בבוקר היום ה-51 למלחמה שסופה עדיין אינו נראה באופק, על מנת להבין עד כמה מדובר במלחמה ארוכה, כבר היום (ראשון) היא משתווה באורכה לבצע צוק איתן שהיה נחשב בזמנו למבצע ארוך במיוחד. אין יותר מלחמות קצרות בטח כאשר המלחמה מתנהלת בשטח עירוני מהצפופים והסבוכים בעולם, ומזירות אחרות קרובות ורחוקות נשקפים איומים נוספים בעיקר מול חיזבאללה בלבנון במידה ויתפתחו יאריכו את משך המלחמה עוד יותר.
חמאס הפר את ההסכם: הילה הוחזרה לישראל ללא אמה רעיה שנותרה בשבי
בכירים בבית הלבן: "מאוכזבים מכך שלא שוחררו הלילה אמריקאים"
מרכיב הזמן המתארך של המלחמה הנוכחית קשור כמובן גם לנושא החטופים. לאחר שקבינט המלחמה עמד בפני צומת קבלת החלטות דרמטי בשבוע שעבר, האם לקבל את ההצעה ששמו על השולחן הקטארים והכריע בסופו של דבר באישור הממשלה, התרגום של ההחלטה למימוש הפעימות הראשונות מתוך ההסכם התבצע בקצב מסחרר, מטלטל ומרגש.
תמונות ורגעים שבלתי ניתן היה להישאר אדיש כלפיהן: מאצילות הנפש מצד דור המייסדות של ניר עוז וקיבוצים נוספים, הגו הגאה, הקשיחות המחוספסת משהו שבאמצעותה הצליחו להעביר הנשים לבנות השיער מסר של עוצמה בתוך אירוע מורכב, שלצד השמחה בו יש כאב על אלה שלא חזרו וזיכרון נוסף כואב לעומק הכשל והמחדלים של השבעה באוקטובר.
אצילות הלב של משפחת אשר, דורון שחזרה יחד עם בנותיה רז ואביב ויוני שכל הזמן היה כאן ונלחם ואמר בפשטות, מסר שמאחוריו יש הרבה ללמוד על ערבות הדדית ומחויבות: ״מותר לשמוח ומותר להזיל דמעה. זה דבר אנושי. אבל אני לא חוגג עד אשר יחזור אחרון החטופים". ויש את אוהד בן התשע שהתחבר חזרה לקובייה ההונגרית שהוא כל כך אוהב שהמתינה לו בבסיס חיל האוויר מחשבה קטנה שהצליחה לרגש את אימו קרן ואת סבתא רותי על כך שחשבו עליו ושהשקיעו בו מחשבה.
ואולי בעצם זה הסיפור עצמו. הקצינים שהמתינו לקלוט את קבוצת השבים הביתה, ציפתה כנראה לקבל לידיה קבוצה של אנשים שבורים וקרועים ונפעמו לראות קבוצה מדהימה של נשים חזקות רוח וגאות, ואימא שגם לאחר התופת שעברה התרגשה ממחווה קטנה שחשבו על בנה כאשר תדאגו שעל שולחן הצעצועים תמתין גם הקובייה ההונגרית.
מדינת ישראל מעולם לא עמדה בדילמות מהסוג הזה במהלך מלחמה, ברור הוא שבבחירת הקבינט לעצור את מהלך המלחמה וללכת להפוגה ולעסקה שלה גם מחירים כבדים. אבל תג המחיר שנדרשת כעת ישראל לשלם בעיכוב המשך המהלך הקרקעי והארכת משך המלחמה שסיומה אינו נראה באופק הוא פועל יוצא של תג מחיר שנקבע כבר בשבעה באוקטובר.
מדינת ישראל לא יודעת להתחייב כי תחזיר את כל החטופים הביתה בחיים ולצערנו כבר מתו בשבי, אבל החוב המינימלי של הממשלה הוא לעשות כל שאפשר בידיה כדי להבטיח שהמדינה עשתה הכל על מנת לעמוד בחוזה האמון הבלתי כתוב. בצומת קבלת ההחלטות, ישנה ההתלבטות האם להמשיך בלחץ הצבאי מתוך תפיסה שתוביל להישג גדול יותר, או לעצור על מנת לממש עסקה חלקית. בחירת קבינט המלחמה באפשרות השנייה, כמו הראשונה, גם היא קשה מורכבת ואכזרית וגם בה יש סכנות כאשר היא עומדת לכאורה במתח אל מול המטרה השנייה להכריע את חמאס.
לקיחת הפניה הנכונה פעמים רבות היא כזו שרק העתיד לבוא יספר האם נלקחה הפניה והבחירה הנכונה, זו במידה רבה המהות אולי החשובה ביותר לתפקוד של קבינט מלחמה בקבלת החלטות קשות. לפחות על פי היומיים האחרונים החלטת הקבינט תורגמה באופן מהיר להשבת אזרחים ישראלים הביתה, מבלי שנדע לעולם האם בעיכוב עסקה היינו מקבלים תוצאה דומה. נכון שיש גם בין הכותבים והדוברים בתקשורת כאלה שהכול ברור להם מראש, שעוד קצת לחץ צבאי נקבל בבית את כולם, אבל במציאות שאין תשובות להכול אולי מוטב גם לנו קצת צניעות. ללא ספק ככל שזמן ההפוגה ארוך יותר, גם כך האתגר לחזור ללחימה מורכב וקשה יותר.
בכירי הצבא לא רק שתמכו בהפוגה, יותר מכך מסכימים גם לעקרון של הארכת ההפוגה למספר ימים נוספים וזאת בתנאי שלא תהיה הפסקה ובכל יום ישוחררו עשרה חטופים נוספים על ידי חמאס. אין באמת ויכוח בין צמרת הצבא במטה הכללי למפקדי השטח הבכירים שנלחמים, מפקדי החטיבות והאוגדות, הקונצנזוס הוא מוחלט - אין דרך להכריע את חמאס צבאית מבלי להמשיך את המערכה לאחר ההפוגה גם בדרום הרצועה.
זהו אתגר מורכב אומנם שהופך לקשה יותר ככל שעובר הזמן. שעון הזמן המדיני מול האמריקנים הוא בוודאי אינו נצחי, אך כרגע לפחות יש לישראל בו עדיין אשראי להמשך הפעולה גם כאשר זה הופך למורכב יותר מול מדינות ידידות אחרות באירופה. גם מבחינה מבצעית צפיפות האוכלוסיה הבלתי נתפסת באזור של חאן יונס ואזורים נוספים בדרום הרצועה, מהווים גורם קשה יותר על צה״ל לעומת תנאי הפתיחה שהיו לו כאשר החל בהנעת האוכלוסייה העזתית דרומה.
אבל זה יהיה המבחן האמיתי של הצבא ביכולת לספק פתרונות יעילים להמשך המערכה בדרום הרצועה, אולי דווקא בהקשר הזה, יש בהפוגה גם מידה מסוימת של יתרון כזמן לבחון את התוכניות ולבחון עד כמה הן מתאימות כאשר מבלי לשים עד שתסיים ההפוגה ותתחדש הלחימה כבר יעבור חודשיים.
הרמטכ״ל אמר אתמול באופן המפורש ביותר, חידוש המלחמה בדרום אינה אפשרות אלא תנאי הכרחי, הדרג המדיני יידרש לספק את מרחב הלגיטימציה להמשיך את המלחמה מהנקודה שהופסקה בעיקר מול האמריקאים לצד מדינות חשובות נוספות בעולם, והמשך השיח מאחורי הקלעים עם המדינות הערביות המתונות וקל זה לא יהיה.
לצד הדרום מוטב לשים לב גם למרחש ביהודה ושומרון ודווקא בזירה הפנימית. הוצאות להורג של מי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל אינו דבר חדש ובכל זאת ההוצאה להורג הברוטלית במיוחד של שלושה חשודים בשיתוף פעולה בטול כרם בהובלת חמאס צריכה להדליק נורות אזהרה גם אצלנו, ההמונים שלקחו חלק, הלהט העצום, וחוסר השליטה המוחלט של מנגנוני הביטחון הפלסטינים מעידים על פוטנציאל ההתלקחות בעיקר בצפון השומרון בטול כרם, ג'נין וגם במחנות הפליטים בשכם.
גם במושגים של הוצאות קודמות להורג, מה שהתרחש שלשום בלילה היה חריג במיוחד, באכזריות בברבריות ובפומביות שלא מסתירה דבר מהעולם. הכל מצולם, הכל מתועד ומופץ, ולמרות זאת כמעט ולא זוכה לביטוי בעולם הערבי או מצד מדינות אחרות בעולם. למרות זאת, את התמונות האלה חייבים במשרד החוץ להסביר בעולם בדיפלומטיה ותקשורת בינלאומית.