הקבינט המדיני־ביטחוני הוא איום על ביטחונה של ישראל. ישיבות ארוכות שנמשכות שעות ארוכות ומיועדות אך ורק לצורכי הדלפה, כותרות ופרוטוקולים. הסתערות כידונים משולחת רסן על הרמטכ״ל וקצינים נוספים, הטלת בוץ ורפש לכל עבר ואחר כך המרוץ אחר הכותרת בטוויטר, באתרים ובמהדורות.
"למה הוא רוקד על המתים?": בן גביר ביקר בקיבוץ בעוטף - והתקבל בזעם
יוסי כהן כפי שלא שמעתם: זה הדבר היחיד שסינוואר לא לקח באמת בחשבון
ישיבת הקבינט האחרונה שברה את כל שיאי השפלות הקודמים. השיא שייך, כמובן, למייק טייסון של הטלת הרפש, הלא הוא איתמר בן גביר. את יריית הפתיחה סיפקה לו מירי רגב, ששאלה מדוע מדיחים את החיילים שקראו "שמע ישראל" במסגד בג׳נין. האלוף אליעזר טולדנו השיב לה: ״אמרתי לך כבר שהם לא יודחו״, אבל רגב לא נרגעה וטענה שהיו פרסומים בתקשורת והיא מודאגת, אז טולדנו ניסה לסגור את הסיפור עם ״זו אחריות שלנו וסמכות שלנו, ורק שלנו״. את ההרמה הזו להנחתה בן גביר לא יכול לפספס. ״כן־כן״, אמר, ״כבר שמענו על הסמכות והאחריות שלכם״.
בשלב זה, על פי הדיווח של ירון אברהם בערוץ 12, ניסה נתניהו לכבות את השריפה (שהוא עצמו הבעיר, כשנרמל את הבן־גביריזם) והרגיע - ״טוב, די, בסדר, קיבלנו תשובה״. האקט הזה מעליב ועלוב יותר מכפי שזה נראה, כי ראש ממשלה עם עמוד שדרה, עם סמכותיות ועם אישיות עצמאית היה מעיף את רגב ובן גביר לכל הרוחות. נתניהו ניסה לרצות ולפייס אותם עם ה״קיבלנו תשובה״. זה לא הועיל, כי זמן קצר אחר כך, כשהוא לא היה בחדר, חידש בן גביר את המתקפה: ״הפכתם זבוב לפיל, סתם יצרתם כותרות, זה פוגע בחיילים, אוי ואבוי אם הם יודחו״, התרה ברמטכ״ל.
בן גביר נבח על העץ הלא נכון. הלוי, שטיפל בלא מעט בריונים בחייו, אמור בשלב הזה ללעוס את בן גביר ולירוק אותו על המדרכה, אבל הוא רמטכ״ל במדים, אז הוא הסתפק בתגובה הסולידית הזו: ״אתה טועה, אני מפקד הצבא ואני אקבע את הקוד הערכי והמקצועי של החיילים. ואל תאיים עליי״.
מה טרגי באירוע הזה? שבן גביר קיבל בדיוק את מה שרצה. מכונת הרעל הצליחה לגרום נזק משמעותי לצבא ולמפקדיו. דמות הרמטכ״ל נחלשה. כנופיות בן גביר וערוצי הרעל הביביסטים מצליחות לכרסם במה שפעם היה קונצנזוס. כשבן גביר מתנפל על ראש המטה הכללי ככלב תקיפה של ״עוקץ״ הוא מקבל לא מעט בוז, אבל גם לא מעט מחיאות כפיים מהבייס שלו.
אני שואל את עצמי מתי האיש הזה מתכוון להתבגר. אידיאולוגיה ימנית זה בסדר גמור. גם ימין קיצוני. אתה יכול להיות איש ימין אידיאולוגי מוצק ולשמור על צלם אנוש. לבן גביר יש קייס, ועלייתו בסקרים מבוססת על זה שהוא לא היה חלק מקונספציית עזה. אז למה לא להיות רציני קצת, לשם שינוי? אני מעריך שלבן גביר יש מספיק אינטליגנציה (לא חברים, הוא לא טיפש) כדי להבין שבזמן מלחמה, האירוע המקושקש במסגד בג׳נין לא ראוי לדיון בקבינט או להסתערות על רמטכ״ל שמנהל מלחמה רב־זירתית, אבל זה לא מעניין אותו.
הוא רואה את הכותרת, הוא שומע את מחיאות הכפיים בערוץ 14, הוא מפנטז על הלייקים ברשתות הרעל. ובשביל האתנן הזה, הוא מוכר את הביטחון הלאומי.
זאת ועוד: ערכי צה״ל, פקודות הפתיחה באש או ההתנהגות בשעת לחימה הם עניינו של הרמטכ״ל, ושלו בלבד. אין לממשלה שום סמכות להתערב בזה. היא יכולה להדיח את הרמטכ״ל. הא, ותו לא. מי שמפקד על צה״ל הוא ראש המטה הכללי ולא ראש הקנוניה. איתמר בן גביר ודומיו השתייכו עד לפני חצי שעה לאספסוף. נתניהו עצמו לא הסכים להצטלם איתו בקמפיין הבחירות האחרון. עכשיו הוא יושב בקבינט ומטנף רמטכ״לים.
העובדה שצה״ל מנוהל כרגע על ידי הקצונה המקצועית היא סוג של אנחת רווחה, אבל זה זמני. בקצב התפתחות העניינים צה״ל עוד יכול ללכת בדרכה של המשטרה, ולהפוך למיליציית בן גביר. אל תגידו שזה לא יכול לקרות, כי עד לא מזמן אמרנו את זה על המשטרה. הלאה: שרים רבים התנפלו אתמול על הקצינים בגלל אותה מנהרה מרשימה שנחשפה לאחרונה. הגדילו לעשות, והעמידו פני מופתעים, השרים דודי אמסלם ומירי רגב. ״מה קרה בזמן שישנתם?״, תבעה מרא״ל הלוי הסברים, והוא ענה לה: ״אני לא ישנתי, לא הופתענו ולא כל דבר צריך להגיד״.
אם הייתי יושב שם במקומו, הייתי אומר למירי רגב שמה שקרה בזמן שישנו זה שהיה כאן ראש ממשלה שבכל 17 שנות שלטונו לא עשה דבר כדי להחליש את חמאס, ועשה הרבה דברים כדי לחזק אותו. הכסף העצום שעלתה מכונת הרצח של חמאס, כולל המנהרות, הגיע מאותו שליח קטארי, שאותו ראש ממשלה דאג להביא לעזה פעם בחודש.
את העודף הם קיבלו מזרוע ההשקעות הבינלאומית שלהם, אותה זרוע שהמוסד חשף ואותו ראש ממשלה סירב לגדוע, כי היה לו נוח, נחמד, נעים וחמים עם חמאס. ואפשר להוסיף שבזמן שהיא ישנה, אותו ראש ממשלה שחרר את סנוואר מהכלא לעזה, יחד עם עוד מאות מרצחים. ועכשיו, היא מתנפלת על הרמטכ״ל, שכבר קיבל אחריות אישית מלאה על מה שקרה ב־7 באוקטובר - בניגוד לראש הממשלה.
ההתנפלות נמשכה. למה לא מחסלים בכירים, למה לוקח כל כך הרבה זמן לחסל את חמאס, למה אין מודיעין, למה זה קשה כל כך - זרם עכור וקולני של שאלות שהטיחו השרים ברמטכ״ל, כגמל דו־דבשתי שלא מבחין בדבשת של עצמו.
את חמאס אפשר היה להפיל בקלות, בשבועיים־שלושה, בשנת 2009. השנה שבה בנימין נתניהו הבטיח לעשות את זה. ב־14 השנים שחלפו מאז חמאס הלך והתעצם, תפח, גדל והפך למפלצת. הקונספציה שאפשר לחיות ליד חמאס ולטפח אותו כחיית המחמד החמודה שלנו, שחושפת שיניים מול אבו מאזן, התפוצצה לנו בפרצוף. אבי הקונספציה הזו ישב בראש אותה ישיבת קבינט, וזה לא היה הרמטכ״ל. אבל אליו, אין למירי רגב, דודי אמסלם ויריב לוין (כן, גם הוא היה שם) טענות.