בסוף השבוע הראשון שבו התלוותה התקשורת הישראלית לכוחות צה"ל שנלחמו אז בצפון הרצועה לפני כחודשיים, כתבנו אז, בתחושה לא נוחה, כי "התלוות לכוחות ורצון של צה"ל למנף הישגים לקהל בבית חשובים מאוד, אבל קו עדין עובר בין זה לבין יהירות ושאננות מסוכנת".
אחרי התקיעות במגעים: הקבינט ידון בהצעה קטרית חדשה לשחרור החטופים
באין מפריע: חדירת המחבלים לקיבוץ רעים עם טנדרים עמוסים באמל"ח | תיעודים חדשים
לכך התלוו אמירות מפקדים שתיארו את מחבלי חמאס כמצ'וקמקים ומותשים, ציר לוגיסטי שנסלל בצפון הרצועה והוצג כסוג של נתיבי איילון וטקסים מנהלתיים מיותרים. היה ברור כי לצד ההצלחה של צה"ל לפגוע בגדודי חמאס ובמבנה המאורגן שלו בהגנה כצבא טרור, השלב הבא יאופיין בלחימת גרילה.
לחמאס אין אשליות שהוא יכול לעצור את המשך התקדמות האוגדות לאורך זמן, אך הוא כן מעוניין לשבש את העמידה במטרות המלחמה הגדולות שנקבעו, ולצערנו אף יכול להשיג באמצעות גביית מחיר בחיי לוחמינו, פגיעה בלגיטימציה הבינלאומית והעמקת השסעים והוויכוח בחברה הישראלית סביב מטרות המלחמה וסוגיית החטופים.
אל מול לחימת הגרילה, מי שעושה טעויות - משלם. לשאננות, ליהירות ולזלזול באויב אין כמובן מקום, בדיוק כפי שאין כל צורך להאדיר עכשיו את חמאס ויכולת לוחמיו. גם כאשר בשבועיים האחרונים יש לחמאס יותר הצלחות טקטיות בשטח והוא מצליח לזהות ולאתר נקודות תורפה ולגבות מהכוחות בשטח יותר מחירים, אין כל הלימה בין אותם אירועים מוצלחים מבחינת חמאס לרוב המוחלט של האירועים שמסתיים בתוצאה אחרת לחלוטין.
בזמן שעבר מאז, צה"ל הידק את המסרים של המפקדים שמתראיינים בשטח ליותר צנועים ומחוברים למציאות, ויהיה הוגן להזכיר כי כבר מההתחלה הקו של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי והרמטכ"ל הרצי הלוי בהצהרות לתקשורת היה מאוד צנוע, מפוכח ולא מתלהם, מתוך הבנה, כבר בשלב הראשון, שהמערכה בעזה צפויה להיות ארוכה מאוד ומורכבת.
הדרג המדיני, לעומת זאת, כבר היה הרבה פחות זהיר וצנוע, וגם חלק מאולפני השידור נטו לצבוע את המערכה בעזה בשלב מוקדם בצבעים ורודים למדי.
כמות של מאות מחבלים שבויים והכרעת גדודי חמאס בצפון רצועת עזה, לאחר שהארגון באמת ובתמים ספג מכות צבאיות קשות בצפון הרצועה, הובילו גם בחלק מהמקרים לפרשנויות שלפיהן לכאורה חמאס מתקרב להרים דגל לבן ולהיכנע.
בהיגיון מערבי, סביר להניח שאל מול אויב רציונלי לשיטתנו, עוצמת הפעולה שהפעיל צה"ל בצפון הרצועה, הנזק העצום לעיר עזה וסביבתה, הפגיעה בתשתיות הצבאיות וריסוק המבנה של גדודי חמאס והרג של אלפים רבים מלוחמיו – היו מספיקים כדי לגרום לאויב סביר להיכנע ולהניח את הנשק. אבל חמאס אינו אויב רגיל בהקשר הזה, ולמערכה הזו הוא נערך במשך שנים רבות.
אין ביחסי הכוחות בין חטיבות צה"ל שנלחמות כעת ברצועת עזה אל מול גדודי חמאס כל סימטריה ביכולת של האחרונים לעמוד בפני התקפה אוגדתית בכל גזרה וגזרה.
לכן, באמצעות חוליות קטנות וניצול נקודות תורפה שמזהים המחבלים בשטח, הם מנסים לזנב בכוחות ולעכב אותם, לגבות מחירים בחיי הלוחמים ולנהל מערכה תודעתית בניסיון לזרוע ספק בחברה הישראלית בשאלה אם ישראל מסוגלת לעמוד במטרות שהציבה – לפרק את היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, ולהשיב את החטופים.
עבור חמאס במערכה הזו הישרדותו היא ניצחונו, גם במחירים הכבדים ששילם, ועדיין משלם, בפעיליו ובתשתיות הצבאיות שלו. מכאן, שלעומת העסקה הקודמת לשחרור החטופים, נכון לשלב הזה חמאס אינו מאותת כי הוא לחוץ על ביצוע עסקה נוספת - וכך הוא מנסה להתכתב עם הטענות אצלנו כי הפעלת לחץ צבאי עשויה להביא לעוד עסקה.
ההיבט המדיני
תיאום ציפיות עם הציבור הישראלי היה נתון חסר מאוד בנקודת הפתיחה של המערכה. כבר אז היה צורך להסביר בצורה ברורה יותר כי המערכה בעזה צפויה להיות קשה, מורכבת מאוד וארוכה - וזאת לנוכח המטרות המאוד גדולות וקשות להשגה שהוגדרו למלחמה הזאת.
טוב עשה הרמטכ"ל בכך שזיהה נכון נקודת משבר ותחושת דשדוש ושקיעה בבוץ העזתי בציבוריות הישראלית, וערך השבוע תיאום ציפיות עם הציבור בישראל, ובכך גם אולי הצליח להכתיב קו צנוע יותר לדרג הפוליטי והמדיני.
כפי שבתחילת הדרך לא היה מקום ליהירות ולרהב מיותרים, כאילו עוד שנייה מגיעה שבירת המפרקת של חמאס, כך גם עכשיו מומלץ שלא לראות תמונה שחורה שמעצימה יתר על המידה את יכולות חמאס וחוסר היכולת לכאורה של צה"ל להכריע אותו. השבוע הזה מאופיין בכך שלציבור בישראל ירד האסימון בתיאום הציפיות, שכאמור היה צריך להתבצע בשלב מוקדם הרבה יותר.
המעבר לשלב ג' במלחמה בעזה הפך השבוע למינוח שגור בשיח התקשורתי אצלנו. בלוחות הזמנים מכוון צה"ל לאמצע ינואר, אבל מעבר ללו"ז, מבקש צה"ל את הנקודה הנוחה ביותר לעבור לשלב הבא.
הישג יוצא דופן, כמו חיסול בכירים בסדר הגודל של יחיא סנוואר או מוחמד דף, יכול לספק את הרקע המתאים - אבל שלושת החודשים האחרונים המחישו עד כמה מדובר במטרה קשה. החלטה על סיום הפעילות במבצע לטיהור והשמדת המנהרות והתווך התת־קרקעי, ויציאת רוב הכוחות מצפון הרצועה - לאחר השלמת ההכנות לאחזקת אזור החיץ, וביתור בפועל של הרצועה לשניים - יכולה להיות אופציה נוספת.
עוד "נקודת יציאה" היא הרגע שבו אוגדות צה"ל יסיימו את שלב ההשתלטות המבצעית על ח'אן יונס ומחנות המרכז, אבל ללא ספק הנקודה הטובה ביותר שיכולה להעביר את ישראל בצורה החלקה ביותר לשלב הבא היא התממשות עסקה להשבת חטופים הביתה, אבל נכון לעכשיו הסיכויים לכך בפרק הזמן הנראה לעין נראים קלושים.
מנגד, ישראל לא תוכל להשלים עם מצב שגם במעבר לשלב הבא, חיזבאללה יוכל להמשיך להחזיק את הצפון כבן ערובה, ושגרת הלחימה תימשך גם שם. המעבר לשלב ג' בדרום צפוי להיות גם צומת החלטה בנוגע למתרחש בצפון, שם - אם חיזבאללה לא ינצור את האש, ויימצא פתרון להרחיקו מהגבול - הדרך למלחמה של ממש בחזית הצפונית עשויה להיות קצרה ומהירה, כאשר השבוע האחרון התאפיין בעליית מדרגה נוספת בגובה הלהבות ובהחלפת המהלומות.
מעבר לסוגיות המבצעיות ברצועה ובצפון, דרוש גם עיסוק מדיני. במערכת הביטחון סבורים כי בשלב זה היינו צריכים להיות בנקודה מתקדמת הרבה יותר בהתמודדות עם סוגיות היום שאחרי, החל בתיאום משותף עם האמריקאים והמצרים, למצוא את הגורם המתאים ביותר שיידע בשלב הראשון לכל הפחות לענות על הצרכים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה בניהול הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, ועד שיח עמוק בין ישראל, ארה"ב ומצרים בנושא של ציר פילדלפי והפתרונות להברחות שם. כאשר ח'אן יונס תישאר היעד המרכזי הגדול האחרון שבו כוחות צה"ל טרם פעלו, ולחימה באזור הזה תדרוש רמת תיאום גבוהה עם המצרים.
בנימין נתניהו יידרש להכריע, בתור ראש ממשלה, בין שיקולי ההישרדות הפוליטיים שלו לבין ניהול מושכל של המערכה והמאמצים המדיניים הנדרשים. המתח שבין השיקולים עלול לעורר עליו ביקורת מבית. ללא ניהול פרגמטי וענייני, ועם התחדשות קרבות הבוץ הפוליטיים, יהיה קשה מאוד לנצח במלחמה מהסוג הזה.