ליותר ממיליון מתושבי רצועת עזה, בעיקר בצפון ובמרכז הרצועה, לא יהיה לאן לשוב בתום המלחמה. המלחמה הפכה חלק ניכר משטחי הרצועה לעיי חורבות ויידרש שיקום משמעותי שכרוך במיליארדי דולרים - עובדה שמחייבת כבר עכשיו לתת את הדעת לגיוס בינלאומי משמעותי למשימה שאמורה לשנות את פני רצועת עזה מקצה לקצה.
לצד השיקום, ישראל תפעל ותשאף לפני הכל לפקח ולקבוע את הסדרי הביטחון ברצועה, כדי למנוע את שובם של חמאס והטרור. מוושינגטון אנו שומעים דרישה ברורה להעביר בתום המלחמה את השליטה ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, שאת תפקודה הלקוי, הכושל והמסוכן אנו רואים כאן מדי יום לאורך השנים האחרונות. שמענו גם את ההתנגדות של ראש הממשלה נתניהו למהלך, ואין ספק שהנושא הזה עלול לעורר ויכוח לא פשוט בתום המלחמה הזו.
על ישראל לפעול כבר כעת ולהציג את סדר היום שלה לאחר המלחמה בכל מה שקשור לרצועת עזה ושני מיליון תושביה, שבמידה מסוימת, אם נרצה או לא, בעייתם היא גם בעייתנו. כך שלצד הצורך החשוב להתמקד בהסדרי הביטחון בעזה, על ישראל ליזום כבר עכשיו באמצעות ארצות הברית ועידה בינלאומית בהשתתפות ישראל, ארצות הברית, סעודיה, מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית והאו”ם, שבה יוחלט על הקמת מועצה־ועדה בינלאומית אד־הוק לשיקום רצועת עזה.
תפקיד הוועדה יהיה לקבוע את הסכום הנדרש לשיקום הרצועה; את חלקן בנטל השיקום של כל המדינות; את המועד לשיקום, כולל לוח זמנים; את הרכב המנהל האזרחי שינהל את חיי היומיום ברצועה, לפקח על ביצוע השיקום - וגם לקבוע מועד לבחירות ברצועה, כדי שתושביה יבחרו את מועמדיהם לניהול אזרחי־מנהלי של עזה.
במסגרת הוועידה יהיה לישראל מעמד מיוחד שיאפשר לה לקבוע את נוהלי והסדרי הביטחון ברצועה. לאורך ששת החודשים הראשונים שלאחר הקמת הוועדה ימשיכו כוחות צה”ל לשהות ברצועה ויעסקו בביטחון שוטף. עם תום ששת החודשים תתכנס המועצה לקבל החלטה ותקציב לביטחון אזרחי של תושבי עזה. למטרה זו יגויס כוח שיטור בינלאומי שיורכב מכוחות מכל העולם לביצוע פעולות שיטור ופיקוח.
כוח השיטור יעבור את אימוניו בישראל, יצויד על ידי משטרת ישראל ומג”ב ויהיה תחת הדרכה ופיקוח מוחלטים של צה”ל והמשטרה. ישראל תמשיך לשמור על מעברי הגבול בין רצועת עזה לישראל ולמצרים, ולצה”ל תהיה אפשרות להיכנס לרצועת עזה בכל מקרה שיידרש. תהיה לישראל שליטה ביטחונית על הנעשה ברצועה, שתהיה מפורזת מנשק התקפי ויחול בה איסור חמור לשאת נשק ללא רישיון.
כשמדברים על יום המחר בעזה, חשוב מאוד להתייחס לנושא ביטחוני רגיש שלא זכה לתשומת לב מספקת: מעבר רפיח וציר פילדלפי, ברצועת החיץ שבין רצועת עזה למצרים, שהוקמה לאחר נסיגת צה”ל מסיני. במהלך ההתנתקות העבירה ישראל את הגזרה לשליטה מצרית, למרות התנגדות גורמי הביטחון.
אחרי טבח ה־7 באוקטובר, וכשרואים את כמויות הנשק, איכותו ומוצאו, מתחזקת הדעה שמעבר רפיח היה שער כניסה שדרכו עבר רוב האמל”ח, דרכו יצאו וחזרו אנשי חמאס שהתאמנו בלבנון, ובאמצעותו התפתח חמאס והפך לצבא. בשעות אלה, כשצה”ל עודנו פועל ברצועה, חובה ראשונית היא להשתלט על הציר הזה כדי למנוע בריחת ראשי חמאס ואפילו הברחת החטופים שלנו.