איסר הראל התפטר מראשות המוסד, וזמן לא רב אחריו גם דוד בן־גוריון התפטר מראשות הממשלה. לשתי ההתפטרויות היו הרבה תוצאות, שאחת מהן, ולא החשובה ביותר, היא העובדה שדוח ועדת ידין־שרף הוגש לראש ממשלה אחר – לוי אשכול.
שני לוחמים נפלו בעזה, ביניהם הבן של חבר הקבינט איזנקוט
הירי ביובל קסטלמן: פרטים חדשים בנוגע לבדיקת המקרה הטראגי
הראל התפטר בגלל מחלוקת שהייתה לו עם אמ"ן על האיום שמגלמים מדענים גרמנים העובדים עבור מצרים. ובעצם, לא בגלל המחלוקת, אלא משום שראש הממשלה הכריע נגדו במחלוקת. בן־גוריון הקים את הוועדה כדי לבחון כיצד תתנהל עבודת המודיעין כאשר הוא – ראש הממשלה הנצחי – כבר לא יהיה בתפקיד, וכאשר על כיסאו יישב מחליף שאינו משמש במקביל גם כשר הביטחון.
הוא מינה את יגאל ידין, רמטכ"ל לשעבר, ואת זאב שרף, מזכיר ממשלה לשעבר, לחבר דוח על המבנה והתפקיד של קהילת המודיעין. הדוח פורסם לראשונה לפני פחות מעשור, כ־30 שנה לאחר ששני החברים בוועדה הלכו לעולמם.
זה אירוע ששווה להיזכר בו לקראת החקירה שמוכרחה לבוא, של כשל המודיעין ב־2023. חקירה שיש לה היסטוריה ארוכה, באינטרוולים משונים של עשר שנים. בעצם אפשר לחזור לאחור כך: ב־63' מונו ידין ושרף. הם המליצו שליד ראש הממשלה יישב יועץ מיוחד למודיעין. ב־73' פרצה מלחמה שאחריה ועדת אגרנט.
גם בה ישב ידין, וגם היא המליצה שליד ראש הממשלה יישב יועץ מיוחד למודיעין. ב־83' פרסמה את מסקנותיה ועדת כהן. היא בדקה מדוע ישראל לא זיהתה כראוי את הסכנה בהכנסת הפלנגות למחנות הפליטים סברה ושתילה. ראש אמ"ן, יהושע שגיא, הודח. ב־93', ככל שבדקתי, לא ישבה אף ועדה לבדוק את תפקוד המודיעין, אבל ב־2003 שוב הייתה אחת כזאת.
אומנם פחות מוכרת, בראשות יובל שטייניץ. היא התכנסה לבדוק מדוע ישראל חשבה, וטעתה, שיש לעיראק נשק להשמדה המונית. ונחשו על מה המליצה? מינוי של מזכיר מודיעיני, "שתפקידו לתאם, לבחון ולתכלל את עבודת שירותי המודיעין".
שלוש ועדות, המלצה אחידה: מי יישם אותה? ראש הממשלה יצחק רבין ניסה, בכהונתו הראשונה, לתקופה קצרה עם רחבעם זאבי ולתקופה קצרה עם יהושפט הרכבי. בכהונתו השנייה כבר לא טרח, וגם לא מי שבאו אחריו (בגין, שמיר, פרס, ברק, שרון, אולמרט, נתניהו ובנט). אפשר לומר: ראשי הממשלה כולם חסרי אחריות. הם נמנעו מפעולה שוועדות חקירה רבות דחפו לה. אפשר לומר: ועדות החקירה לא הבינו את המציאות הפוליטית. הן המליצו על משהו שראשי ממשלה פשוט לא רוצים לעשות. יש כאן לקח חשוב לוועדה הבאה.
המציאות והשפם
מזל שרועי שרון, פרשן כאן חדשות, מתעקש קודם כל לדווח, ורק אחר כך, אם בכלל, לנתח. הוא גילה ששתי פלגות של חטיבת הקומנדו זזו ביום חמישי שלפני הטבח מאזור עזה לאזור יהודה ושומרון. הוא התעקש להסביר שלא – זה לא בגלל הסוכה האידיוטית של חבר הכנסת צבי סוכות בחווארה. הן הוזזו מסיבות אחרות. הוא צייץ כך: "מבאס כמה אנשים פשוט מתעבים עובדות".
הסנטימנט מובן, הניתוח לא בהכרח מדויק: הם לא "מתעבים עובדות" באשר הן, הם "מתעבים עובדות" שלא מסתדרות עם הנרטיב שכבר התקבעו עליו. במקרה הזה: תומכי ההתיישבות ביו"ש מתעבים את העובדה שאכן ביו"ש היו הרבה יותר כוחות מאשר בעזה, מה שהתגלה בדיעבד כבעיה. מתנגדי ההתיישבות ביו"ש מתעבים את העובדה שהכוחות הוזזו לשם מסיבות ענייניות, ולא משום שמישהו החליט שצריך להפקיר את תושבי העוטף לטובת תושבי ההתנחלויות.
עכשיו נאמר משהו כללי: הניסיונות של עיתונאים, פעילים, פרשנים, גנרלים בדימוס ופוליטיקאים, לנהל את ועדת החקירה של 7 באוקטובר כבר עכשיו ולעין המצלמה, מובנים - אך מזיקים. הם מובנים מכמה סיבות. קודם כל, האירוע מזעזע והאזרחים רוצים תשובות. ועוד: הזמן עובר, והמידע זולג, והעיתונות נוטה לפרסם מידע שמגיע אליה – כי זה תפקידה בעולם.
ועוד: להרבה מאוד אנשים יש כל מיני אינטרסים לפרסם מידע כדי לקבע בתודעתנו נרטיבים שאחר כך יהיה קשה לעקור. לפוליטיקאים יש אינטרס כזה, לגנרלים וליחידות צבאיות יש אינטרס כזה וגם לתנועות אידיאולוגיות יש אינטרס כזה.
ברור שמתנגדי הממשלה רוצים לקבע בתודעה נרטיב של נטישת העוטף בגלל לחץ של מתנחלים ביו"ש – לא משום שזו בהכרח האמת, אלא משום שזו הדרך לפגוע באמון הציבור בממשלה. ברור שתומכי ההתנחלויות רוצים לקעקע נרטיב כזה – לא משום שזו בהכרח האמת, אלא משום שזו הדרך למנוע שחיקה במעמדן הציבורי של ההתנחלויות.
תשאלו: מה האמת? קודם כל, נאמר ביושר, אנחנו לא יודעים. עד לפני יומיים צה"ל הכחיש העברה של כוחות, והאמנתי לו. אחר כך בא רועי שרון והתברר שצה"ל התבלבל, או התרשל. המידע שסיפק לא היה מידע מלא (וזה תיאור מנומס). כוחות כן הועברו, ממש רגע לפני הטבח. למה הועברו? כדאי להחליט מראש שלא חשוב איך צה"ל ישיב על השאלה הזאת, הפעם כבר לא נאמין בלי לבדוק. למדנו מהניסיון. אבל אין ספק מה אינה התשובה הנכונה על השאלה למה צה"ל העביר כוחות. אין ספק שהתשובה איננה "כי הוא החליט להפקיר את תושבי העוטף לטובת תושבי יו"ש".
מה כן יכול להיות? יכול להיות שהיה לחץ פוליטי. אולי אפילו לחץ פוליטי פסול. יכול להיות שיש קצינים שרוצים להיעתר לפוליטיקאים מסיבות אישיות (כדי לזכות בקידום). יכול להיות שהייתה תחושה שבהתנחלויות מוטב לקחת פחות סיכונים, כי שם יותר מסוכן (זִכרו, אנחנו עדיין בתודעה של לפני 7 באוקטובר. כולנו היינו אומרים באותו זמן שבהתנחלויות יותר מסוכן).
יכול להיות – בעצם, זה לא יכול להיות, זה די ברור – שצה"ל פשוט לא חשב שיש צורך בהרבה כוחות בעוטף. הוא טעה כמובן, ואת זה אנחנו יודעים עכשיו. אבל העברת הכוחות נעשתה על פי הערכת המצב הנכונה לאותה עת, לא על פי החוכמה שבדיעבד.
מול השטף הבלתי פוסק של ידיעות, חצאי ידיעות, שמועות והדלפות, על מי אמר מה למי לפני המלחמה, ומי הזהיר את מי, ובאילו מילים, ומתי – מול השטף הזה צריך לזכור שמה שאנחנו רואים כעת הוא לא תמונה, אלא פיסות שנבחרו מתוך תמונה. ואלה פיסות שנבחרו על ידי מישהו. או על ידי איש הצבא שסיפר למישהו, או על ידי הפוליטיקאי שסיפר למישהו, או על ידי ההורה של חיילת שסיפר למישהו.
למספרים אין בהכרח כוונה לעשות מניפולציה (לפוליטיקאים בדרך כלל יש), אבל גם להם אין תמונה מלאה. אם התמונה המלאה היא חתול, יש מישהו שרואה זנב, ומישהו שרואה אוזן שמאל, ומישהו שרואה קצה שפם, ומישהו שרואה טביעת רגל בחול. מה שאנחנו, הציבור, מקבלים זה בדיוק את זה: קצה של שפם. נדמה לנו שזה שפם של חתול. אז מתקבעת בתודעתנו תמונה של חתול.
אבל יכול להיות שכאשר תיחשף התמונה במלואה, יתברר שהשפם הוא בכלל של חיה אחרת, או שיש חתול, אבל לידו יש גם כלב וקוף וג'ירפה. רק שאנחנו בינתיים החלטנו שמדובר בחתול, ונתקשה לראות את בעלי החיים האחרים. לנו כבר יש תמונה בראש, וזו תמונה שמבוססת על שברי ידיעות שמישהם החליטו להדליף מסיבות טובות (להתריע, למחות, לוודא שהאמת יוצאת לאור), או פחות טובות (לעשות לנו מניפולציה כדי שנחשוב שמי שאשם זה לא באמת מי שאשם).
הטענה הזאת נכונה ביחס לכל אחד מפרטי המידע שנחשפו לאחרונה, גם המטרידים מאוד וגם המטרידים עוד יותר. ישנן התצפיתניות המתריעות. ישנו המייל שהזהיר והקצין שהתעלם. לכאורה, כל אחד מאלה הוא פרט מרשיע.
אלא שגם במקרים האלה, אנחנו רואים שבר של תמונה. כמה מיילים דומים נשלחו והתבררו כלא מדויקים, כמה נשלחו והתבררו כמדויקים, כמה קצינים הסכימו עם המייל וכמה עם הקצין שהחליט שהמידע לא מספיק חשוב. אילו דיונים נערכו על המידע, ומה נאמר בהם ועל ידי מי, איזה מידע אחר היה בידי הקצין שהתעלם מהמידע, שמי ששלחה את המייל בכלל לא הכירה, ועוד ועוד פרטים שבלעדיהם אי אפשר.
וכן – הסיפור בהחלט יכול להעיד על שיקול דעת מוטעה של קצין מסוים כאשר התייחס למידע שקיבל. ולא – אנחנו עוד לא יודעים את זה בוודאות. העובדה שנשלח מייל מתריע ואז באה מתקפת פתע איננה הוכחה לכך שהקצין לקה בשיקול הדעת. כדי לבדוק אם פעל בשיקול דעת צריך לבחון מה היה סביר לעשות בנסיבות התודעתיות של 6 באוקטובר, לא בנסיבות התודעתיות של 7 באוקטובר.
הבדיקה הזאת היא משימה קשה מאוד. זו משימה שתחייב ועדת חקירה שתיחשף לתמונה המלאה, ולא לקצה של שפם של חתול. זו משימה שתחייב בדיקה של כל המיילים, כי רק בדיקה של כל המיילים תבהיר אם ההתייחסות למייל שהודלף הייתה לא סבירה. זו משימה שתחייב בדיקה של כל הסטות הכוח מאזור עזה לאזור יו"ש, כי רק בדיקה של שגרת הסטות הכוח תבהיר אם הזזת הפלגות של אגוז יומיים לפני הטבח הייתה מעשה מוזר או שגוי או לא אחראי.
המשימה של ועדת החקירה תהיה קשה ומורכבת, וככל שיודלפו פרטים על מה שקרה בצבא ובממשלה לפני המתקפה, כך היא תהיה קשה יותר. גם משום שחברי ועדת החקירה יבואו לשולחן כאשר נחשפו להרבה מאוד מידע לא מסונן, לא שלם, לפעמים מניפולטיבי. גם משום שהציבור יפתח ציפיות ביחס למה שוועדת החקירה אמורה למצוא ולהחליט.
אם הציבור מצפה לראות חתול, יהיה לו קשה מאוד עם ועדת חקירה שתגיע למסקנה שמדובר בכלב או בקוף. זה אומר שאו שוועדת החקירה תסיק את מה שרוב הציבור רוצה שתסיק, או שוועדת החקירה תיתקל בעצמה במבול של הדלפות מניפולטיביות מסוגים שונים, ותספוג אין־סוף טענות על הטיה, לחץ פוליטי, טיפשות, חוסר שיקול דעת, אי־בדיקה, אי־הבנה ועוד. זה עלול להגיע עד כדי מצב שבו ועדת החקירה תיצור תחושה ציבורית שנדרשת ועדת חקירה שתבדוק את החקירה של ועדת החקירה.
בכלל אפשרות
שון תרנד, עיתונאי ופרשן פוליטי אמריקאי, שם לב לדבר מעניין. הוא שם לב לכך שהרבה מאוד פרשנים מקפידים בזמן האחרון לומר משהו בנוסח "דונלד טראמפ יכול לנצח בבחירות לנשיאות", או "אין להוציא מכלל אפשרות שטראמפ ינצח", או "אי אפשר לשלול תסריט שבו טראמפ מנצח". תרנד שם לב לנוסח הזה, ואז חזר למספרים, ואז החליט שצריך לתקן את הטעות הזאת. זה לא נכון לומר ש"אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ ינצח", כי זה נוסח שמלמד על אפשרות שאינה האפשרות הסבירה, שכן הניצחון של טראמפ הוא כרגע האפשרות הסבירה.
טראמפ הוא המועמד המוביל, ובפער גדול מכפי שנדמה, במרוץ לנשיאות ארה"ב. ונכון, יש עוד כמעט שנה עד יום ההצבעה, בנובמבר 2024. והרבה דברים יכולים לקרות בשנה. כך שאי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ לא ינצח. הנה, זה הנוסח הנכון: אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ לא ינצח.
האם זה יהיה אסון גדול אם טראמפ ינצח, או אולי זו תהיה שמחה גדולה? תרנד לא עסק בשאלה הזאת. מן הסתם, אם ייבחר זה אומר שהרבה מאוד אמריקאים חושבים שזו תהיה שמחה. ויהיו גם הרבה מאוד, אולי יותר, שיחשבו שזה אסון. באמריקה, לא הרוב קובע, אלא רוב האלקטורים. מכאן מתחיל היתרון של טראמפ. גם אם היה מפגר בסקרים במניין הקולות, היה לו סיכוי לנצח. ב־2016 הוא קיבל פחות קולות, וניצח. גם ב־2024 הוא יכול לקבל פחות קולות, ובכל זאת לנצח.
אלא שכרגע כלל לא ברור אם יקבל פחות קולות. כי טראמפ לא מפגר בסקרים – הוא מוביל בסקרים. וצריך להגיד את זה בצורה יותר בוטה: טראמפ מוביל בסקרים היום כפי שלא הוביל בהם מעולם! הוא מוביל יותר מכפי שהוביל ב־2016 כשניצח, והרבה יותר מאשר ב־2020, כאשר היה לא כל כך רחוק מעוד ניצחון. הוא מוביל בסקרים במישור הארצי, ומוביל גם במדינות חשובות שבהן צריך לנצח.
הנה, אתם כבר מבינים למה הנוסח "אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ ינצח" הוא נוסח מטעה, ולמה "אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ לא ינצח" הוא הנוסח המתאים יותר.
שנפרט קצת? בשבוע שעבר טראמפ הוביל על הנשיא ג'ו ביידן ב־2.6% בממוצע הסקרים המשוקלל של RealClearPolitics. זה הפער הגדול ביותר לטובת טראמפ בממוצע הזה אי־פעם (בשעת כתיבת המאמר הפער הצטמצם קצת, ל־%1.7, תכף נסביר למה זה לא ממש מעודד מנקודת מבטו של ביידן).
מה זה אומר "אי־פעם"? בבחירות 2016 טראמפ הוביל על הילרי קלינטון רק חמישה ימים לאורך כל המרוץ. בסך הכל, הוא הוביל ב־29 סקרים. בבחירות 2020 טראמפ לא הוביל על ביידן אף לא פעם אחת. הוא הוביל פה ושם בסקר, אבל לא בממוצע הסקרים. כמה שונה הסיבוב הזה? טראמפ הוביל על ביידן בשלושת השבועות האחרונים ביותר סקרים מאשר בשנתיים 2019־2020.
ומה קורה במדינות שיכולות להכריע את המרוץ? במישיגן, טראמפ לא הוביל מעולם. עכשיו הוא מוביל. בפנסילבניה הוא לא הוביל מעולם. הוא מוביל עכשיו. בפלורידה הוא מוביל, ובאריזונה הוא מוביל בפער די גדול. הוא מוביל באוהיו. הוא מוביל בג'ורג'יה – זוכרים את ג'ורג'יה? זו המדינה שטראמפ עומד בה לדין, משום שניסה למצוא בה קצת יותר מ־10,000 קולות שלא היו. זו המדינה שהוא מוביל בה כעת ביותר מ־5%. יחס ההימורים כרגע מאוד לטובת טראמפ (יחס של 36.1 מול 28.4 לביידן).
ולכל זה צריך להוסיף לקח שלמדנו: טראמפ מצליח בבחירות יותר ממה שהוא מצליח בסקרים. בבחירות 2016 ניצח בהפתעה, כי הסקרים לא לכדו היטב את רוח הבוחרים. ב־2020 התקרב מאוד לניצחון, כי הסקרים שוב לא חזו נכון את עוצמת התמיכה בו. כמובן – אפשר לחשוב שהפעם זה אחרת, או הפוך. אבל אי אפשר להתעלם מהאפשרות שטראמפ הוא אותו טראמפ, וגם הבוחרים שלו אותם בוחרים, ושגם הסקרים הם אותם סקרים. כלומר, נותנים לטראמפ קצת פחות ממה שמגיע לו.
אז זה המצב כעת: טראמפ מוביל בפער גדול מאוד בסקרי הפריימריז, וקשה לראות אותו מפסיד את השליטה במפלגה. ביידן מתמודד ללא תחרות במפלגה הדמוקרטית, ונכון לעכשיו לא אותת על כוונה לפנות את הכיסא למועמד או למועמדת אחרת. כך שבנובמבר הבא ביידן וטראמפ ייפגשו לסיבוב נוסף – ו"אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שביידן ינצח". אבל הוא המועמד שנמצא בפיגור, ולא בהכרח זניח.