כשסיסמת העצרת שמארגן המטה של רונן צור, "הזמן אוזל" – היא אותה סיסמה בדיוק, באותן מילים בדיוק, שבה משתמשים כלי התקשורת של חמאס - לא ברור איך האיש הזה יושב באולפנים כמו הפיה הטובה, במקום להפוך לפרסונה נון גרטה.
רונן צור, רד מהעץ: מאבק משפחות החטופים צריך להיות באחדות | דעה
כי זאת יש להבין. לפעמים, כשאנשים שונים מציעים לטפל בבעיה מסוימת בדרכים שונות, דרך אחת לא מפריעה לאחרת. אם אחד מציע לגייס את הרומנים כדי שיפעילו לחץ על חמאס, והשני מציע להסתייע דווקא בהונגרים, אין בהכרח סתירה בין השניים. שזה ינסה לגייס את אלה ושזה ינסה להסתייע באלה, ואם מישהו מהם יוכל לקדם משהו, תבוא עליו הברכה.
לא כך בעניין החטופים. כי אם מה שעושה רונן צור מעלה את מחיר העסקה, ומקשה את לב סינואר, וגורם לו להבין שהוא מתמודד עם חברה של קורי עכביש שתכניע עבורו את ממשלתה שלה - הרי שהמטה הזה פוגע בכולנו. במי שחושבים כמוהו ובמי שחושבים אחרת. וכשכלי התקשורת בוחרים צד, ועובדים במשרה מלאה בקמפיין של צור, ומהדהדים את הדרישות לעסקה "עכשיו", ומתייחסים בעין עקומה וחשדנית כלפי מי שדורשים דווקא להחריף את הלחימה כדי להביא לעסקה טובה יותר, גם הם שותפים מלאים לאסון הפוטנציאלי הזה. הם עושים את זה בלי דיון אמיתי במחירים ובלי לעסוק במשמעות האסטרטגית של הענקת ניצחון לחמאס, כששאר אויבינו יושבים ביציע ורואים איזו חולשה אנחנו מפגינים מול היריב החלש ביותר באזור.
למה אני מתכוון כשאני אומר שכלי התקשורת שותפים מלאים לקמפיין של צור ושל חמאס? גם לעובדה שדרישותיהם של האנשים שהוא שולח לאולפנים נשמעות בהן תמיד צודקות, ולא נתקלות בשום שאלה, קושי או ניסיון לאתגר. גם לכך שכל פעולה של המטה - כל יום, כל היום, בכל מהדורת חדשות, ובכל שידור מהשטח – מדווחת כפעולה של "משפחות החטופים".
למה ההערה הזו חשובה? כי יש לצערנו המון חטופים והמון משפחות של חטופים, ובאף פעולה שנעשתה עד היום – צעדה, מכתב חריף או מאהל מחאה - לא נטלו חלק המשפחות כולן. לפעמים מדובר במשפחות ספורות, לפעמים בהרבה יותר, אבל אף פעם לא הקיפה שום פעילות את כל הקבוצה. חלק מהמשפחות מסתייגות מהקו של רונן צור ורואות בו שירות לחמאס.
הטור המלא מחר במעריב