מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שיש דבר כזה, אנטישמיות. אולי בגלל הסיפורים והכתבים שהשאירו הסבים שלי היה ברור לי שהחיה הזאת לעתים מנומנמת ופעמים מתחפשת למשהו אחר, אבל היא כאן. באותה מידה תמיד היה ברור לי שיש מכחישי אנטישמיות, ממציאי הגזלייטינג הגזעני, וזה, לטעמי, לא פחות נורא מהאנטישמיות עצמה. הם פשוט משתמשים בביטויים בצרפתית ובלטינית שנועדו לטשטש את העובדה שהם פשוט לא סובלים אותנו. למה? נגיע גם לזה.
איכשהו, מסיבות שאינן ברורות, נתקעה אצלי בראש המחשבה שאנטישמיות היא שנאה כלפי בני דת משה, מה שהפך את כל התופעה הזאת להרבה יותר משונה בעיניי. למיטב הבנתי הנצרות והאסלאם הן גלגולים של תורת משה. “אנטישמיות היא התנגדות ושנאה לבני הגזע השמי", מעמיד אותי על טעותי מילון אבן שושן.
עכשיו, התנגדות לכל צאצאיו של שם, שהיה מבני נח, היא דבר מוזר לא פחות משנאה כלפי בני תורת משה. מיהם האנשים שבמקום לצאת לעמל יומם ולעשות קצת טוב לאנושות החרבה עסוקים בלשנוא את צאצאיו של שם, כלומר כל מי שנולדו מעֵילָם, אַשּׁוּר, אַרְפַּכְשַׁד, לוּד, אֲרָם, עוץ והיתר? יתרה מזאת, מיהם אותם אנשים שיודעים גם להגות את השם ארפכשד וגם יודעים מיהם בניו ובנותיו כדי להפנות אליהם שנאה?
כבר במגילת אסתר מופיעה שנאה ייחודית שמופנית לעם ישראל, ובספרות ההלניסטית והרומית יש שפע תיאורים דוחים שתכליתם אחת. שנאה. בהמשך יש אוסף של משפטים פומביים שמבוססים על - נו - נכון. חלקם ידועים יותר וחלקם פחות. משפט טיסה־אסלאר (1882), פרשת דרייפוס (1895) ושנים ספורות לאחריה עלילת בייליס (1911), שבמסגרתה שוטרים, שופטים, מנהיגי מפלגות ועוד עשו יד אחת בשביל להוכיח שאנדריי יושצ'ינסקי בן ה־12 נרצח על ידי מנחם מנדל בייליס, שהיה יהודי כמובן, כדי להשתמש בדמו לצורכי פולחן דתי.
יש עוד ועוד. בתימן, האחרונה שבהן (1949), הביאה ללינץ' בכ־60 מיהודי העיר צנעא בעקבות מציאתן של שתי גופות נערות ערביות שטבעו בבאר מים. הפרשה הזאת, טען חתן פרס ישראל הרב יוסף קאפח, הייתה הגורם המשמעותי בעקירתם של היהודים האמידים מתימן.
בזמן האחרון אנחנו עדים לעוד אחד מהשלבים בסולם: שלב שבמסגרתו חלקים נרחבים בעולם אפילו לא מתנצלים על האנטישמיות שהם מגלים, ואינם מנסים להסתירה. זו כבר לא התנגדות לציונות, או לישראל, או “פרי פלסטיין" מלווה בססמה נבובה שמתנוססת על שלטים באוניברסיטאות ובהפגנות ברחבי העולם. “פרום דה ריבר טו דה סי", הם צועקים בחרון אף. איזה ריבר ואיזה סי? אל תסבכו אותם עם שאלות מסובכות, כי להערכתי בודדים יידעו לענות.
רק לי הססמה הזאת מזכירה דברים שכבר קראנו אצלנו? לדוגמה, הפסוק מספר שמות: “ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", או אם נרוץ קדימה, את המילים של ז'בוטינסקי “שְׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרְדֵּן: זוֹ שֶׁלָּנוּ - זוֹ גַם-כֵּן", ואפילו את אלתרמן עם “מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי יָפָה כַּזֹּאת, שֶׁיָּפָה כָּמוֹנִי אֵין מִן הַיָּם עַד הַיַּרְדֵּן"?
ואם כבר יפה כזאת, על שנאת יהודיות למדנו מחבורות של צנוניות אינטלקטואליות, אבל גם הן לא הנושא של הטור הזה. לא הן ולא נשיאות הרווארד, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ואוניברסיטת פנסילבניה. בית ספר נאה עשתה להן חברת הקונגרס העצבנית, אליס סטפניק, יו"ר הוועידה הרפובליקנית בבית הנבחרים. אותה סטפניק שלא בהכרח בחלה בעבר בכל מיני תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, אבל עכשיו עלה לה.
מה עוד אינו הנושא של טורי זה? הזיכרון הקצר לגילויי האנטישמיות לאורך השנים. בכל פעם שהייתי מסננת “אנטישמים מחורבנים" על איזו חנות של מזכרות בוורשה או קרקוב, היו כאלה שענו לי שאני סתם חיה את העבר, שאנחנו כפר גלובלי ואין דבר כזה באמת, אנטישמיות ממוסדת, אלא סתם אנשים קטנים. וכמעט בכל הזדמנות שהבעתי מורת רוח על תעשיית הדרכונים הזרים ועל השגשוג של קניית בתים להשקעה בחורים אירופיים או בעיירות שכוחות אל בארצות הברית, אמרו לי שאני תקועה. צאי מזה, הציעו לי. תתקדמי.
הבטחתי להגיע לשאלת הסיבות לשנאת יהודים. הרצל ניסח ב"מדינת היהודים" תשובה שהייתה נכונה לשעתה. עד כמה היא תקפה כיום, כל אחד ואחת ידונו עם עצמם, אבל היא תמיד מעניינת לטעמי: “לא נדבר בזה על הסיבות שמקורן בהרגשה, במשפטים קדומים ובחסרון דעת, כי אם על הסיבות המדיניות והכלכליות", הוא כתב. “האנטישמיות שבימינו איננה את אשר היה לפנים, שנאה דתית, אף כי בארצות אחדות יש לה צורה דתית... הסיבה הרחוקה היא הסגולה אשר רכשנו לנו במשך ימי הביניים, לבל נוכל להתבולל בעמים, והסיבה הקרובה היא התרבותם של היהודים בעלי השכלה בינונית... ומבלתי יכולת לעמוד בפני היהודים תגדל השנאה, תלך הלך וחזק בלב העמים מיום ליום ומשעה לשעה, ולא תחדל מלהתחזק עוד, כל זמן שלא יבערו את סיבותיה מן הארץ". והנה הגענו לשלב שכבר לא צריך סיבות. הסיבה היא שאנחנו פשוט יהודים. ראיתי כאלה שניסו להימלט מזה. לא עזר.
אז למה יש שנאת יהודים? מה למה. ככה.
אם המיפוי שערכתי נכון, נכון להיום הפוטנציאל הגדול ביותר לכינון יחסים טובים שלנו, בנות ובני העם היהודי, הם עם אטלנטיס, נרניה וארץ לעולם לא. יש גם יעדים תיירותיים שהאנטישמיות החדשה־ישנה טרם הגיעה אליהם. אלדוראדו והסמבטיון, לטבילה מהירה במימיו. גם ארץ עוץ כמובן.
ואף שהתקופה האחרונה הזכירה מעבר לכל ספק שאין לנו איפה להיות פרט לכאן, במדינת ישראל, יש מי שעדיין סבורים שעליהם להשקיע כספים בחיזוק זהותי היהודית: גם משרד ממשלה שלם לענייני ירושלים ומורשת וגם משרד לענייני מסורת, וגם משרד ל"משימות לאומיות" שיש בו אגף שלם לתרבות יהודית. שלושת המשרדים פועלים לחיזוק זהותי הרופפת לטעמם.
על דעתי על השם “משימות לאומיות" בצירוף ציון העובדה שמישהי כנראה הבריזה משיעורי היסטוריה אדלג, משום שגם זה לא נושא הטור. הנושא הוא כאמור האנטישמיות, עסק עתיק מאוד ומשגשג, וההבנה שמה שמצדיק באמת את הייאוש הגדול, כמאמר השיר של דוד אבידן, הוא העובדה הפשוטה החותכת שאין לנו לאן ללכת.