כפי שעלתה, כך נגנזה היוזמה הישראלית לסגור את משרדי אל־ג'זירה בירושלים ולהשבית את פעילותה של התחנה בישראל עד להודעה חדשה. מישהו שם למעלה לא האזין לחדשות בשנים האחרונות, ולא הבין שהגורם הקרוב ביותר לחמאס בעולם הוא ממשלת קטאר, וכלל לא במקרה, אל־ג'זירה היא תחנה קטארית ממשלתית, במימון בית המלוכה, כמו שכולם יודעים.
אל תעצמו עיניים: גם יהודי העולם נמצאים במלחמה | דעה
מהרגע הראשון היה ברור כי קטאר תתפוס תפקיד מרכזי במגעים לשחרור החטופים, ואם ישראל זקוקה לקטארים בנושא כל כך רגיש - אין זה הזמן לתת לערוץ הבית שלהם את הבעיטה בביצים שכבר שנים היא מייחלת לתת.
המקהלה שניגנה את שיר הסיום המיוחל של אל־ג'זירה בישראל הייתה מרובת כלים. משרד התקשורת היה שותף לה כרגולטור. גם משרד החוץ, כמחזיק תיק התדמית הישראלית בעולם, ואיתם גם משרד הביטחון. מאחורי הקלעים הוסיפו ודחפו גם גורמים ביטחוניים עלומים מתוך שיקולים שלהם. אנשי תקשורת ישראלים, שחלקם אינו בקיא בערבית ולא צופה בשידורי התחנה, חיוו דעה מלומדת מן היציע.
גם אחרי שהתוכנית נגנזה, כי מישהו בירושלים גילה פתע שאנחנו זקוקים לקטארים דווקא עכשיו, עוד ניסה אחד השרים לגזור קופון על הקמפיין כולו, והפיל על שר אחר, ממפלגתו, את האחריות להקפאת המהלך. לאורך כל התקופה, עד שירדו מהעץ, לא קיים אף משרד ממשלתי דיון מקיף ורציני בשאלת אל־ג'זירה. זאת אף ששאלות רבות דורשות מענה לפני צעד כה חריף של סגירה.
אין מחלוקת על כך שאל־ג'זירה הוא ערוץ אנטי־ישראלי. אוסיף ואף אעלה. רבים רואים בערוץ בשפה הערבית אויב מר של מדינת ישראל. אכן, זהו ערוץ מוביל בקרב קהל צרכני חדשות בעולם הערבי, אבל ההשפעה שלו אינה מסתכמת בכך. זה כשני עשורים משדר תאגיד אל־גז'ירה הקטארי גם בשפה האנגלית, בערוץ עצמאי שמרכזו בדוחא. זהו ערוץ רב־אמצעים, העוסק בימים אלה באופן נמרץ בסיקור המלחמה ברצועה ומכפיל את השפעתה של התחנה בערבית לקהל מערבי. צופיו הרבים אינם רואים את ישראל הצודקת, שיצאה להילחם בסניף דאע"ש־פלסטין. הם חוזים בתוקפנות ישראלית יומיומית לכאורה על אוכלוסייה חפה מפשע.
חלק מהתמונה הבלתי מאוזנת הרוויחה ישראל ביושר. הפלישה של חמאס לשטח ישראל ב־7 באוקטובר תפסה לא רק את הדרג המדיני באדישותו, ואת צה"ל והשב"כ בלתי מוכנים - אלא גם את מערך ההסברה הישראלי.
גם היום, כמעט שישה שבועות אחרי, אין הסברה ישראלית הולמת. יש אומנם צוות תגובות בשלל שפות, שהתארגן אי־מזה בהשגחת אגף ההסברה, אבל לא גוף מקצועי אחיד, עם צבא מסבירים מיומן שהוכשר לכך בשגרה, מדיניות אסטרטגית והובלה של מסרים חזקים בתקשורת העולמית. המסר הישראלי החשוב ביותר, ולפיו אוכלוסייה ישראלית נטבחה, וצה"ל פועל גם למען אחרים כדי ששיטות הפעולה השטניות של חמאס לא יתפשטו למדינות השכנות ולא יזכו לחיקוי במערב – נמחה.
הוא אינו נוכח בשיח הבינלאומי על המלחמה. משרד ההסברה, שהוקם בחטא לא כדי לקדם את הצורך ההסברתי הדחוף, אלא כדי לפתור בעיה קואליציונית, נסגר ברגע הכי חיוני שלשמו הוקם - עם פרוץ הלחימה.
להסתכל על עצמנו במראה
אז עכשיו רוצים להוציא את העצבים על אל־ג'זירה. כאן מתחייב להגיד כמה אמיתות. צוות אל־ג'זירה בישראל עשוי מאזרחים ישראלים. מדובר בשלושה או ארבעה עיתונאים ערבים מוכרים בתחומם. הם פועלים בגבולות החוק הישראלי, מקיימים את הוראות הצנזורה ככתבם, ונשמעים להנחיות צה"ל והרשויות. הדיווחים שלהם מקצועיים ואמינים, והם אינם מהווים בעיה או אתגר למדינת ישראל ולאזרחיה. בשני העשורים האחרונים עיתונאים אלה שידרו תמונות מספינות של חיל הים, מתא הטייס של חיל האוויר ומשטחי אימונים של כוחות שריון וחי"ר.
צה"ל לא יודה בכך בפומבי, אבל אם תשאלו במקומות הנכונים, תופתעו להיווכח שהצבא מסתייע בהם כבר שנים ארוכות ככלי מרכזי להפצת מסרים ותמונות. גם בלחימה הנוכחית נהג הערוץ להעביר בשידור חי ובתרגום סימולטני לערבית את הופעותיו של דובר צה"ל דניאל הגרי. לשם כך גויס מתורגמן הבקיא בעברית השוהה דרך קבע באולפני התחנה בדוחא.
אם תיאסר פעילותו של הצוות הזה בישראל, ימשיכו שידורי התחנה ללא הפרעה מקטאר. הבעיה המרכזית של ישראל עם ערוץ אל־ג'זירה אינה כאן, אלא שם ובזירות הלוחמה. למשל בימים אלה בעזה. נימת השידורים שלהם אנטי־ישראלית במובהק, אבל גם כאן יש להודות כי הם אינם צריכים להתאמץ. מספיק להראות את המציאות מגובה הקרקע ברצועה.
אלה תמונות שהערוצים בישראל אינם מראים לצופה הישראלי. אזרחים הרוגים, משפחות שהוצאו תחת ההריסות או גופות מפויחות של ילדים. גם בימי שגרה, כאשר המלחמה אינה משתוללת ברצועה, מציג הערוץ את הצד השני. הוא הולך למשפחות שצה"ל הרס את בתיהן בשייח' ג'ראח, לבתיהם של חמושים שנהרגו מאש צה"ל במחנה הפליטים ג'נין ובשכם, או מתעד מנקודת המבט הערבית את המציאות האלימה במזרח ירושלים ואת אלימות המתנחלים.
אי אפשר לצפות מאל־ג'זירה להראות את הריסת הבתים בשייח' ג'ראח דרך עיניה של עיריית ירושלים בלבד. ואת המהומות בהר הבית רק דרך עיני השוטרים וכוחות משמר הגבול. זה ערוץ ערבי שפונה לקהל ערבי. אל־ג'זירה עושה מה שערוצי החדשות בישראל עושים, אבל בערבית: הם מסקרים את המציאות מהצד הנוח להם, זה שקהל הצופים שלהם מבקש.
בשני הצדדים, זו מציאות קשה לצפייה. היא משפיעה על עורכים ועיתונאים, ולעתים קרובות מטה את הסיקור או מדיחה אותם לומר דברים בגנות הצד השני. זה קורה אצלנו, וקורה גם אצלם. למרות זאת, שידורי אל־ג'זירה אינם מוטים לצד הערבי יותר מכפי ששידורי הערוצים הישראליים מוטים לצד הישראלי. בשני הצדדים קיימת הטיה דעתנית, ולעתים גם סלקציה של עובדות. עומקן משתנה בהתאם לגובה הלהבות או הזוועות.
הסוגיות הללו לא הועלו לדיון דיין באותן מסגרות ממשלתיות שביקשו לסגור את אל־ג'זירה בראשית הלחימה בעזה. לא הועלו גם שאלות אחרות. כיצד יש לנהוג בערוצים ערביים אחרים, למשל. בישראל פועלים צוות של הערוץ האיראני הממשלתי בערבית אל־עאלם וצוות של הערוץ הלבנוני אל־מיאדין. שניהם נציגים מוצהרים של ציר ההתנגדות. בהחלט ייתכן שבזמן שבו גרפו הפוליטיקאים כותרות יפות בזכות מאבקם באל־ג'זירה, פעלו אחרים בשטח ישראל כדי ליצור נזק תקשורתי חמור יותר.
שאלה מרכזית נוספת היא מדוע אל־ג'זירה כה מכעיסה אותנו. האם משום שדיווחיה כוזבים או מופרזים, או בעיקר מפני שהיא מתעדת את המציאות? זאת שאלה סבוכה, כי היא מחייבת בדיקה ומעקב אחרי נימת שידוריה, וגם מידה רבה של יושרה. להסתכל על עצמנו במראה.
את הדיון הרציני והמעמיק הזה החליפו שרי הממשלה הנוגעים בדבר בשליפות מן המותן, ואז חזרו לפינתם כילד קטן עם אוזניים רטובות. השבוע התפלאתי לגלות כי חוסר האונים שגילו אינו נבלם כאן. התברר כי דוברים מטעם הממשלה מחרימים את ערוץ אל־ג'זירה ואינם מתראיינים בו, אף שעורכי הערוץ פנו כמה פעמים וביקשו להעלות לשידור מסבירים ישראלים רשמיים. מונחת בפניהם הזדמנות לדבר אל עשרות מיליוני צופים ערבים ולנמק את עמדתה של ישראל, בעיצומה של מלחמה - והם מוותרים עליה.
תנו לנחש: הם בטוחים כי בכך הם מענישים את הערוץ.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]