ישראל היא מדינה בפיצול אישיות. לא, אני לא מתכוון לפיצול בין האישיות הכובשת של ח״כ טלי גוטליב לאישיות המלבבת של השר דודי אמסלם. זה אירוע מסוג אחר, שבו שני הצדדים צודקים לגמרי, והבבואה המשותפת שלהם משתקפת מול כולנו במראה. מפלגת השלטון במלוא הדרה.
הדרישה לשיפוץ הבריכה בקיסריה מוכיחה: אין תחתית לחבית | בן כספית
כשחברי הקואליציה רוקדים, 25 משפחות יושבות שבעה | בן כספית
פיצול האישיות הוא בין ישראל ליהודה. בין הדמוקרטיה הליברלית ללאומנות הקנאית. בין הצניעות, הזהירות והבנת הנסיבות והסביבה, לבין שכרון הכוח המשיחי וה״אני ואפסי עוד״. בין המדינה הדמוקרטית, הנאורה, זו שיוצגה בהאג על ידי טובי המשפטנים, ושנהנית עדיין מתמיכה גורפת של מדינות המערב והדמוקרטיות הגדולות, לבין זו שחורצת לשון מול כל ערכיה המקוריים, שפורקת כל עול ונורמה, שמשוכנעת שהכול סובב סביבה, ושאם נאבד את בסיס התמיכה הבינלאומית או נסתבך ואף אחד לא יחוש לעזרתנו, המשיח יבוא ויסדר את זה.
במילים אחרות: פיצול אישיות בין איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ׳, לבני גנץ, גדי איזנקוט ויאיר לפיד. בעודנו בוטשים בביצת הסחי של גוטליב ואמסלם, עם הוודקה והוויסקי והאספרסו והגידופים ההדדיים, נחת בן גביר בעורף האויב. כלומר, עורף הידידה הגדולה ביותר שלנו, ותקע שם אצבע מגורזת בעינו של הידיד הכי גדול שהיה לנו הרבה מאוד זמן.
למה לא הזכרתי את נתניהו במשוואה הזו? כי הוא נוכח נפחד. הדחליל בצורת ראש ממשלה הנ״ל, שממשיך להצהיר שהוא חותר ל״ניצחון מוחלט״ בעודו מפטם את יחיא סנוואר בכל טוב הארץ, נאלם דום. הוא שלח את אריה דרעי, מכל האנשים, לנסות לפייס את ביידן הזועם. נתניהו 2024 מפחד הרבה יותר מאיתמר בן גביר מאשר מג׳ו ביידן. ממשלת ישראל היא ממשלת בן גביר. על חשבון כולנו.
בואו נסכם רגע את העסקה שיש לנו עם ביידן: אנחנו נלחמים. הוא מתייצב לצדנו ללא תנאי מהשנייה הראשונה. תוך יממה הוא מורה לשתי נושאות מטוסים אמריקאיות, כל אחת מלווה בשייטת אימתנית, לשוט במהירות לכיווננו. הוא משגר לכאן את שר החוץ ושר ההגנה, ומגיע בעצמו להזהיר את נסראללה ואיראן לא להעז להתערב. הוא אומר בקולו שאם מישהו יתערב, אמריקה תילחם בו. הוא מחיש לכאן גם צוללת גרעינית ושייטת נוספת לים האדום, שם הם מיירטים עבורנו את הטילים שמשגרים החות׳ים לישראל, וגם תוקפים אותם.
אבל זה לא נגמר. ביידן פורס מעלינו מטרייה מדינית. מבהיר ששום דבר נגד ישראל לא יעבור במועצת הביטחון. מבהיר לבית הדין בהאג שעניין הג׳נוסייד הוא הבל הבלים. נואם את הנאום המרטיט ביותר שנאם נשיא אמריקאי לטובתנו אי־פעם. ברגעים אלה הוא מעביר בקונגרס חבילת סיוע של קרוב ל־15 מיליארד דולר למימון המלחמה. בנוסף לסיוע הרגיל, כן?
וכל זה מצטרף למאות מטוסי מטען ענקיים ולא מעט אוניות משא עצומות, שזורמים לכאן מרגע שהמלחמה החלה, כדי למלא את המחסנים שלנו בתחמושת שתאפשר לנו להגן על עצמנו. במקביל, הוא כבר חתם על אספקת שתי טייסות מטוסי קרב חדשים וטייסת מסוקי קרב. על כל זה הוא משלם בדימום מצביעים של הקצה הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, בתקופת בחירות קריטית.
מהי התמורה שאנו מספקים לאמריקאים על כל זה? ההסכמה להכניס סיוע הומניטרי לעזה. ואחרי כל זה, מתייצב פרחח בשם איתמר בן גביר, ובראיון לעיתון השמרני החשוב בארה״ב מסביר שביידן מסייע לחמאס וש״אצל טראמפ זה לא היה קורה״.
יכול להיות שהראיון התקיים באנגלית והם לא הבינו את בן גביר? לא. הם הבינו אותו מצוין. זו לא רק כפיות טובה מחפירה של נער הגבעות שהפך לשר לביטחון לאומי. זו גם בורות מקוממת. כי דונלד טראמפ מפעיל בעצם הימים האלה את אנשיו כדי לסכל את העברת החקיקה של הסיוע הביטחוני המיוחד שביידן מנסה להעביר לנו. הוא עושה את זה כדי לטרפד מהלך של ביידן, אבל על הדרך, הידיד הגדול של העם היהודי תוקע לנו סכין בגב בזמן מלחמה.
אותו טראמפ התייצב חמישה ימים אחרי הטבח והחמיא לחמאס (״הם חכמים ואכזרים״), תוך שהוא מבקר את נתניהו על זה שניסה לגזור קופון על הריגת קאסם סולימאני, אף שלא היה לישראל חלק באירוע. לפני יומיים הוא שוב התנפל על נתניהו, קרא לו לוזר, וסיפר שיומיים לפני מבצע חיסולו של סולימאני נתניהו השתפן - וישראל התחרטה והחליטה לא להשתתף בביצוע, כשהיא משאירה אותו רק לארה״ב.
הגענו לסנקציות שהאמריקאים הכריזו על ארבעה מתנחלים פורקי עול וחוק, לשיטתם. המהומה שפרצה כאן היא אירוע גרוטסקי. דומה מאוד לפרעוש המקנן בפרוותו של השור, שבסוף יום העבודה אמר לעצמו ולשורו ש״חרשנו יפה״. סמוטריץ׳ כבר מחריד שמיים וארץ, ותועמלני הימין מסתערים על האמריקאים ועל החוצפה שיש להם עם הסנקציות־שמנקציות האלה.
אני מקווה מאוד שהקבינט המורחב לא יכריז מחר סנקציות על ארה״ב. אנחנו תמיד יכולים להודיע חד צדדית, שלא נקבל יותר שום סיוע אמריקאי ושנעבור מהדולר לזוז.
זה שנות דור מפעילה ישראל את ארה״ב להטלת סנקציות על חצי עולם. האמריקאים הם אלה שהנהיגו והפעילו את משטר הסנקציות הדורסני על האייתוללות, שאילץ אותם להסכים להסכם הגרעין בזמנו. האמריקאים מטילים סנקציות על חמאס, על חיזבאללה, על כל מי שעוסק בטרור נגדנו. האמריקאים מסייעים למערכת המשפטית שלנו לתבוע את הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור על אדמת ארה״ב. האמריקאים הם הכתובת שלנו. הפטרון שלנו. האבא והאמא והבנקאי שלנו.
עד שזה מגיע לארבעה מתנחלים בשטחים. שם הכל קורס פתאום. איך הם מעזים, ומאיפה החוצפה הזו ושאר קשקושים וביושים והבלי הבלים, שכל רועה במעלה חרון ג׳ מטיח עכשיו בפרצופם של האנטישמים החדשים מוושינגטון.
ובכן, אנחנו קוצרים עכשיו מה שזרענו. במשך שנים האמריקאים מבקשים, דורשים, מעירים ודוחקים בנו להכביד את היד על הנעשה בגבעות יו״ש בין המתנחלים הקיצונים לפלסטינים. אני מדגיש: המתנחלים הקיצונים. אותם פורקי עול ופורעי חוק, שהיו פעם עשרות, הפכו למאות ומתקרבים היום לאלפים. הם מיעוט מבוטל בין ציבור המתנחלים הגדול ושוחר החוק, אבל נזקם קשה.
אז האמריקאים לא מוכנים לקבל את זה. הם מגבים אותנו במאבק בטרור, במלחמה בעזה, בכל חזית אפשרית, ומבקשים שנלך לקראתם בכל מה שקשור לזכויות אדם מינימליות. כאלה הם, האמריקאים. לטוב ולרע. בעיקר לטוב.
בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, הפיקוח של צה״ל, השב״כ והמשטרה על השתוללות הגורמים הקיצוניים בשטחים הולך ונחלש. הסמכויות עברו לבן גביר וסמוטריץ', וזה גם נראה בשטח. לא רק בניסיונות להצית את חווארה, גם בהתנהלות היומיומית. האמריקאים יודעים על כל אבן שמישהו מיידה בשטחים. יש להם מודיעין עוצמתי. הכל מצולם, נקלט, מסומן ומתויק. לקח להם הרבה זמן להבין שאין להם עם מי לדבר בצד שלנו. הסבלנות המפורסמת שלהם פקעה. אז הם הטילו סנקציות על ארבעה. ביג דיל. על זה נפרק עכשיו את הברית איתם?
חזרנו לפתיח של המאמר הזה. מדינת ישראל נגד מדינת יהודה. בקרוב נצטרך לבחור. ושיהיה בהצלחה לכולנו.