לא כל כך הפחד והדאגה, אלא הזעם, תחושת הגאווה העצמית, הרגשת עלבון מהחוצפה חסרת המעצורים שמגלה השונא. אלו הן הסיבות שהוציאו אלפי יהודים ויהודיות מבתיהם בערים ועיירות ברחבי ארה"ב, שיבשו את סדר יומם הרגיל והשלוו, והביאו אותם לוושינגטון לצעדת ענק של תמיכה בישראל, מתוך הכרה והסכמה מלאה לאופן תגובתה לרצחנות של החמאס, גינוי מחאה נגד אנטישמיות.
"מהדהד את הביטויים של הנאצים": ביידן במתקפה חסר תקדים על טראמפ
תסכול מניהול המלחמה בעזה: האם ארה"ב תלחץ להגיע להפסקת אש?
החשוב מכל, זו התחושה שזהו הזמן המתאים וההולם לחשוף קבל עולם את העוצמה הפנימית, הרוחנית, המוסרית הבלתי נדלית שקיימת ומבוצרת בקהילה היהודית בארה"ב.
בכל קנה מידה, המצעד בוושינגטון, שבו השתתפו כ-300 מאות אלף יהודים ויהודיות, היה אירוע היסטורי. התכנסות יהודית חסרת תקדים בהיקפה, בהשגת יעדיה, בהפגנת אחדות והבהרה נחרצת של אזהרה והתרעה של הצועדים נגד כל מי שמתנכל, חורש רעות ומאיים על הקהילה ויותר מזה – על ישראל והעם היושב בציון.
"המצעד היה יריקה בפרצוף של האנטישמיות", אמר לי אמש בכיר יהודי, ידוע ומוערך בממסד הקהילה, שהיה לו חלק בארגון המצעד, "זאת היתה יריקה רטובה שנזלה כריר על פניה הכעורות של האנטישמיות". דימוי שמצלצל נמלץ וורתורי מדי. אבל לא מוגזם. יריקה אפשר לנגב ולמחוק.
המסר שעלה מהמצעד בוושינגטון ייזכר וייצרב לא רק בהיסטוריה של הקהילה. האנטישמיים הותיקים והקנאים בארה"ב לא יוכלו, גם אם יתאמצו, למחוק או אפילו לעמעם ולטשטש את המסר, המשמעות, המובן שעלו, הדהדו והופנו נגדם ממצעד האלפים בוושינגטון.
"תזהרו, שונאי ישראל ואויבי מדינת ישראל. צה"ל לוחם ומכה ברוצחי החמאס ובסיסיו בעזה. התפוצה היהודית הגדולה בארה"ב מוכנה, מלוכדת, אקטיבית, עם פוטנציאל בלתי נדלה של מאמץ ומסירות נגד שונאים מבית ונגד אויבי מדינת ישראל מחוץ".
פרשן ותיק בושינגטון, הידוע בקשריו ההדוקים עם צמרת הבית הלבן, הסכים ואישר את תוכן המסר והמשמעות של המצעד. הליגה למניעת השמצה, ההסתדרות הציונית העולמית, ארגונים יהודים שקמו באחרונה בארה"ב ובישראל במטרה לחשוף ולגנות גילויי אנטישמיות – כל אלו לא הגיבו עדיין בפומבי על מצעד האלפים בוושינגטון.
הליגה בוודאי תקיים סקר שיבדוק את השפעת המצעד על אנטישמיות. ההסתדרות הציונית מכינה בוודאי מחקר משלה על "האנטישמיות אחרי המצעד בושינגטון". יש פסוק, נדמה לי בירמיהו, "חכמים המה להרע להיטיב לא ידעו". הארגונים הנזכרים יודעים ואוהבים לעסוק בחדשות לא טובות ומדאיגות כמו גידול בגילויי אנטישמיות ופגיעות ביהודים.
לא נוח להם לבדוק התפתחויות חיוביות של התחזקות והתרחבות פעולות ויוזמות נגד אנטישמיות ונגד אנטישמים שנעשים מצד גורמים פרטיים ואקטיביסטים מקומיים בסיוע ותמיכה של תרומות ונדבות. מצעד 300 האלף יהודים ויהודיות בוושינגטון היה וייזכר כמהלומה קשה לאנטישמיות. קרוב לוודאי שימשיכו להתקיים בארה"ב ובמדינות אחרות מה שקוראים ההפגנות הפרו-פלסטיניות.
ההבדל הוא עצום. במהות, במשמעות ובהשפעה. במצעד בוושינגטון הופגן והוכח באופן בולט, חד משמעי שהתמיכה והאהדה לישראל, ההכרה וההסכמה לזכותה וחובתה להגן על עצמה בכל אמצעי, צורה והיקף שהיא מחליטה, הן מדיניות מוכרת ומלוכדת של שתי המפלגות המרכזיות בארה"ב. זאת למרות שהיחסים בין שתי המפלגות כפי שהם נחשפים בגבעת הקפיטול לא היו מעולם כל כך שסועים ועוינים.
אבל נגד אנטישמיות ובעד ישראל, שתי המפלגות טרחו ודאגו להיות מיוצגות ונוכחות במצעד על ידי סנטורים וחברי קונגרס בכירים. בהפגנות הפרו-פלסטיניות הצועדים מנפנפים דגלים פלסטינים. במצעד בוושינגטון נישאו דגלים אמריקאיים. האמת היא, לדעתי שהאנטישמיות כבר מוכה, פגועה ואפילו מובסת בארה"ב מזה שנים.
אין לי נתונים להוכיח זאת. אבל כמו שאומרים בתוך עמי אני חי. נסיעה ברכבת התחתית מברוקלין וקווינס למנהטן בשעות העומס מוכיחה את כשלונה של האנטישמיות. הקרונות מלאים בנוסעים יהודים חרדים, מזוקנים ופיאותיהם נוגעות בכתפיהם, לבושים לבוש חרדי, יושבים עם גמרות פתוחות על ברכיהם. בשכונות הדתיות קיימים ופועלים מאות בתי כנסת, בתי מדרש ובתי תפילה חסידיים.
לישיבות, לכוללים, לחצרות חסידיות לא זכורה תקופת פריחה ושגשוג כמו זאת הקיימת בשנים האחרונות. האנטישמיות לא תיעלם. אברהם פוקסמן, בר סמכא עם מוניטין עולמיים בכל הנוגע למגיפת האנטישמיות, שכיהן ארבעה עשורים כמנכ"ל הליגה נגד השמצה, מסביר, תמיד היתה האנטישמיות בארה"ב ותמיד תהיה.
מה שקרה בשנים האחרונות, שהאנטישמיות יצאה מהמחבואים, הגזענים ושונאי יהודים ומיעוטים נטשו את החורים שמהם פעלו וחדרו למרכז השיח והזירה הציבורית.
האנטישמיות שהיתה מגונה, ונחשבה לתופעה מאוסה, הרימה ראש ומנפחת שרירים. לדברי פוקסמן, האחראי והאשם לכך הוא דונלד טראמפ, מאז שהגיח והתייצב במרכז הזירה הפוליטית-פנימית, בנאומים, הצהרות והתבטאויות תוקף, מעליב ולועג למהגרים, לבני מיעוטים ולמגזרים שהוא לא אוהב ועויין להם.
המסר שעלה ממצעד האלפים בושינגטון הוא, אנחנו כאן, לא הולכים לשום מקום. אנחנו נחזיר את האנטישמיות לחורים האפלים שלה.