הממשלה מתעקשת להישאר - וגוזרת עלינו תקציב מהגיהינום | יהודה שרוני

1. ממשלת יש ברירה

יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד פנה השבוע בדחיפות לאוצר ולממשלה, בבקשה בהולה לתגבר את מערך השירות הפסיכולוגי מחשש לקריסתו. בר־דוד דרש תקנים נוספים והתערבות מיידית במשבר. אלא שמי שזקוקים להקצאה דחופה של פסיכולוגים הם שרים בממשלה, שמאז מלחמת עזה הפכו לפוסט־טראומטיים ותפקודם מידרדר בהתאם.

המשך כהונת הנגיד מוכיחה: נתניהו פוחד מסמוטריץ' הרבה יותר מסינוואר
הנגיד לשר הביטחון גלנט: "רק הכרעה ברורה של חמאס תיטיב עם הכלכלה הישראלית"

בחירות חדשות נראות באופק ביום בהיר, ולכן השבוע שברה הציניות של שרים בממשלה שיאים חדש. זה ניכר לאורך שדרת מערך הניהול הממשלתי, ובראשם ראש הממשלה, המנצח על תזמורת בצורת. נתחיל בתחומי הכלכלה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוכיח השבוע מחדש שהוא מצויד בקור רוח של נחקר בשב"כ ובציניות של אילון מאסק, הבעלים של טוויטר. זה כבר ידוע שסמוטריץ' הפך ליד ימינו של נתניהו בתחום הכלכלי ומתנהג בהתאם.

כך למשל סמוטריץ' כפה בפועל על ראש הממשלה להאריך את כהונת הנגיד בחמש שנים נוספות, אף שזה ממש לא התחשק לו. השבוע הוא מנע קיצוץ של 274 מיליון שקל מכספים קואליציוניים, כשעל הפרק עמדה העברת כמיליארד שקל למנהלת תקומה. מבחינתו זה כסף קטן. קיצוץ כספים פוליטיים הומלץ על ידי כל גורמי המקצוע, חברות דירוג האשראי ונגיד בנק ישראל. אבל עם כל הכבוד לכלכלת המלחמה - מלחמת שלמות קואליציית החרדים של משה גפני ושות' חשובה בהרבה.

סמוטריץ' אמור להכין תקציב עדכני לשנת 2024, שיהיה תקציב מהגיהינום בגלל הזינוק בהוצאות המלחמה. תקציב הגבוה בכ־100 מיליארד שקל בהשוואה לתקציב המקורי, ונאמד ב־600 מיליארד שקל. ארבעה חברי כנסת מהאופוזיציה דרשו שלשום מסמוטריץ' להביא את תקציב 2024 לחקיקה מחודשת, מכיוון שמה שנעשה כעת הוא לטענתם ישראבלוף.

אלא שהסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, שכן אם חוק התקציב לא יעבור - הממשלה תיפול. הסיכוי שבתקציב העדכני יבוטלו כספים קואליציוניים, בהיקף של 8 מיליארד שקל, שווה פחות או יותר לסיכוי שנסראללה יגיע לכיכר החטופים בתל אביב כדי להשתתף בהפגנת הזדהות עם הנעדרים. הגידול בתקציב יגיע על חשבון גידול במסגרת הגירעון, שיעמוד לפחות על 100 מיליארד שקל.

בנוסף, צפוי חיתוך רוחבי חד בתקציבי הממשלה השונים. אבל מה לא יקרה כמעט בוודאות? הימנעות פוליטית מסגירת חמישה־שישה משרדי ממשלה מ־38 מיניסטריונים לכלום ושום דבר, שיכולה להניב חיסכון של מאות מיליוני שקלים. זה הזמן לקנא בממשלת שווייץ, המתפקדת מצוין עם שבעה שרים בלבד.

אפשרות כלכלית הגיונית שראויה לבחינה היא העלאת מסים. מדוע לא לשקול העלאת מע"מ בשנת 2024 בלבד ב־1%, ולאחר מכן להתחייב להורידו? ועוד לפני כן - מדוע שלא לקצץ רוחבית בהטבות המס המיותרות בתחומי החיסכון או לבטל פטורים ממע"מ במיליארדים כמו על פירות וירקות? ומדוע צריך לסבסד במיליארדים את מחירי הבנזין למכונית, כאילו מדובר במוצרי יסוד כמו לחם או חלב?

אבל שר האוצר, שעמדת היועצים המשפטיים מעניינת לו את קצה הפופיק, לא יעז להעלות מסים, בטח לא כשבחירות אפשריות באופק. ונתניהו כמו שותק, כי סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מחוברים אליו כמו אצבעות של פסנתרן מהולל. את מחיר הגידול בגירעון נשלם כולנו - אומנם לא במישרין, אבל בהחלט בעקיפין, כמו העלאת ריבית גיוס ההון, קיצוץ בהטבות מובטחות (כמו נקודות זיכוי במס להורים) ופגיעה חריפה בשירותים. אין ארוחות חינם.

פיגוע אוניברסלי קשה יותר, אומנם לא במישור הכלכלי אלא האנושי, נוגע להתנהגות של מי שמכונה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. אחרי שאחד משרי מפלגתו הטיל פצצת אטום על עזה, בן גביר לא ספר השבוע את משפחות החטופים הדומעות וכינס דיון בכנסת בנושא עונש מוות למחבלים. הדיון, שדמה לזירת פיגוע, נעשה מכיוון שבן גביר עצמו סבור שבחירות עלולות לצוף בכל רגע ולכן חייבים להקצין עמדות - גם על חשבון ביטחון המדינה.

מי שכונה בימים שלפני המלחמה "שר הפיתות" חייב למצב את עצמו כפרחח המזרח התיכון וכשולף הססמאות היעיל ביותר בסביבה. לקינוח, הדיון בכנסת לא הסתיים בלי ששר הטיקטוק יצדיק את המוניטין המפוקפק, יחטוף את אחד מנציגי משפחות החטופים, וייאלצוֹ להתחבק ולהצטלם איתו. בפוטו פרג' היו גונזים את הצילום.

רשימת הביזיונות ארוכה מנושא, אבל קשה שלא לקנח עם השר דודי אמסלם, שהגיח השבוע לאחר שתיקה ארוכה כשעל הפרק סוגיית הפרטת הדואר. אמסלם ניצל את ההזדמנות להתנגח מול מנהלת הרשות מיכל רוזנבוים, ולהתבכיין שהיא מתייחסת אליו כאל קרטון. גם אמסלם מבין שהבחירות בפתח. מאז פרוץ המלחמה הניח רגל על הגז והגביר משמעותית את קצב מינוי הדירקטורים בחברות ממשלתיות זניחות. אין מדובר כמובן במקורות או בחברת החשמל, שם אין עדיין יו"ר והדירקטוריון הולך ונעלם.

אם עד תחילת המלחמה טיפל השר אמסלם ב־30 המינויים הרלוונטיים בלבד (בהמלצת שרים עם דיל פוליטי כמו שלמה קרעי ומירי רגב), בעקבות המלחמה הוא נכנס לאטרף כי לא ברור כמה זמן עוד נותר לו לשרוד ולקטר. ואכן, בחודש המלחמה התרחש נס וכבר מונו 60 חברי דירקטוריון בחברות שעל מרביתן לפחות אני לא שמעתי. דניאל בנלולו שנפסל קוּדם לקדנציה שנייה בנתיבי תחבורה. מקורבים חדשים מונו למכון היין, מכון היהלומים, שיקמונה, מת"ש מרכזי תעסוקה, הכפר הירוק ועוד.

אפילו אם חברות אלה קריטיות למאמץ המלחמתי, הלו: בחברת החשמל אין יו"ר, ובתחילת דצמבר תישאר החברה ללא קוורום מחייב. בחברות בנות של מקורות אין דירקטורים ואין מנכ"ל. השיא הוא באי־משיכת דיבידנדים בהיקף של 2 מיליארד שקל מחברות ממשלתיות בתירוצים הזויים, אף שבעיתוי הנוכחי זה הכי חשוב מבחינת האוצר. ושר האוצר סמוטריץ' רואה ושותק, כי אצלו הכל פוליטיקה.

ממשלת נתניהו איבדה את הבושה ואת הלגיטימציה, כפי שנתניהו עצמו טען כלפי ממשלות אחרות על הרבה פחות. מסמוטריץ' (המדשדש סביב אחוז החסימה), משר הטיקטוק בן גביר ומאמסלם (איש הרולקסים) אין ציפיות. אבל אפילו בקואליציה הנוכחית יש עדיין כמה פוליטיקאים ערכיים והגונים שיכולים באומץ לומר – "עד כאן". אחרי כל המחדלים, הגיע הזמן לקבל את אמון הבוחר. את האומץ הם מוזמנים לשאוב מאין־ספור סיפורי גבורה אזרחיים ממלחמת עזה ומטבח 7 באוקטובר.

2. אל תגיד נגיד

בשבועות האחרונים התנהל לפני, ובעיקר מאחורי הקלעים, מאבק תקשורתי אפקטיבי להשארת הנגיד לתקופת כהונה נוספת של חמש שנים. אנשי בנק ישראל היו בסוד העניינים. זה כלל הדלפות מישיבות בכנסת, הפעלת פורום ראשי הארגונים העסקיים ועוד. השבוע בישרו ראש הממשלה ושר האוצר על ההחלטה להאריך את כהונת הנגיד פרופ' אמיר ירון. לגופו של עניין, טוב שהנגיד יישאר בתפקיד לכהונה נוספת. נקודה. זו החלטה נבונה, בטח כשמלחמת עזה נמצאת בעיצומה ולא ברור אם מצפון תיפתח הרעה.

הנגיד חייב כהונה - לא כממלא מקום ולא על תקן של מורה מחליף. זה חשוב לכלכלת המלחמה, למשק ולמעמדה של ישראל בעולם. כאן ראוי לציין את התנהגות הנגיד, שהחזיק מעמד, היה מוכן להתבזות, וממש עד לרגע האחרון לא נואש ובסופו של דבר זכה. עד למלחמה שיקולים כמו טובת המשק ניצבו בתחתית הרשימה של ראש הממשלה, שהפוליטיקה הקטנה משחקת אצלו בגדול. אז מה קרה הפעם? מדוע כפו עליו נגיד שספג ביקורת קשה משרי הקואליציה ושאינו בדיוק כוס התה שלו?

אז ראשית, לנתניהו לא היה מועמד חלופי רציני שיחליף את פרופ' ירון. לוּ היה כזה, הודעה בנושא הייתה נמסרת עוד לפני המלחמה. מינויו האפשרי לתפקיד של יו"ר בנק לאומי הפורש סאמר חאג' יחיא היה בגדר קוריוז. ראש הממשלה, או ליתר דיוק שר האוצר, הבינו שבעקבות המלחמה הארכת הכהונה תיתפס כשפיות כלכלית שבצדה דיבידנדים אפשריים, בימים שבהם כל צעד שלהם נתפס כשלומיאלי ולא ענייני.

הדברים נכונים הרבה יותר ביחס לשר האוצר, שכך הוא ייצב את עצמו כמבוגר האחראי. אבל מה יוצא מזה לנתניהו? אז זהו, שבעצם כלום ושום דבר. נתניהו נאלץ להסכים לעמדת סמוטריץ' אך ורק משיקולים פוליטיים. כעת הוא נאלץ לאכול את הדייסה שהוא עצמו רקח.

הנגיד, שכאמור כמעט התאבד על הארכת הכהונה, ישוחרר כעת מאילוצים פוליטיים. הוא יוכל להפעיל את המדיניות המוניטרית אך ורק על פי שיקולים מקצועיים. במידת הצורך, הריבית הגבוהה תישאר גם עד תום הקדנציה בדצמבר 2028 - אפילו אם במגזר העסקי יכריזו על יום אבל לאומי.

פרופ' ירון גם יהפוך לנציב העליון בנוגע לתפקוד המערכת הבנקאית. המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי נתון למרותו המוחלטת. בבנק לאומי מונה שמואל בן צבי ליו"ר הדירקטוריון לתשעה חודשים, ובדיסקונט מונה דני ימין כיו"ר לחמש שנים. בשני מקרים אלה אין מצב שהם יצייצו כלפי הנגיד עמדות דווקאיות, כפי שעשה בעבר סאמר חאג' יחיא מבנק לאומי. אם הנגיד ימליץ "לשקול" מחדש חלוקת דיבידנד, אז לא יהיה כאן שיקול דעת אמיתי. הכסף פשוט לא יחולק. במקרה שהבנקאים יתבקשו להיכנס מתחת לאלונקה הפיננסית, הם יתנדבו מיידית ולא יהיה צורך בישיבות נזיפה ותמרוץ דחופות.

ולבסוף, פרופ' ירון נכנס להמשך כהונתו באחת התקופות הסוערות של הכלכלה. הוא יוכל כעת להביע, ללא שום אילוצים פוליטיים, את דעותיו ביחס לכספים הקואליציוניים ואת הצורך בקיצוץ הגירעון. ואם יהיה צורך, הוא גם יתמוך בהעלאת מסים. בסופו של דבר, זה המקום להזכיר שעל פי החוק הוא גם היועץ הכלכלי של הממשלה.

3. ריבית פיגורים

ההחלטה הראשונה שעומדת על הפרק לאחר שפרופ' ירון התבשר על ההחלטה להאריך את כהונתו תהיה החלטת הריבית. כדי לחסוך מהקוראים את המתח, אקדים ואעריך שגם החודש הריבית תישאר ללא שינוי. היא לא תרד, כי פרופ' ירון ידוע בשמרנות מופלגת ובהשתהות בקבלת החלטות. כשם שאיחר בהעלאת הריבית בתחילת 2022, הוא נמצא כעת במצב של ריבית פיגורים.

גם רובם המוחלט של האנליסטים סבור שהריבית לא תרד הפעם. זה יקרה אולי בהחלטה הבאה, שתתקבל בינואר 2024. הסיבות האפשריות להורדה הן התמתנות האינפלציה, היחלשות הדולר והמגמות בעולם. מעניין לקרוא את הסקירות הכלכליות שפורסמו השבוע. בדיסקונט מציינים שהאינפלציה מוסיפה להאט, וכך גם אינפלציית הליבה - ומפחיתים את תחזית האינפלציה לשנה הקרובה ל־2.4%. "לפי שוק החוזים, קיימת הסתברות של 100% להורדת הריבית ב־0.25% במהלך שלושת החודשים הקרובים, וב־0.25% נוספים עד ההודעה בראשית אפריל".

בבנק הפועלים מציינים בכותרת הסקירה: "השקל בקאמבק גדול – התחזק ב־7% מול הדולר מתחילת החודש", ובהמשך כותבים: "אנו מפחיתים את תחזית האינפלציה לשנה הקרובה ל־2.4%. תיתכן הפחתה בריבית בתחילת 2024. צופים שבעוד שנה תרד הריבית מ־4.75% ל־4%".
גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, מעריך שהריבית תרד רק בינואר 2024: "סביבת האינפלציה תחזור ליעד המחירים ברבעון הראשון של 2024. אם השקל ישמור על רמתו הנוכחית, סביב 3.75 שקל לדולר, בנק ישראל יוריד את הריבית בראשית ינואר".

יוני פנינג, הכלכלן של בנק מזרחי טפחות, מעריך אף הוא מנימוקים דומים שהריבית תרד רק בינואר. בבתי ההשקעות מחזיקים בדעה דומה. כלכלני לידר שוקי הון פותחים את הסקירה בכותרת "אולי בכל זאת הריבית תרד בשבוע הבא?", ומדברים על סבירות גבוהה להורדתה.
אורי גרינפלד, אסטרטג פסגות השקעות, לא מתרשם מהאינפלציה הנמוכה בטווח הקצר, שהרי מדידתה הותאמה לאירועי המלחמה. "אבל התחזקות השקל מתחילת החודש מקילה על בנק ישראל אם להפחית את הריבית, אבל להערכתנו הוא יותיר את הריבית ללא שינוי ויפעיל תוכניות סיוע אחרות".

אם כן, קיים קונצנזוס כמעט מוחלט של הבנקים ושל בתי ההשקעות שהריבית לא תופחת בשני הקרוב, וזו בשורה קשה מנשוא למקבלי המשכנתאות ולצרכני האוברדראפט. נתנחם בהערכה שייתכן שהיא תשתנה בינואר 2024. תרד או תעלה? לא ברור. לפחות בתחום אחד יש ודאות: יש לנו נגיד!

4. מלחמת סטארט־אפ ניישן

Start-Up Nation Central היא עמותה שהוקמה לפני עשר שנים, כשענף ההייטק הישראלי היה בשיאו. אבי חסון, לשעבר המדען הראשי במשרד הכלכלה, הצטרף אליה והחל לנהל אותה לפני שנתיים. לעמותה אין אינטרסים מסחריים, והוא ממומנת מכספי תרומות. היא מסייעת באמצעות המיזם Central Hub (חמ"ל ייעודי) ליזמים ולחברות סטארט־אפ כדי לשמר המשכיות עסקית ולצמוח, לנוכח המלחמה והאתגרים הקשים של מחסור בכוח אדם וצמצום בהשקעות.

העמותה מעניקה שירות רציף לעסקים, חיבורים עסקיים, תמיכה מקצועית, כלי שיווק ומידע עסקי וכלכלי, לצד פעילות מוגברת מול משקיעים וחברות עסקיות בעולם. התוצאות ניכרות בשטח: סנטרל האב סייעה ליותר מ־400 חברות בראשית דרכן. צוות המומחים בחמ"ל מתמקד אישית בחברות, ומציע פתרונות ההשקעה של גופים כמו קרן SafeDome, קרן Arieli Capital, קרן Iron Nation, רשות החדשנות ועוד.

בימים אלה של מלחמה וההתאוששות מהתוצאות העגומות של המהפכה המשפטית, קיומה של עמותה כזאת חיוני מאין כמוהו. "בניתוח התוצאות שלאחר אירועים ביטחוניים בעבר, כמו מלחמת לבנון השנייה או מבצע צוק איתן, אנו למדים שההייטק המשיך לשגשג. אנחנו מאמינים שכך יהיה גם הפעם", אומר חסון.

איך פעלתם מאז פרוץ המלחמה?
"רשות החדשנות יצאה בתוכנית למתן מענקים מהירים בהיקף 400 מיליון שקל לחברות עם אופק מימוני קצר שנפגעו מהמלחמה. אנחנו מסבירים ליזמים את עיקרי התוכנית ואת ההתאמה שלהם אליה. אנחנו חוסכים מהם את הצורך להבין לפרטים מה נמצא שם ומה קיים. במקביל בנינו פול של עשרות משקיעים זרים ואנחנו מבצעים את החיבורים מול החברות, כדי להגיע למימון גישור שימנע את נפילתן של עשרות חברות. זה עלול לקרות בין השאר כי 15% מכוח האדם בענף ההייטק גויס למילואים.

"בנוסף, אנחנו מנסים להתחבר ליוזמות מימון קיימות של גופים אמריקאיים, שהביעו את רצונם לסייע לחברות הזנק ולעבוד עם חברות ישראליות. כיום יש כ־100 מנהלים בכירים מעולמות הטכנולוגיה והפיננסים שיכולים לעזור ישירות לחברות. הכל נעשה על בסיס התנדבותי לחלוטין".

האם יש מיזמים שנקלעו לסכנת סגירה בגלל המלחמה?
"ברור לחלוטין. חברת הזנק טיפוסית היא עם אופק מימון מוגבל. תוסיף לכך את סוגיית הריבית הגבוהה, השפעות המהפכה המשפטית והמלחמה - המסכנת בעיקר את החברות הצעירות, שהן עדיין בלי מקור הכנסה. אני אומר את זה אף שצד הביקוש למוצרי הייטק לא נפגע - וזאת בניגוד למשל למשבר בענף התיירות.

"רוב חברות ההייטק אומנם פועלות לא בצפון או בדרום אלא במרכז, אבל יש חברות הנמצאות באזורי העוטף - במיוחד בתחום טכנולוגיות החקלאות. למרות זאת, אני לא שומע על חברות רב־לאומית וגופי השקעה שמתכוונים לסגת מתוכניות ההשקעה. הם הפגינו עד היום אמון בהייטק, ומאמינים גם ביכולתו לצלוח את המשבר ולהישאר פה. ברור שמקדם הסיכון של ישראל גדל ותהיה לכך השפעה, אבל לדעתי היא תהיה קצרת טווח. ב־30 השנה האחרונות נבנה לענף ההייטק הישראלי אקו־סיסטם יוצא דופן. אנחנו מובילים בימים אלה קמפיין שמעיד על החוסן של ההייטק הישראלי ולא משנה מה קורה".

האם מלחמת עזה תספק הזדמנויות עסקיות חדשות בענף?
"לדעתי כן. יש גל של חדשנות בעקבות המלחמה, כמו שימוש בטכנולוגיות מלחמתיות לעניינים אזרחיים - והמלחמה חשפה הרבה מאוד חידושים. מצב של משברים ואסונות מייצר גם הזדמנויות לשימוש בטכנולוגיות חדשות, והענף יכול לספק אותן בעקבות המלחמה. הרבה מנכ"לים מספרים שחלק מהיכולות להגיב לאירועים ולספק מיזמים חדשים נבע גם מהניסיון מהמלחמה באוקראינה, ואין ספק שנפיק תועלות גם מהמלחמה בעזה ובצפון. בכל התעשיות הביטחוניות יפיקו מכך תועלת. מעבר לזה, יש גם עולמות ה־AI ועוד. יהיו התאמות לשימושים אזרחיים גם בתחומי הבריאות, השיקום והרפואה".

איך אתה רואה את ענף ההייטק בעוד שנה מהיום?
"אני באמת אופטימי לגבי המצב. נבנה פה אקו־סיסטם חזק. תגובת המנהלים לאירועים הייתה חזקה ועוצמתית. אתה רואה נחישות מאוד גדולה של הענף ושל מנהיגיו להישאר פה ולהצליח. זה משהו ישראלי מאוד. אולי יהיו כאלה שייסוגו מתוכניות ההשקעה, אבל יהיו אחרים שיסתכלו דווקא על ההזדמנויות שנוצרו בתחומי חדשנות אחרים".

מה דעתך על תפקוד הממשלה בנוגע לענף?
"בעיניי זה קריטי שהממשלה תשוב למדיניות שאפיינה אותה עשרות שנים, עם סיגנל ברור לתמיכה רציפה ועמוקה בענף ותוך הרחבת מחויבות. וזה נוגע לא רק לתקציב רשות החדשנות, אלא גם ליצירת סביבה עסקית תומכת. זה לא סוד שתפקוד הממשלה בשנה האחרונה בנושא היה על הפנים, ועכשיו זה קריטי. אף שענף ההייטק לא נוצר על ידי הממשלה, יש חשיבות רבה בשותפות מקבלי ההחלטות.
"כדי שהענף יחזור לקדמותו, חייבים להצהיר על ירידה מכל הנושאים הנוגעים למהפכה המשפטית. סדר העדיפויות חייב להשתנות. אני מאמין שהמהפכה המשפטית שקרעה את העם תיקבר בעקבות המלחמה. זה משהו שהעיב על הכלכלה הישראלית בכלל ועל ענף ההייטק בפרט. סדר העדיפויות חייב לעבור למקום אחר לחלוטין - ועיקרו שיקום וצמיחת הענף".