים רוצים להתגייס. חלק גדול מהחרדים נמצאים בזק"א, ועסוקים כיום בעבודה חשובה של זיהוי הגופות.
"התהליכים שאני מזהה כרגע בחברה הישראלית, יחד עם שיעור ההתנדבות הגבוה, עושים אותי מאוד אופטימי. העובדה ששיעור הגיוס למילואים גבוה מ־100% מראה על העוצמה של עם ישראל. החברה האזרחית מתפקדת הרבה יותר טוב מהממשלה, וזה מרגיע אותי".
עשרות אלפי עובדים מוּצָאים לחל"ת. האם הממשלה לא צריכה לסייע ולהגמיש את התנאים?
"אסור לשנות את תנאי החל"ת. מדובר בדבר הכי לא נכון, וזה כבר הוכח בקורונה. למי שיצא ממעגל העבודה לא צריך לעזור, אבל כן אפשר להעסיק אותם בבנייה או בחקלאות, שם חסרות ידיים עובדות. צריך לתת פיצוי ישיר למעסיקים ולא לעובדים. את החל"ת שהונהג בתקופת הקורונה ובתקופת נתניהו חייבים להוריד מסדר היום".
האם אתה תומך בכניסה קרקעית לעזה או בפתיחת חזית נוספת בצפון?
"יש לי דעה בנושא, אבל בזמן מלחמה את כל הדעות אני מעביר לאנשים הרלוונטיים. כרגע אני תומך בכל מהלך שקבינט המלחמה יוזם והממשלה מאשרת. מרגע שממשלה הגדירה פומבית את יעדי המלחמה, כולל חיסול חמאס וראשיו, החלטתי לתמוך מבחוץ. אני מקווה שהיעדים לא ישונו".
האמריקאים מעורבים במלחמה הזאת עד מעל לראש. האם אין כאן סכנה לאובדן שיקול הדעת הישראלי העצמאי בעקבות הלחצים מבחוץ?
"המעורבות האמריקאית חיובית, וצריך לברך אותם על ההתייצבות לצדנו ברגע הכי קשה של המדינה. יש גם ערך מוחשי לאמירות נשיא ארה"ב, לנוכחות שתי נושאות מטוסים ולסיוע של 14 מיליארד דולר.
המעמד שלהם באו"ם, המאפשר הטלת וטו, הוא חיוני - במיוחד אם יהיו ניסיונות לכפות עלינו הפסקת אש בזמן הלחימה. אבל יש לזה מחירים, ולכל מטבע יש שני צדדים. ועדיין, רוב ההחלטות מתקבלות בקבינט המלחמה ולא בממשלה, ושם מביאים בחשבון את העמדה האמריקאית והאינטרסים שלהם. אנחנו חייבים להתחשב בהם ואסור לזלזל - וזה הצד השני של המטבע".