בעוד כמה ימים יסתיים שלב הלחימה האינטנסיבי בעזה ויתחיל שלב לחימה חדש, מאתגר לא פחות: רצף מתמשך ומפרך של מבצעים ל"כיסוח הדשא" בכל מקום שבו תהיה צמיחה של חמאס, והוא ייארך שנים. עכשיו, כשצה"ל מתחיל להפנות את המבט צפונה, מחלחלת בקרב רבים במטה הכללי ההכרה כי את המלחמה הבאה כבר יובילו קצינים אחרים.
אוגדה 98 תשלים בימים הקרובים השתלטות על מרחב ח'אן יונס. צה"ל משתוקק ונכסף לכך שהכוחות יצליחו להביא במהלך הזה הישג מהדהד בדמות פגיעה בנהגת חמאס או שחרור חטופים. הלוואי, אבל איש לא יכול להבטיח שזה יושג. כך או כך, כשתוכנע חטיבת ח'אן יונס של חמאס, תהיה לצה"ל שליטה מבצעית על כ־80% משטח רצועת עזה, למעט אזור רפיח, מחנה הפליטים נוסייראת והעיירה דיר אל־בלח. רוב הכוחות ייצאו מהרצועה, ומאחוריהם יישאר כוח אוגדתי שימשיך לבתר את הרצועה בין צפון לדרום, ועוד כוחות משימתיים שיפעלו מול כיסי התנגדות של חמאס.
זה מזכיר במידה רבה את הימים של אפריל 2002: צה"ל השלים השתלטות מהירה על ערי יהודה ושומרון, עשרות אלפי אנשי המילואים שגויסו החלו להשתחרר, אבל הטרור המשיך להכות בכל רחבי הארץ, והעבודה של צה"ל רק החלה. הצבא הסדיר מצא את עצמו מתרוצץ בלי הפסקה ופושט כל לילה על יעד אחר שבו צמחה תשתית טרור.
המאמץ הזה היה שוחק ועלה במחיר כואב של נפגעים. היחידות היו מותשות, והמפקדים נדרשו להרבה נחישות ואורך נשימה. אבל בחלוף כמה שנים הושגה התוצאה, וצה"ל הדביר את טרור המתאבדים מיהודה ושומרון. צה"ל רשם הישג נדיר בהיסטוריה כשהצליח להכניע טרור בכוח צבאי, אבל לא רק בכוח: ישראל הותירה בצד השני כתובת שלטונית בדמות הרשות הפלסטינית, וחתמה איתה ב־2007 את הסכם המבוקשים, שסיים את האינתיפאדה השנייה.
הבקו"ם של עזה
בימים שאחרי חומת מגן נדהמו צה"ל והשב"כ לגלות את ההיקף האדיר של תעשיית הטרור בחברה הפלסטינית: בכל בית שני התגלתה מעבדת נפץ, ובכל שכונה הייתה מחרטה לייצור אמצעי לחימה. בימים האלה התדהמה של צה"ל גדולה פי עשרה, כשהוא מגלה את ההיקף הבלתי נתפס של יכולות ייצור הנשק והתשתיות התת־קרקעיות של חמאס ברצועה.
כ־90% מהנשק שמופעל כנגד צה"ל במלחמה הזאת מיוצר בתוך עזה: ממפעלים לייצור סדרתי של רקטות, דרך ייצור מקומי של RPG מתקדם - ועד מדפסות תלת־ממד שמייצרות רחפנים. אולמות הייצור הענקיים שנחשפו במחנות המרכז הם רק טפח מהיקף התעשייה הצבאית של חמאס. התעשייה הזאת נשענת כמעט כולה על אספקת חומרי גלם מישראל, בין שבחומרים הדואליים שעוברים באישור ישראלי במעבר כרם שלום, ובין שעל חיל האוויר - שפצצות נפל שלו מספקות את חומרי הנפץ.
בניגוד לאמונה הרווחת: רק מקצת מכלי הנשק מגיעים לרצועה בהברחות מתחת ציר פילדלפי. בשקט וללא הכרזות, המצרים מנהלים מאבק נחוש ויעיל ברובו כנגד מנהרות ההברחה שם. לכן המאמץ העיקרי של צה"ל בשנות הלחימה הקרובות בעזה יהיה להשמיד את כמויות הנשק האדירות של חמאס, ולשלול ממנו את יכולות הייצור ואת המרחבים התת־קרקעיים.
ישראל תנסה לפגוע כמה שיותר גם באנשי הארגון, אבל לחמאס יש יכולת אינסופית למלא את השורות באנשים חדשים. מחזורי הגיוס של בני ה־16־18 בעזה גדולים הרבה יותר ממחזורי הגיוס שלנו. המאמץ הזה ירתק לעזה לפחות שלוש אוגדות בשנים הקרובות: אחת שתהיה בהגנה, ושתיים שיוציאו את המבצעים ההתקפיים לצפון ולדרום הרצועה. בשלב הזה ישראל אינה מתכוונת לאפשר לתושבי צפון הרצועה לחזור לבתיהם, מה שישאיר את מרחב רפיח כאתגר שידרוש אולי הקמה של מפקדה מיוחדת שתוביל את המבצעים במרחב הזה.
המאמץ הזה עשוי להישמע מייאש כמו ניסיון לייבש את הים בכפית, אבל ישראל כבר הוכיחה שעם הרבה נחישות והרבה כפיות היא הצליחה לייבש את ביצת הטרור של יו"ש לפני 20 שנה. עזה תדרוש יותר מאמץ, היא תהיה יותר מתישה ותגבה יותר נפגעים - אבל גם שם היעד הזה אפשרי.
הגמישות של רדואן
גם בגבול הצפון מתרחש תהליך דומה של שרשרת גילויים מפתיעה. צה"ל היה משוכנע שיש לו מודיעין עילאי על חיזבאללה, אבל בשבועות האחרונים הוא נחשף להיקף האדיר של תשתיות חיזבאללה שהוקמו צמוד לגבול. רשת מסועפת של שטחים סבוכים מבוצרים (שס"מ, מה שפעם כונה "שמורות טבע"): תעלות לחימה, עמדות נ"ט, בונקרים והרבה מאוד רקטות עתירות משקל שהכין חיזבאללה לעימות עם ישראל. חיל האוויר תוקף את התשתיות שנחשפות, אבל בצפון לא גילינו אפילו טפח מהתשתיות של חיזבאללה. את התשתיות האלה אפשר יהיה להשמיד רק בפעולה קרקעית. שום הסכם לא יביא את חיזבאללה לפרק את התשתיות האלה מרצונו.
ספק בכלל אם ניתן להגיע עם חיזבאללה להסכם. נסראללה אומנם הרחיק את כוחות רדואן מהגבול, אבל בלילה אחד הם יכולים לרדת ולאייש את העמדות שלא נחשפו. כרגע נראה שנסראללה נהנה מההישג שרשם בשיתוק החיים לאורך הגבול, ולכן גוברים הסיכויים שפנינו לעימות גם בצפון.
את השבועות הקרובים יקדיש צה"ל לשיקום הכוחות שפעלו בעזה – הסדיר והמילואים. שלושת חודשי הלחימה שחקו את היחידות, בגוף ובנפש, וייקח זמן להביא אותן לכשירות לצאת למערכה חדשה. בזמן הזה צפויה גם צמרת צה"ל להתחלף. נראה שרוב הקצינים הנושאים באחריות לאסון ב־7 באוקטובר הבינו כבר שלא ימתינו למיצוי התחקירים ולוועדת החקירה שאולי עוד תקום, והם יפנו את מקומם לאחרים. אחרי שתפרוש הצמרת הביטחונית יהיה קשה יותר להנהגה המדינית לברוח מאחריות, גם לאלה ששכללו את היכולת הזאת עד לרמת אומנות.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]