במצב הנוכחי שחרור מאסיבי של אסירים נמצא במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות של חמאס, ועובדה זו מקשה מאוד על הניסיון להתקדם לעסקת שחרור חטופים נוספת. מבחינת ישראל, המטרה הנוכחית בסוגיית החטופים היא להמשיך לכל הפחות מהנקודה שבה ההפוגה הקודמת הסתיימה: שחרור מספר מסוים של אסירים ביטחוניים והסכמה לכמה ימי הפוגה תמורת שחרור חטופים ובראשם ילדים, נשים, מבוגרים וחיילות. עם זאת, לפחות כלפי חוץ ובניגוד להפוגה הראשונה חמאס מציב כרגע דרישות עצומות שלא מהוות נקודת פתיחה אפשרית למשא ומתן רצינית, ואנשיו מתמקדים בהצהרות מטאפוריות כגון "שחרור אל אקצא".
אחרי שהתבדה פעם אחת, סינוואר לא יסכים לעסקת חטופים נוספת | ברסקי
ככלל, הנחת העבודה היא שיחיא סינוואר לא יצא למתקפה כל כך רחבה, משמעותית ומסוכנת כדי להגיע "רק" להישג של שחרור אסירים. בבוקר ה-7 באוקטובר עבר מסר מחמאס לחיזבאללה שקרא לארגון השיעי להצטרף למלחמה כי "יש הזדמנות להכניע את ישראל". הקריאה כידוע לא נענתה באופן מלא, אולם חמאס רשם הצלחה מסוימת בהחזרה של הסוגיה הפלשתינית למרכז תשומת הלב העולמית וגרירת ישראל למערכה רב-זירתית ארוכה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לכן ההערכה היא שחמאס היה מעוניין מאוד בהפוגה הראשונה בעיקר כדי להשיג ימי הפסקה בלחימה, שכן האסירים ששוחררו בעסקה לא נחשבו למרכזיים במיוחד עבורו. גם השיח הפנימי הנוכחי של חמאס מדבר בעיקר על יעדים תיאורטיים דוגמת "שחרור ירושלים" ו"איחוד הזירות בהתנגדות". גם כעת, העמדה שחמאס מציג בתקשורת הבינלאומית היא דרישה להפסקה של האש, ולא שחרור אסירים עם דם על הידיים, כתנאי לעצם הכניסה למשא ומתן. השיח הפנימי הזה מקשה מאוד על ישראל, שכן עמדת הפתיחה הנוכחית של חמאס לא מאפשרת כלל שיח רציני.
הדילמה הישראלית היא האם להציע לחמאס הצעות "מפתות" יותר, ואז להסתכן בתשלום מחירים גבוהים בעסקה עתידית, או להציג קו קשיח למתווכים תוך הגברת הסיכון לדחייה ביישום של שחרור חטופים נוספים. הלחץ הפנימי בישראל בסוגייה, ודאי לאחר אסון דוגמת זה שאירע בירי בשלושת החטופים בסוף השבוע, מחדד עוד יותר את הדילמה בה נמצאים מקבלי ההחלטות.
באחת הפגישות האחרונות עם נציגי משפחות החטופים התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו לסוגייה ואמר: "עד שלא התחלנו את התמרון הקרקעי לא היה כלום, נאדה אפס. רק שהתחלנו את התמרון, זה נתן את האפשרות לחלץ את החטופים, זאת הייתה האפשרות והיינו מוכנים להוציא עוד. מי שעצר את המתווה זה הצד השני, לא יכולנו לשחרר את כולם, המחיר שהם רוצים זה לא האסירים, זה כל מדינת ישראל".
מבחינה מבצעית צה"ל מחזיק בעמדה שהגברת הלחץ הצבאי על הנהגת חמאס, בעיקר סביב מעוזיו בדרום הרצועה, יקרב את חמאס למשא ומתן משמעותי על עסקה. עם זאת, נשאלת השאלה האם הפעילות של אוגדה 98 בח'אן יונס ובסביבתה מהווה לחץ מספיק כדי להגיע לתוצאה הזו. העובדה שצה"ל עדיין מנהל קרבות קשים מאוד בצפון הרצועה, ושלוחמת הגרילה של חמאס שמזנבת ופוגעת בכוחות גם בשטחים שבהם יש לישראל שליטה מבצעית, מקשה עוד על הפעלת הלחץ בדרום הרצועה.
הכוחות בשטח מזהים דפוס חוזר במסגרתו מחבלי חמאס מתמקדים יותר ויותר בפעולות שמבוססות על זירות מטענים המופעלות נגד הכוחות כטקטיקה שבראייתם הכוחות מתקשים יותר להתמודד איתה. נראה שאיום המטענים הפך למשמעותי יותר לכוחות אף בהשוואה לירי הנ"ט המרובה שאפיין את הימים הראשונים של התמרון הקרקעי.