מה שהיה, לא יהיה עוד", האמירה הזו היא מין הצהרה שלאחרונה תפסה חזק אצל פרשנים ופוליטיקאים, והפכה לאופנתית מאוד. הכוונה בביטוי - וסליחה על הפרשנות הפשטנית - היא חיובית ולפיה אחרי האסון של 7 באוקטובר והמלחמה שעוד רחוקה לצערנו מסיום, המדינה תשתנה, והאלימות בין המחנות תדעך, עד שתיעלם. קל לומר את זה. הביטוי לא מחייב ונשמע מפייס, נעים לאוזן וערב. 

בכללי, מי לא כמה לשינוי? בכל זמן שהוא ולא משנה אילו רוחות נושבות בחוץ - של מלחמה או של שלום - האמירה תופסת. הבומבסטיות של “מה שהיה לא יהיה עוד"? בונוס. זה נשמע כמעט תנ"כי. חזון אחרית הימים. אל תבלבלו, אין פה געגוע לעבר, כי אם הבטחה לעתיד מזהיר ובוהק לפנינו, שרק ממתין שנקטוף אותו. 

אבל בחייאת, האם התרבות הפוליטית הרעילה תתהפך כשכוחותינו ישובו הביתה? יסגרו את טוויטר ואת שאר הרשתות המסיתות? יידרשו מתועמלנים בריונים להשתתק? נחזור כולנו למוטב? ברור שלא. זה מה שיפה בביטוי סתום כזה. הפרשנים שנושאים אותו וביטויים עמומים שכמותו לא אומרים דבר וחצי דבר ולא דורשים כלום מאף אחד. צריך למלא אותם בתוכן ועד אז הם רק עושים נעים למי שאומר אותם ולמי ששומע אותם, אם מדובר במאזינים נאיביים. ביטוי כמו “מה שהיה לא יהיה עוד" מסמן רצון נאצל, ואין גרם של התחייבות מהדובר שכך יהיה. 

הלכה למעשה, ספק אם משהו יזוז ביום שאחרי, להפך. בשנים האחרונות למדו כאן לברוח ולהתנער מהצד הכבד של השררה. למה שעכשיו זה יהיה שונה? האם ראיתם אנשים בימים אלה מכים על חטא בדמעות? משנים רטוריקה? חומלים? מבינים? מנסים לנהל דו־שיח? לא ולא. החברים שלמעלה רק פלטו בשקט, בפינה חבויה, בלשון רפה, משהו על אחריות ושינוי. וגם זה היה בקושי רב. זהו. אבל בשטח אותו הדבר. אותה פוגענות, וולגריות. מימין זה מוכר, אבל גם משמאל זה חי ונושם. ועוד איך. 

חוויתי את זה ממקור ראשון - שיסוי, שקר וספינים, בלי קשר למציאות ובלי שום אחריות. זה מגיע לרמות הירודות ביותר, שרק מנבאות את מה שממתין לנו באופק השחור. עוד נגיע אליו. אנשים מתעמרים במשפחות החטופים, הופכים את העניין לפוליטי ופוגעים בהם. לא מאמין שאני כותב את זה. אם נשמתם מעט אקטואליה לאחרונה, ודאי ראיתם את זה מקרוב.

רמיסת השכול החלה מזמן, כשחברי כנסת העזו לצעוק על בני משפחות שכולות ועל קרובי משפחה של נעדרים בוועדות הכנסת. ועכשיו הגענו לשלב הבא, הדוחה יותר. ברגע מסוים היו אזרחים שהרימו יד על משפחות של חטופים. כעת טוענים שחלק מהמשפחות פועלות ממניעים פוליטיים ציניים. שאין להם מושג מה נכון ומה שגוי ואיך הם מעיזים בכלל להשמיע את קולם. מקרקסים אותם לטובת אינטרס אישי פוליטי. 

זה לא מסתיים שם. מאשימים מפקדים ואנשי כוחות הביטחון, את הנשמה של המדינה, בפגיעה מכוונת בביטחוננו. קונספירציות מרושעות צצות בכל מקום. אוי, כמה שהרשתות אוהבות המצאות ובדיות שבקצה שלהן יש אשם, מזימה סודית, מישהו שבגד, שבגללו הכל חרא. ישנם כאלו שהדהדו את הרעיונות הללו שיושבים ועובדים בכנסת, למרבה הזוועה. 

וזה נמשך. קראתי שאדם בעל חשיבות מנה את האוריינטציה הפוליטית של הנופלים: זה מהמגזר הזה, וההוא מהמגזר ההוא, והכל כדי להוכיח שפלוני פטריוט יותר מאלמוני ולו הזכות לקבוע מה עתידה של הארץ. מדובר בעליית מדרגה מטורפת. גרועה מכל מה שהכרנו. מעיזים לסחור במוות, להפוך את ההקרבה למטבע ציני. כל זה קורה תחת אש, כשהחזית בוערת והחיילים מסכנים את עצמם למעננו. בכל יום נופלים הטובים והיפים שבצה"ל. גברים ונשים שם בסכנת חיים תמידית. אז תארו לכם מה יתפרץ כאן ביום שאחרי. איזו זוועה ממתינה לנו באולפנים, בכנסת וברחובות. לכן פרשנים, יושבי אולפנים, עיתונאים ופוליטיקאים, אנא מכם, הימנעו מלהשתמש בביטוי הזה. כולכם יודעים שזה במקרה הטוב משאלת לב ובמקרה הרע זו פשוט צביעות. 