מעורבות עובדי אונר"א (UNRWA) ברצועת עזה במתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר מעוררת סערה מדינית ותקשורתית עולמית. חלק מעובדי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, בהם מורים ועובדים סוציאליים – שקצתם נושאים במקביל תפקידים בכירים גם בארגון הטרור – השתתפו בטבח ביישובי העוטף, סייעו בהעברת נשק ואמל"ח למחבלים ואף נטלו חלק בחטיפת ישראלים לעזה.
אחרי השערורייה שנחשפה: יש לנו הזדמנות להחליף את אונר"א | נחמן שי
"קיימות סוכנויות אחרות בעולם": הפתרון של נתניהו להחלפת אונר"א
בעקבות פרסום מידע מודיעיני שהעבירה ישראל לגורמים בכירים בממשל האמריקאי, הודיעו השבוע ארה"ב ומדינות נוספות ובהן בריטניה, איטליה, קנדה, גרמניה, פינלנד, אוסטרליה, הולנד, שווייץ ויפן על הקפאת כספי הסיוע והמענקים שהן מעבירות לסוכנות. מקורות מימון חיצוניים אלה מספקים כ־56% מהתקציב של אונר"א, המבוסס על 95% תרומות ושהגיע בשנת 2023 ל־1.63 מיליארד דולר (לעומת 1.17 מיליארד דולר ב־2022).
וכך, חרף הדרישה הגוברת לערוך חקירה מקיפה של הנושא, לצד הצהרתו הרשמית של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שלפיה "כל עובד שהיה מעורב במתקפה יישא באחריות וייענש", הרי שגוטרש וכן פיליפ לזריני, הנציב הכללי של סוכנות אונר"א, ממשיכים להפציר בממשלות המערב שהודיעו על הקפאת המימון, לחזור בהן. לדידם, הקפאת המימון פוגעת ישירות הן בעובדי אונר"א ובארגון עצמו והן באזרחים הפלסטינים.
ואכן, מדובר בנקודת שפל קריטית, טעונה ונפיצה ביותר, המשקפת במידה רבה את חוסר האמון בין הצדדים השונים. יתרה מכך, מדובר בשילוב קטלני בין משבר הומניטרי, משבר פוליטי, משבר ביטחוני ומשבר פיננסי המאיימים על המשך פעילותה החיונית של סוכנות הפליטים, האחראית להפעלת בתי ספר, ארגוני סעד ומרפאות ברחבי המזרח התיכון. כל זאת בנוסף לאספקת מקורות תעסוקה ושירותים קריטיים לרבות מזון, מים ותרופות ל־1.2 מיליון תושבי רצועת עזה הנמצאים במצוקה קיומית.
התבוננות מקרוב מראה כי לצד היותה המעסיקה השנייה בגודלה אחרי חמאס, המזרימה 600 מיליון דולר מדי שנה לכלכלת הרצועה, אונר"א אחראית להעסקתם של כ־30 אלף עובדים ואנשי צוות בסוכנות, שרובם המכריע פלסטינים. בתוך כך, ל־10% מתוך 12 אלף עובדי אונר"א בעזה, יש קשר ישיר לחמאס או לג'יהאד האסלאמי, ולכמחצית מתוכם יש קרובי משפחה המשתייכים לארגוני טרור אלה או לפלגים פלסטיניים ואסלאמיסטים קיצוניים אחרים, כפי שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל".
בראייה מערכתית כוללת, אין ספק שלסוגיית משבר אונר"א, הנקשרת בין השאר להליכים המשפטיים שהתחוללו בשבוע שעבר בבית הדין הבינלאומי בהאג, יש משמעות סימבולית לצד חשיבות גיאופוליטית החורגת הרבה מעבר לממד הזמן המיידי ומרחב המזרח התיכון.
"הבעיה של אונר"א אינה רק 'כמה תפוחים רקובים' המעורבים בטבח 7 באוקטובר", אמר גורם בכיר בממשלה, "המוסד בכללותו הוא מקלט לאידיאולוגיה הרדיקלית של חמאס". לאור זאת, ובמיוחד על רקע פרסום הראיות המודיעיניות, כבר עתה ברור כי הסוכנות שהוקמה על ידי האו"ם ב־1949 לטיפול בלעדי בסוגיית הפליטים הפלסטינים, היא "רק" מסווה לפעילות חתרנית אנטי־ישראלית, פרו־פלסטינית ופרו־חמאס אינטנסיבית.
כגוף הומניטרי בינלאומי שמספק שירותי סעד, רווחה ותעסוקה, טיפול רפואי ותמיכה כלכלית לצד מענה בשעת חירום לציבור רחב של כ־5.4 מיליון פלסטינים המתגוררים ב־59 מחנות פליטים ברחבי סוריה, לבנון, ירדן ומזרח ירושלים, לרבות הגדה המערבית ורצועת עזה – אונר"א היא גם אחד הקולות החזקים ביותר שמגנים כיום את מאבקה של ישראל בחמאס. זאת, בין היתר נוכח העובדה שיותר מ־150 מעובדיה נהרגו עד כה במלחמה.
זרוע של חמאס?
לא בכדי אונר"א, שמעוררת ביקורות חריפות ומחלוקות עמוקות, מושכת אליה אש. מעבר לשימוש שעושה חמאס במתקנים שלה ללחימה בישראל, ובנוסף להסתה לאלימות, טרור ואנטישמיות בספרי הלימוד שלה (כמי שמספקת שירותי חינוך לכ־550 אלף תלמידים), אונר"א מייצגת את המחויבות הבינלאומית להשבת פליטים/עקורים פלסטינים שגורשו או שנאלצו לברוח מביתם ב־1948. בתוך כך היא דוגלת במדיניות ייחודית, כזאת המאפשרת להם להחזיק ולהוריש באופן אוטומטי מדור לדור את מעמדם כפליטים.
וכך, מדיניות זו שונה ונבדלת מהאג'נדה שאותה נוקטות כל שאר סוכנויות האו"ם בדגש על סוכנויות פליטים אחרות (דוגמת ה־UNHCR הגדולה בעולם והאחראית לכ־70.8 מיליון פליטים). לא זו בלבד, מדיניות זו, שמחמירה ומעצימה את ממדי הסוגיה הפלסטינית וכן את היקף הביקורת המושמעת נגד אונר"א, מהווה בפועל אמצעי לשימור "זכות השיבה" של הפלסטינים למולדתם, להנצחת והרחבת ממדי הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
יתרה מכך, בעוד ממשלות המערב ובראשן ארה"ב הן עמוד התווך והמממנות הדומיננטיות של הסוכנות זה שמונה עשורים (נכון ל־2022 ארה"ב תרמה 343.9 מיליון דולר, בעוד גרמניה ואיחוד אירופה יחדיו תרמו 316.2 מיליון דולר, לעומת סעודיה, כווית וקטאר, שתרמו 29 מיליון דולר, 12 מיליון ו־10.5 מיליון, בהתאמה), אונר"א – שאמורה לתפקד כגוף ניטרלי – מקדמת משמעותית את הטענות המופרכות שישראל מבצעת כביכול "פשעי מלחמה" ו"רצח עם" נגד תושבי הרצועה. כל זאת, בין היתר על רקע התעצמות המאבק האנטי־ישראלי והאנטישמי המתחולל כיום ברחבי העולם.
בבואה של הסכסוך
משבר אונר"א על כל ממדיו מהווה בבואה המשקפת ומעצימה כאמור את ממדי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. משבר רב־ממדי זה, שרק קצתו מוצג כאן, מדגיש את הפיכת העימות של ישראל נגד חמאס למאבק אזורי/גלובלי מרובה שחקנים. הוא גם מהווה אינדיקציה להפיכת הסנטימנט הפלסטיני, בדגש על נושא הפליטים, לסוגיה בינלאומית "בוערת". כזאת המעוררת גלי הדף רבים ותשומת לב עולמית. ובו־זמנית מדגישה את המצוקה החומרית העצומה של אונר"א לצד חולשתם ותלותם הרבה של חמאס והפלסטינים בו ובכלל זה, בקהילה הבינלאומית.
בנוסף, משבר אונר"א מבליט את המאבק המורכב המתקיים כבר עשרות שנים בין ישראל לבין האו"ם, ארה"ב וממשלות אירופה על אופן ההתנהלות והאחריות ההומניטרית־פיננסית וכן, הפוליטית־ביטחונית של הסוכנות בנוגע לסוגיה הפלסטינית. חרף הקשיים הפיננסיים והכשלים התפקודיים החמורים שבהם היא נתונה, לצד ההתעלמות הממושכת עד כה מהעובדות בשטח, כבר עתה מתבהרת התמונה בנוגע למעורבותם הישירה של עובדי אונר"א במעשי הזוועה שהתחוללו ב־7 באוקטובר.
על רקע זה ובכלל, בימים אלה מתחדדת הדילמה הסבוכה בנוגע להמשך העברת הסיוע והמימון לסוכנות הפליטים. שכן, לצד טענתו של מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, כי "הכרחי לחלוטין שהתפקיד שהסוכנות ממלאת יימשך", גוברת הדרישה לערוך חקירה מקיפה, יסודית ומהירה באונר"א. זאת, לצד קריאתן של ישראל ומדינות נוספות לפרק לחלוטין ובאופן מיידי את הארגון - או לכל הפחות לערוך בו רפורמות, לקצץ משמעותית את סמכויותיו ולהעבירן לארגונים כגון ה־WHO או UNICEFF. ברור שלצעדים אלה יש משמעויות מיידיות והשלכות רבות וארוכות טווח.
התבוננות מקרוב מראה כי מעבר לחידוד המחלוקות הפנימיות הן בקרב ממשלות המערב והן בין המצדדות בעמדה פרו־פלסטינית (דוגמת ספרד, נורווגיה ואירלנד) והתומכות בהמשך מימון אונר"א, לבין כל שאר המדינות שחלקן מצדדות בעמדה פרו־ישראלית מובהקת (דוגמת ארה"ב, גרמניה ובריטניה), קריסת אונר"א דווקא כעת, בעיצומה של מלחמה, עלולה להיות אסון. מעבר להחרפת העוני והמצוקה ההומניטרית, סגירתם של מוסדות חינוך ובתי הספר ברצועה לדוגמה, מעלה את הסיכויים להגברת רף האלימות ולהצבת אתגרים ביטחוניים חדשים וחסרי תקדים לישראל.
בתוך כך, גובר החשש מהוואקום האסטרטגי והחלל הלוגיסטי־אדמיניסטרטיבי שייווצר, העלול להתמלא על ידי גורמים קיצוניים ובהם חמאס, קבוצות וארגוני טרור אחרים. מצב מורכב ונפיץ זה עלול לערער את הסטטוס קוו הקיים ולהשפיע על היציבות הפוליטית־חברתית ברצועת עזה, שתקרין, בתורה, על האזור כולו ותגלוש לגדה המערבית, לירדן, ללבנון ולסוריה.
בנוסף ובראייה פלסטינית, הפסקת פעילותה של אונר"א פירושה פגיעה דה־פקטו בפלסטינים שמעמדם כפליטים כבר לא יהיה זמני אלא קבוע על כלל ה"מחירים" וההשלכות הכרוכות בכך. לדוגמה, הגברת זרם פליטים/מהגרים לאירופה והגברת התביעות לסיוע הומניטרי, לרבות דחיית פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני לעתיד לא ידוע. כל זאת, לצד ובנוסף למשמעות הנלווית לקריסת אחד המוסדות הבינלאומיים המוכרים והוותיקים ביותר, המשקפת את גל השינויים העצומים המתחוללים במזרח התיכון.
[email protected]