עלויות המלחמה הכריעו: העלאת מסים היא בלתי נמנעת | יהודה שרוני

1. מותו של מותג

ראש הממשלה בנימין נתניהו ידע תמיד לתעתע, לנצל סיטואציות ולצאת ממצבים מסובכים כמו הודיני הקוסם. הוא הנדס את המציאות על פי צרכיו תוך שהוא לועג ליריביו. תכונה חמקמקה זו אפיינה אותו לאורך כל 13 שנות כהונתו האחרונות. הוא הרבה לשלוף מושגים מעולם "החיים" כדי להעמיד דברים בפרופורציות ולהתחמק מאירועים רבי־עוצמה שעלולים היו לפגוע בעתידו הפוליטי. למרבה התדהמה, הוא ממשיך לתעתע גם בעיצומה של מלחמת עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר.

דו"ח מיוחד מגלה: זה מה שעלול לקרות לעסקים בשל הקושי שיצרה המלחמה
"הריבית צפויה לרדת": התחזית של בנק ישראל ל-2024

התקווה שנגמל מכך התפוגגה במהירות. אלא שזה נגמר. "המנהיג מסוג אחר" נעלם יחד עם קריסת פוטין, והמותג נתניהו נשחק. הטעויות, הטחות האשמה וההתנצלויות שלאחריהן כבר לא עובדות. הקסם פג ואיתו תרבות אחיזת העיניים והשקר. בזה יודו היום גם גיבורי מקלדות הרעל, וזה הוכח גם השבוע. 

"אלה החיים" הגיב נתניהו על נסיבות מותו של יובל קסטלמן בפיגוע בירושלים, בלי לדעת באמת מה היה שם. ובכן ירי באדם שהרים ידיים ונכנע אינו "אלה החיים" אלא מוות אכזרי ומיותר. התיקון לדבריו, שהגיע כרגיל באיחור אופנתי, שווה ערך להתנצלות לאחר שתקף את צה"ל ומערכת הביטחון בעיצומה של המלחמה. הרפש כבר הוטל. במהלך מסיבת עיתונאים השבוע שב והתייחס למה שהוא מכנה החיים ושנאת חינם, ובתשובה על שאלת הכספים הקואליציוניים הגיב: "השאלה היא פופוליסטית. הדיון רווי בשנאת חינם. מדובר באלפית מהתקציב (30 מיליון שקל). לאף אחד לא יחסר כסף".

נתניהו התעלם מתוספות של מאות מיליוני שקלים שיגיעו בהמשך הדרך. הוא גם שכח הבטחות על הקרח לקיצוצים שניתנו על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. כשהוא טוען שלאף אחד לא יחסר כסף, הוא חושב שישראל היא מפעל להדפסת דולרים בארה"ב העובד 24/7. הטיעון ש"לאף אחד לא יחסר כסף" נכון אולי לגבי החרדים. בתקציב 2024 נרגיש כולנו את המחסור בכסף. הירידה בהכנסה הפנויה תבוא לידי ביטוי גם בהעלאת מסים.

"החיים" גם כיכבו בתגובתו של נתניהו לדוח מבקר המדינה בפברואר 2015 על הכישלון המחפיר בהורדת מחירי הדיור. בתגובה לדוח אמר: "מדברים על מחירי הדיור ועל יוקר המחיה, אבל אני לא שוכח את החיים עצמם". מאז זינקו מחירי הדיור בעשרות אחוזים ו"החיים עצמם" הפכו למוות עבור אלפי משפחות שיקיריהן נטבחו באירועי 7 באוקטובר או שילדיהן נחטפו.

קשה גם להתעלם מממטרת הרעל השבועית של השר דודי אמסלם, שאינו יכול לקבל את השבת ללא דבר השמצה תורני. בישיבת הליכוד התייחס לחידוש משפט נתניהו: "חידוש המשפט הוא חרפה שאין כדוגמתה. מעסיקים את ראש הממשלה בזוטות הזויות". אבל מה לעשות שנתניהו עצמו טען מזמן על חקירותיו כי "לא יהיה כלום כי אין כלום"? וכבר אין טעם לדוש בהבטחות הבחירות הריקות מתוכן לשיפור "איכות החיים", כמו חינוך חינם מגיל 0־3, הורדת הריבית במשכנתאות, הקפאת הארנונה ומחירי החשמל והמים. מיותר לציין שכלום לא קרה מכל תשפוכת המילים.

ללא קשר למשפטו, גם אם נכשל ברפורמות כלכליות, בהבטחות לירידת מחירי הדיור ולהדברת יוקר המחיה, נתניהו חייב לפרוש. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר - אז מחרתיים. הוא נכשל במשימת הקודש של שמירה על "החיים עצמם", שבה הרבה להתהדר עד 7 באוקטובר. את הכל אפשר לבלוע ולהקיא: מההבטחות להדברת יוקר המחיה ועד להתחייבות להדברת חמאס. ממשפטו הפלילי, שעשוי להובילו לכלא, ועד לאורח החיים הראוותני של משפחתו. כל זה אפשרי עד שזה מגיע לחיים עצמם.

נתניהו עצמו טען לפני הבחירות האחרונות לעשור הביטחוני השקט ביותר מקום המדינה וקודם לכן שאל בלעג אם בוז'י וציפי יביאו את הביטחון. לאסוננו, מחדל 7 באוקטובר הפך לטראומטי ביותר מקום המדינה, וזה קרה במשמרת של "מר ביטחון". אז אנא, לך הביתה מרצונך לפני שתגורש.

2. קיפלו את האלונקה

"כשחיילי צה"ל בעיצומה של הלחימה בעזה ו־150 אלף אזרחי המדינה פליטים בארצם, בוחרת הממשלה לאשר תקציב שנועד לאפשר את שרידותה הפוליטית על פני ביטחון אזרחיה" – כך פורסם השבוע במודעה שעליה חתומים 167 ראשי המערכת הביטחון לשעבר. הם מכוונים בעיקר לכספים קואליציוניים בהיקף 4.6 מיליארד שקל, המיועדים למגזר החרדי ולשרי מפלגתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. 

התיקון לתקציב 2023 בהיקף 29 מיליארד שקל הוא רק הפרומו. על הפרק עומד אישור תקציב 2024, שעומד להיות תקציב מהגיהינום. התקציב יחצה את ה־600 מיליארד שקל, כי הוצאות המלחמה נאמדות ב־190 מיליארד שקל. אלא שמקורות המימון נותרו עלומים. דבר אחד ברור: יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני דורש לא רק להמשיך עם הכספים קואליציוניים בהיקף 8 מיליארד שקל אלא גם להכניסם לבסיס התקציב, אחרת ישתולל. המהלך נועד להלבין את הכספים, כי הכנסתם לבסיס התקציב תאפשר בעתיד תוספות אוטומטיות. 

אבל הנזק ההיקפי של כספים אלה הוא הרבה יותר היקפי, כפי שאמר לי בשבוע שעבר יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד: "לא ניכנס מתחת לאלונקה, כל עוד הממשלה מצדה אינה עושה צעדים נדרשים כמו סגירת משרדים מיותרים או ממשיכה בכספים הקואליציוניים השערורייתיים". לו ההסתדרות הייתה נכנסת מתחת לאלונקה, ניתן היה לקצץ בהטבות לחוסכים בקרנות הפנסיה בהיקף 25 מיליארד שקל לשנה. לחלופין, ניתן היה לדחות חלק מהפעימות של תוספות השכר לעובדי המגזר הציבורי בהיקף של יותר ממיליארד שקל לשנה. 

במדינה נורמלית גם הפגיעה בפנסיה התקציבית הייתה עומדת על הפרק, אבל לא בישראל. כל זה לא יקרה ובתנאים הנוכחיים גם לא מוצדק, כי הממשלה קיפלה את האלונקה: כל עוד הממשלה מזניחה את הנדרש ואינה מקצצת בהוצאותיה, אין סיבה שההסתדרות תתנדב. כשהממשלה בורחת מבשורה, ההסתדרות בורחת מהאלונקה, וזו בשורת איוב לציבור.

הגזירות יגיעו בהתגנבות יחידים. הממשלה לא תעז לפגוע בפטורים מיותרים כמו פטור ממע"מ על פירות וירקות, פטור ממע"מ באילת או פטור על קניות באתרים מחו"ל. הטבות המס בכל אלה מתקרבות ל־10 מיליארד שקל לשנה. לא ברור מדוע הפטור ממע"מ על שירותי תיירות נותר על כנו, בשעה שכף רגלו של שום תייר אינה דורכת בארץ הקודש. 

על הפרק נותרה האפשרות להתגנב לכיסנו ולפגוע, כמו למשל לבטל את סבסוד המס על הבנזין. או למשל לבטל את התוכנית להגדיל את נקודות הזיכוי ממס להורים עובדים עבור חינוך חינם בגילי 0־3 (זוכרים את ההבטחה)? על הפרק אפשרות להעלות את המע"מ ב־1% מ־17% ל־18%, מס שפוגע בעיקר בשכבות המוחלשות, או ביטול הפטור ממס על השכרת דירה של עד 5,450 שקל לחודש. לכל אלה יש להוסיף את הצורך בקיצוץ תקציבי הממשלה בסכום הנאמד ב־12 מיליארד שקל. 

מי שייפגעו הם לא משרד הביטחון או המשרדים המיותרים של סמוטריץ' או בן גביר, אלא תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה. כל אחד מסעיפים אלה הוא רעידת אדמה בפני עצמו. מה שקרה ב־7 באוקטובר דומה יותר לתזוזת יבשות טקטונית, אבל לאף אחד זה כבר לא מזיז.

3. תחזיות או לא להיות

בואו נהיה כנים: כל תחזית שניתנה לגבי מצב המשק ששוגרה לפני 7 באוקטובר התנפצה לרסיסים על סלעי המציאות המזרח תיכונית. אף אחד לא חזה גם את נפילת הבורסות ערב האירוע, למעט מקרה הנחזה כיוצא דופן. לפי פרסום השבוע ב"דה מרקר", מדובר בניצול מידע פנים שהיה בידי חמאסניקים לגבי מתקפת 7 באוקטובר. הם ניצלו את המידע על נפילת המניות הצפויה למכירות "שורט" בבורסת נאסד"ק ובתל אביב, כדי לגרוף מיליוני דולרים.

ועדיין, אחרי כל אלה, יש המתיימרים שלא לזנוח את כדור הבדולח ומבקשים לחזות לא רק את סוף 2023 אלא גם את 2024. את דבריהם הם יפיצו בתחזיות ובכנסים שיאורגנו במהלך הזמן, אבל גם בפרסומים רשמיים. את אלה חייבים לקחת עם טונות של מלח, במיוחד משום שהם מושמעים מבעלי אינטרס שמפרסמים חוות דעת על גבול התוכן השיווקי.

איך המליץ פעם שמעון פרס? סקרים ותחזיות הם כמו בושם: נעים להריח, אבל מסוכן לשתות. בהזדמנות אחרת טען שבישראל מתמחים בתחזיות לגבי העבר. ואיך אפשר שלא לקנח בנתניהו, שבמסיבת עיתונאים השבוע המליץ להתעלם מסקרים אלא לפעול כרגיל. בסוגריים אעיר שהדברים נכונים כל עוד הסקרים פועלים לרעתו. ואחרי שאמרתי את כל אלה, מומלץ לקרוא עם הכוכביות המתבקשות את סקירות בתי ההשקעות על מצב הבורסה והמשק ב־2024. אני מתעלם במתכוון מסקירות בנק ישראל, האוצר או כלכלנים בינלאומיים, העוסקים אך ורק במקרו כלכלה. 

להנהלות בתי ההשקעות יש אחריות גדולה הרבה יותר לגורל כספי המשקיעים. מיטב בית השקעות הוא מבתי ההשקעות הגדולים והוותיקים בישראל ומנהל תיקי השקעות בהיקף הנאמד ב־250 מיליארד שקל. בית השקעות עתיר מוניטין זה מנוהל על ידי אילן רביב, איש השקעות מנוסה. על רקע זה בחרתי להביא את תחזיות מיטב לגבי המשק והבורסה ל־2024. 

לפי בית ההשקעות, הצמיחה ב־2024 תעמוד על 1.3%, האינפלציה - 2.6%, הריבית - 3.25%־3.5%, האבטלה - 4.5%־5% והגירעון - 5%־6%. תחזיות המקרו, כולל האינפלציה והריבית, תואמות פחות את יותר את תחזית האוצר ובנק ישראל שלפיה ב־2024 צפויה האטה בצמיחה בארה"ב, אך לא מיתון. האינפלציה בארה"ב תחזור ליעד, וריבית ה־FED (הבנק המרכזי האמריקאי) תרד ב־0.75%־1%.

באירופה הריבית תתחיל לרדת עוד לפני ארה"ב, וגם הכלכלה האירופית לא אמורה להיכנס למיתון, אך הסיכון בה גדול יותר. במיטב סבורים שההתאוששות במשק הישראלי תתחיל רק ברבעון השני של 2024.

אז מה המשמעות המעשית מכל שפע הנתונים הזה? לאור העובדה שהאינפלציה בישראל תגיע בקרוב ליעד והריבית צפויה להתחיל לרדת ברצף מתחילת 2024 עד שתגיע ל־3.5%, מומלץ להקדים ולהצטייד במניות. לדעת כלכלני מיטב, שוקי המניות ימשיכו להיות חיוביים בשנה הקרובה, עם עדיפות לשוק האמריקאי, לשווקים באסיה מחוץ לסין ולבורסה בישראל. בארה"ב קיימת עדיפות להשקעה במניות הטכנולוגיה והצריכה.

השנה הקרובה תהיה חיובית לאפיק איגרות החוב. "אנו ממליצים על מח"מ (טווח ממוצע לפדיון - י"ש) בינוני־ארוך. כשציפיות האינפלציה הן מתחת ל־2.5%, יש עדיפות לצמודים למדד. באיגרות חוב קונצרניות (של קונצרנים עסקיים) הפיצוי על הסיכון נמוך מדי, מה שמצדיק השקעה זהירה בהן".

לסיכום נכתב כי "ההתפתחות הכלכלית, כולל הורדת הריבית וההורדה מסדר היום של הרפורמה המשפטית, הופכת את ההשקעה במניות לאטרקטיבית. המניות הישראליות והאמריקאיות המומלצות הן בסקטור הטכנולוגיה, הצריכה ושירותי הבריאות. לסולידיים מומלצות איגרות צמודות מדד".

כאמור, רק בעוד חודשי מלחמה ארוכים (בתקווה שיהיו כמה שיותר קצרים) נדע אם אכן מדובר בהמלצות מוצלחות שרווח בצדן, או שיגיע צונמי צבאי או מדיני שיהפוך את ההמלצות על פיהן. למי שמבחינתו עדיפה ההשקעה בבורסה ליהלומים על פני הבורסה לני"ע, נותרו עדיין הפיקדונות בשקלים עם סיכון נמוך ותשואה נמוכה בהתאם. אז במקום שהכסף ינוח בעו"ש כנאמר בפרסומות, מומלצת סגירת הכסף לשנה בריבית קבועה עם תחנות יציאה. שופינג בין הבנקים מומלץ. 

4. היכונו לפשיטות רגל

בימים כתיקונם עוסק עו"ד אורי גאון, שותף מנהל במשרד עו"ד ב. לוינבוק, בפשיטות רגל וכינוסי נכסים במערכת הבנקאית וכן בשוק ההון. מדובר באחד המשרדים הגדולים במדינה המייצג את מערכת הבנקאים מול לקוחות שלצערם חוו נפילה כלכלית. מאז המלחמה הוא התפנה לראות גם את הצד השני של המתרס, כלומר הלקוחות. קשה לו להתעלם מהם, במיוחד מאנשי המילואים. בעבר הוא ליווה גם תיקים הקשורים במשברים מדיניים שבהם המדינה לא עמדה בהתחייבויות מול הבנקים.

הוא מלא טענות כרימון כנגד התנהלות המדינה מאז פרוץ המלחמה. "בימים אלה, בגלל המצב כמעט אין דיונים משפטיים על כינוסי נכסים ובקשות להקפאת הליכים. הסיפור של חנן מור, שמטופל גם על ידי, הוא יוצא דופן, שכן הוא נגרר מתחילת 2023. למרות זאת לא הוצאנו עובדים לחל"ת לא בקורונה ולא עכשיו", אומר לי עו"ד גאון.

אילו פידבקים אתה מקבל מעסקים קטנים או מלקוחות פרטיים שגויסו?
"יש בהחלט פידבקים מלקוחות המגזר העסקי. המערכת הבנקאית הולכת לקראת הלקוחות שלה, מאריכה הלוואות מעבר למועדים שכפי שהונחו על ידי בנק ישראל. זה קורה אלא אם יש מקרים שאינם קשורים למלחמה או למקרים שכבר החלו ונגררים המון זמן. לנוכח המצב, אין הרבה בקשות של הבנקים להליכים חדלות פירעון בעיקר באזור המרכז. אבל יש הרבה הליכים שמוגשים באזור הצפון, בעיקר מצד חברות קטנות ובינוניות המנצלות את תיקון 4 (תיקון לחוק שהונהג בזמן הקורונה, המאפשר קבלת עיכוב הליכים לארבעה חודשים ולהציג הסדר בשיתוף ההנהלה). התיקון הורחב והוא מנוצל חדשות לבקרים. יש לא מעט בקשות כאלה בבתי המשפט המחוזיים בחיפה ובנצרת. מדובר בעיקר בחברות מענף הבנייה והייזום הנמצאות במחנק תזרימי, כי לא משלמים להן במועד".

מה מצבם הכלכלי של אנשי המילואים ובעורף שאתה שומע בעקבות המלחמה?
"המלחמה בהחלט האיצה את הקשיים, כי פתאום לבעל עסקים אין איך להתגלגל, וזה לא רק בצפון אלא בכל הארץ. כאמור, אני מעריך שברבעון הראשון של 2024 יהיו הרבה בקשות חדלות פירעון והסדרי נושים. אם המלחמה תסתיים בקרוב, ייתכן שהבנקים יאבדו את הסבלנות.
"בשלב זה אין מבול ואפילו לא שיטפון. יש פה ושם התחלה של בקשות לעיכוב הליכים שיתגברו בינואר־מרץ. כאמור, אם המלחמה תסתיים עד אז - יהיה זינוק בבקשות. בינתיים, הבנקים הולכים לקראת הלקוחות, וזה ניכר בזינוק בהיקף ההפרשות לחובות בעייתיים".

מהם הענפים הבעייתיים ביותר?
"הענף הבעייתי ביותר ללא ספק הוא ענף הקבלנות בניין וייזום קרקעות. הם חוו במהלך מחצית 2023 ירידה חדה בהיקף הפעילות בגלל הקיפאון בשוק, ובאופן מובהק הם הראשונים להיפגע. מי שחשופים במיוחד הם עסקים קטנים ובינוניים, כי לגדולים ממש יש רזרבות נזילות".
מה האחריות של האוצר לטיפול בבעיה, ומה צריך לעשות כדי להקל על המגזר העסקי חוץ מתוכנית הסיוע שהוארכה גם לדצמבר? 
"מתווה הסיוע של האוצר הוא כמו פלסטר להתקף לב. עסק שהמחזור שלו ירד ב־22% ולא ב־25% לא יקבל שום פיצוי. לפעמים מדובר בכל הרווח השולי כשמדובר בעסק קטן. איך ייתכן שלעסק כזה אין שום פיצוי. הדבר היותר מוזר הוא שאתה לא רואה שום יוזמות של האוצר לעידוד המשק. מדוע האוצר לא יזם בעצמו את הרעיון לשלוח חבר'ה כדי לעזור לחקלאים תמורת מלגה וצריך היה לחכות ליוזמה של בנק לאומי? אבל כשאתה עסוק בחלוקת כספים קואליציוניים, אתה לא באמת חושב על אלה שבאמת צריכים את הכסף".

אבל אתה לא יכול להתעלם מההלוואות שניתנו בערבות מדינה. מה בעצם אתה מציע כדי לשפר את המצב?
"הלוואות בערבות מדינה זה קשקוש. בזמן העלייה מרוסיה עודדו את הבנקים לבנות בערבות מדינה, אבל כדי לקבל את הכסף מהחשב הכללי צריך היה לעבור שבעה מדורי גיהינום. תחילה צריך היה למצות את ההליכים המשפטיים כנגד הקבלן. היו מקרים שהגענו לאחר מכן לאוצר והטיפול נמשך ארבע־חמש שנים. אם למדינה יש כסף, אזי תזרימו את הכסף. למה להשתמש בבנקים שלוקחים על עצמם את הסיכון ולאחר מכן לגרור אותם. הבנקים צריכים להוכיח שמיצו את כל ההליכים כנגד החייב וזה לוקח שנים. 

"אנשים לא מבינים שערבות מדינה אינה ערבות בנקאית וזה אבסורד. אני מציע שהמדינה תקים קרן סיוע והכסף יגיע מהמדינה. אם הישיבות מקבלות בזמן מלחמה 100% מימון וזה נחשב לכסף קואליציוני, איך סיבה שלא להעביר את הכסף למגזר העסקי".

כמי שמרבה לבקר בבית המשפט, אילו הליכים מתנהלים בבתי משפט בימים אלה?
"אני מכיר את שר המשפטים יריב לוין עוד מהחברות במועצה הארצית של הלשכה. מרגע שהתחילה המלחמה והרפורמה ירדה מהפרק, הוא האריך את תוקף צו החירום שקבע שבבתי המשפט לא יתנהלו דיונים. אתה יודע מה המשמעות של דחיית דיונים בבתי משפט? תוסיף לזה את המחסור בשופטים כתוצאה מאי־המינויים. השופטים היו מתים לשפוט, אבל הטענה התורנית היא שחלק ממשמר בתי המשפט גויס למילואים. אז מה. האם אי אפשר למלא את מקומם על ידי מתנדבים?

"השופטים לא יכולים לשפוט, וזאת השפעה קטלנית על הכלכלה. ואני לא מדבר על מקרים חדשים שנוצרו תוך כדי המלחמה, אלא על תיקים קיימים של חייבים שלא גויסו למילואים. מאות שופטים אינם יכולים לעבוד אלא אך ורק במקרים דחופים כמו צו מאסר או צו מניעה זמני. אין דיוני הוכחות, אפילו כשמדובר במקרה של תיק שטופל לפני שנה. כעת, בעקבות המלחמה, יחכו עוד שנה. זה עינוי דין בלתי נסבל, שלא לומר שערורייה, והממשלה אחראית לכך".