דבר אחד נעדר, לא קיים, לא מורגש בתחום היחסים בין ישראל לארה"ב. שיגרה. ביחסי חוץ בין ארצות דמוקרטיות, בין מנהיגיהן וממשלותיהן קיים בדרך כלל סדר נהלים ומנהגים שגור, קבוע ושמור. לא כך בין ושינגטון וירושלים. דוקא משום שהם מוגדרים, מוכרים וידועים כמיוחדים –
היחסים בין ישראל לארה"ב ידעו עליות ומורדות, מאופיינים במצבי מתיחויות, חשופים להתרגזויות ולעימותים. תמיד הדוקים, איתנים, בלתי מעורערים. אלכסנדר שינדלר, המנהיג המיתולוגי של התנועה הרפורמית, כמנהיג מוכר, מכובד ומקובל על הרוב הגדול של הקהילה היה יוצא ונכנס בבית הלבן, הסביר פעם ש"הקשרים בין שתי המדינות הן כמו בין בני משפחה, מעורבת שלא תמיד תמימי-דעים אבל הקשרים ביניהם חזקים ובטוחים".
המיוחדות ביחסים בין ישראל לארה"ב נשמרה מהצד הישראלי באופן שבא לידי ביטוי במיוחד בהתנהלות של ראשי הממשלה ובכירים ישראליים שנזהרו בקפדנות מופגנת להימנע מכל מהלך או התבטאות שיכולים להתפרש כפגיעה או זלזול בכבודם של נשיאי ארה"ב או של גורמים בצמרת השלטון בוושינגטון. זהירות זאת שהייתה עשרות שנים, עקרון מקודש מצד ראשי ממשלה וגם מוערך ביותר בציבור בישראל, התחילה להתערער ואף להפוך לטורח מעצבן מתחילת כהונתו כראש ממשלה של בנימין נתניהו.
את המסורת רבת השנים של הקפדה וזהירות בכבודם של נשיאי ארה"ב, שאפיינה את שנות כהונתם של ראשי ממשלה קודמים, החליף נתניהו בהתנהלות של קלות ראש, נמהרות וגאוותנות מול וכלפי דייר הבית הלבן. דווקא ראש ממשלה "אמריקני" שגדל והתחנך בארה"ב, מתהדר
במוניטין של איש העולם הגדול, הוריד והנמיך את הצד הישראלי ביחסים בין שתי המדינות לרמה ולמצב של שיגרה, של רוטינה מעליבה ונלעגת. אף ראש ממשלה מאלו שכיהנו בישראל לא היה מעלה בדעתו ובוודאי שלא להעז ליזום לארגן ולקיים הופעה במושב משותף של שני הבתים בגבעת הקפיטול ולשאת נאום תוקפני, מתריס ומעליב כלפי נשיא מכהן כפי שעשה זאת נתניהו בנאום שלו בושינגטון ב-2016. נאום שנצרב בתולדות יחסי ישראל וארה"ב ככתם שחור בלתי מחיק.
מה שנתניהו כראש ממשלה לא הצליח, לא מצליח ולא יצליח זה לערער את יסודות האהדה, התמיכה, הסיוע של ארה"ב בישראל. אין לנתניהו שום סיכוי לפרוץ סדק בחומת הידידות האיתנה בין שתי המדינות. שום סיכוי. ה"בעיה" של נתניהו שהוא מכהן כראש ממשלה, כשבבית הלבן יושב, מתפקד ומנהיג הנשיא שכבר נשמר לו מקום ומעמד בהיסטוריית היחסים כנשיא אוהב ישראל והעם היהודי שלא היה כדוגמתו. "הדאגה היחידה שלי לגבי ג'ו ביידן כנשיא", אמר לי בכיר יהודי ידוע ומוערך בקהילה, "שבידידות שלו ובאהבתו לישראל הוא הנשיא האחרון. אני לא רואה פוליטיקאי אמריקאי או דמות בפוליטיקה האמריקאית שתהיה דומה לו באהבתו לישראל".
הנשיא ג'ו ביידן איננו אוהב את הרכב הממשלה שנתניהו הרכיב. ליתר דיוק, הוא מתעב אחדים מהשרים. הוא לא אוהב את בן גביר ולא את סמוטריץ'. ביידן כנראה לא שמע על אורית סטרוק ולא על ואטורי. במלים אחרות, הסיבה שמתהווה ומסתמן מצב של עימות ביחסים הוא נוכחות של שרים בממשלת ישראל שהנשיא וצמרת הממשל בושינגטון חושבים כמזיקים, כמחבלים והורסים את מעמדה של ישראל כמעוז הדמוקרטיה באיזור מועד לפורענויות וכמעצמה מערבית איזורית. בתולדות היחסים המיוחדים, הבלתי שיגרתיים בין ישראל לארה"ב לא זכורה סיבה כזאת למתיחות, למשבר ובוודאי שלא לעימות בין שתי המדינות.
המתקפה הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר, נחתה על ישראל כהפתעה. מי הם האחראים והאשמים יתברר בוודאות ויוודע רשמית בעתיד. משבר או עימות ביחסים בין ישראל לארה"ב שראש הממשלה נתניהו יוצר ומוביל במטרה להישרד לא יהיו הפתעה. האחראי והאשם כבר ידוע. ראש הממשלה בנימין נתניהו.