צפיתי השבוע בדיון הסוער בוועדה לביטחון לאומי על הטלת עונש מוות למחבלים. הדיון, כזכור, נערך בהובלת איתמר בן גביר ובנוכחות סוערת של משפחות החטופים. היה זה דיון פופוליסטי, מיותר, שלא בעתו וללא תוחלת, שכן ברור שהחלטה כזו לא תאושר על ידי הכנסת, גם בשל העובדה שפסק דין כזה כבר קיים בספר החוקים, ובמיוחד לנוכח העובדה שלישראל חטופים רבים המוחזקים בידי חמאס.

סיכון מחושב: כך יכול החמאס לנצל את הפסקת האש הצפויה לטובתו | יעקב פרי
ראש הממשלה מחבל ביודעין באמון שאמור לשרור בינו לבין ראשי מערכת הביטחון

בן גביר פעל, שוב, ללא כל ריסון. אין יו"ר לכנסת ואין ראש ממשלה שיאסרו על שר בממשלת ישראל להעמיק את כאבן הנורא של משפחות החטופים ולהתעלם מבקשתן שלא להעלות הנושא לדיון. בין לבין הוא גם העניק חיבוק כפוי לגיל דיקמן, שבנות משפחתו נחטפו לעזה.
גם התנהגותו של חבר הכנסת אלמוג כהן בדיון המיותר והמזיק הייתה שערורייה, עזות מצח ועלבון למשפחות, שעוברות סיוט מתמשך ומייסר. ראש הממשלה יכול היה, וצריך היה, למנוע את קיום הדיון.

לגופו של עניין, אסור למדינת ישראל ליצור שורה של מי שיכונו "קדושים" וסביב דמותם וזכרם ייבנו עלילות גבורה שקריות וזיופי מציאות הרואיים. עונשי מאסרי עולם עד יום מותם יהוו את העונש הראוי. נדמה כי אין לישראל סמכות מנהיגותית, שלא לומר מוסרית, ואיש הישר בעיניו יעשה.
התקשורת הכבירה השבוע בידיעות על עסקאות חליפין שונות. הידיעות מרטו את עצביהן של המשפחות, שגם כך שנתן טרופה. טוב היה לו הכתבים החרוצים של הערוצים היו ממעטים בפרסום מידע שבחלקו לא מבוסס, מה שהיה מסייע גם למו"מ.

אבל אי אפשר להאשים רק את הפוליטיקאים והתקשורת. עלינו האזרחים לשאול עצמנו שאלות קשות, שחלקן לא נעימות. שאלות המצביעות על התנהלותנו והחלטותינו, כמו: עד כמה תרמנו לכאוס, לבלבול ולהיעדר המשילות. לי אין כל ספק שהחלק בציבור שבחר באדישות ובחוסר אכפתיות תרם תרומה נכבדת לכך.

חלק גדול מהציבוריות בארצנו הלך שבי אחר נביאי שקר משיחיים, וחלק אחר לקה באדישות אפתית וכתוצאה מכך בעיוורון חושים גדול. מעבר לכשלים המודיעיניים, המבצעיים והטכנולוגיים, יש בהחלט מקום לבחינה מעמיקה של התנהגות הציבור ומידת השפעתו על הרכב ואיכות הנהגתנו, ומידת המעורבות והאכפתיות של עם ישראל במכלול העשייה בארצנו. הציונים שיקבל הציבור לא יהיו טובים.

האמון שרחשנו למערכת הביטחון שלנו נפגע קשות, ולא קל יהיה לשקמו. כולי תקווה שלא ניגרר לתקופה ארוכה של בירורים ודיונים. צריך לציין כי אלו שעומדים בראש צה"ל וארגוני הביטחון והמודיעין הם מטובי בנינו, וחבל יהיה לאבדם.

עם זאת, חשבון הנפש בעקבות האסון הנורא שהתחולל בשבת 7 באוקטובר לא יכול להיות רק נחלת המערכות הביטחוניות. גם הציבור, כאמור, זקוק לשידוד מערכות יסודי ולהסקת מסקנות מעמיקות לגבי מעורבותו, בין שבצורת בחירות ובין שבדרכים דמוקרטיות אחרות.

עונש מוות למחבלים, לרוצחים מתועבים ככל שיהיו, לא יתרום לשיפור האווירה והמעורבות האזרחית־ציבורית. אנו נדרשים לתיקון גדול ויסודי, שיקיא מתוכנו את המשיחיות, ויעלה את החברה בישראל על דרך אמינה ומעשית, עם חזרה לחלוציות וליוזמה בונה.

עם ישראל ניחן באלפי אנשים מוכשרים עסקית וטכנולוגית, והגיעה העת שחלק מהם יעברו הסבה למערכות ההנהגה והשלטון. כמו שהפליאו בעשייתם העסקית, הביטחונית והטכנולוגית, כך יתרמו לבניית חברה אזרחית חזקה ומועילה יותר.

אל לטבח הנורא בעוטף עזה להביא אותנו לחפש דרכי נקמה, אלא לגרום לנו לצאת מהאדישות ולתרום לחיזוקה של החברה האזרחית בארצנו.

הכותב הוא ראש השב"כ לשעבר
[email protected]