1. מבחינה צבאית עובדתית ובמחיר כבד מאוד, צה"ל מנצח ברצועת עזה ובגדול. הוא פועל ביסודיות, בזהירות, עם אמצעים מתקדמים, שלב אחר שלב ומתמודד בתחכום עם היעד המבוצר ביותר בעולם, כ־600 ק"מ של מנהרות, חלקן ממולכדות – וצובר הישגים צבאיים לא מבוטלים.
ביהודה ובשומרון, הלוחמים של צה"ל, השב"כ והימ"מ עושים עבודה מרשימה בסיכול טרור. יש שם מלחמה של ממש, ומדובר באזור רגיש מאוד ונפיץ מאוד. בצפון, המערכה היא הגנתית בשלב זה, אבל מושכלת ולא נטולת הישגים. והלחימה מתנהלת גם רחוק מכאן.
הלוחמים פועלים באחדות, במסירות, באמונה, בנחישות ובהקרבה. הם מגינים עלינו. אבל ניצחון והכרעה אינם מורכבים רק מהישגים צבאיים. לצד העוצמה הצבאית נדרשת תבונה מדינית – וזו איננה קיימת.
בעוד הלוחמים והצבא מגינים עלינו בחירוף נפש, הדרג המדיני שלנו מדשדש, מתקוטט, קרוע בין טובת המדינה וביטחונה לבין שלום הקואליציה, והוא מגן על עצמו יותר מאשר עלינו.
לפני מספר ימים התכנסו בלשכת הרמטכ"ל בקריה בתל אביב שורת רמטכ"לים ממדינות ידידותיות: היו שם הבריטי, הגרמני, הצרפתי, האיטלקי ועוד. גם רמטכ"ל סנטקום (פיקוד מרכז) האמריקאי עלה בקו מוצפן למפגש.
הם שמעו על פעילות הצבא, ביקשו ללמוד לקחים, ייעצו, הבינו את העובדה שמתנהלת כאן מלחמה גלובלית על סף מלחמה אזורית עם מעורבות רוסית שלילית ונגיעה סינית שלילית אף היא, באופן שיכול להתפתח למיני מלחמת עולם.
הרמטכ"ל הרצי הלוי ניצל את "פסגת הרמטכ"לים" הנדירה גם כדי להפעיל את עמיתיו אצל ראשי מדינותיהם לצורך גיוסם להגיע להסדרה ראויה ולמנוע מלחמה בצפון, וגם לצורך פירוז ושיקום הרצועה.
מבחינתה של ישראל, מהלימון החמוץ שהתפוצץ לנו בפנים ב־7 באוקטובר, ניתן לייצר קצת לימונדה ובעיקר להדק קואליציה מערכתית ואולי גם בין־ערבית סביב המתרחש בים האדום ולהתחיל לפגוע בראש הנחש – איראן. לשם כך רא"ל הלוי הסביר להם איך הייתה נראית כעת המלחמה אם לאיראן היה ולו שביב של נשק גרעיני.
ומכאן, בחזרה לדרג הפוליטי שלנו. שם למעשה מתנהל ויכוח סמוי באשר למצב הרצוי לנו: מדינה נאורה ומתקדמת ככל העמים, או "עם לבדד ישכון" עם ראייה משיחית – ושכל הגויים כולל ארה"ב ילכו לעזאזל.
כדאי לעקוב ולראות מי הולך לנצח בקרב המטורלל הזה.
2. צריך להזכיר שוב ושוב לראש הממשלה בנימין נתניהו שאחריותו היא להעביר את החטופות והחטופים מ״עומק לבו״ בחזרה למשפחותיהם. זה כנראה או עסקה - או גזר דין מוות.
במוצאי שבת נאמתי בעצרת בכיכר החטופים. אמרתי שם שהניסיון הנואל לחלק אותנו ל״שוחרי הביטחון והניצחון״ אל מול ״דורשי השבת החטופים״ הוא ספין פוליטי מפלג ומפצל ולא ראוי. אובדן החטופים יהיה לנתניהו ולנו לדיראון עולם. גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
3. באופן הזוי, כמו דברים רבים שקורים באזור שלנו, עסוקות כעת ארה"ב ואיראן במאמצים למנוע מלחמה בלבנון. הבעיה בצפון גדולה ומורכבת: קריסת ההרתעה בבוקר 7 באוקטובר, בעיות אמון הציבור בצבא ובמדינה, פינוי התושבים ועוד.
היעד של ישראל הוא לגרום לנסראללה להבין שביום 8 באוקטובר הוא עשה טעות חמורה כשהצטרף למלחמה. על פי כל הסימנים, הוא מבין זאת היטב וגם הוא וגם שליט איראן אינם חפצים במלחמה. 70 אלף מפונים מיישובי הצפון הם הישג מספק מבחינתו. בינתיים מנצל צה"ל את הלחימה לצורך פגיעה בתשתיות חיזבאללה ולסיכולים ממוקדים. בזירה הצפונית יש כעת שלוש אפשרויות:
האחת, מלחמה יזומה כעת מצד ישראל, שבה נידרש למחיר גבוה בנפגעים, בתשתיות ובשיתוק המשק – אבל אפשר לנצח. גם האמריקאים וגם האיראנים והלבנונים יודעים שבמקרה של מלחמה בצפון – ביירות צפויה להיחרב. לא תהיה עוד הבחנה בין יעדי חיזבאללה ללבנון. חד הם.
השנייה, לבחור מועד נוח יותר למלחמה, על חשבון המשך שהות המפונים בעורף.
השלישית, למנוע מלחמה באמצעות סיוע כלכלי ללבנון, המצויה במצב כלכלי אנוש, ולהציע שיקום וכספים תמורת פירוז ונסיגת חיזבאללה צפונה.
לבנון היא צרה צרורה לאזור ובשורה רעה לנו כנראה לשנים רבות. התושבים המאורגנים נטשו לחו"ל, הסונים לא מצטיינים בילודה, והשיעים הולכים ומתרבים. זו השכונה שלנו.
4. אם תשאלו את שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ ממה הם מוטרדים כעת יותר מכל ומה האתגר המיידי מעבר לפינה, אני חושב שהם יצביעו על המצב הרגיש והנפיץ ביהודה ושומרון.
לאט־לאט מחלחלת ההבנה כי הסכסוך במזרח התיכון בעידן הנוכחי הופך מישראלי־פלסטיני לסכסוך שיעי־סוני, כאשר איראן מנווטת את המזרח התיכון לטרור ומצליחה לחדור גם עמוק אל תוך שטחי הרשות הפלסטינית.
חודש הרמדאן, כשישראל נלחמת בעזה, מייצר אתגר מורכב. יציאת הפועלים הפלסטינים לעבודה בישראל היא נקז חשוב לפרנסה, לכלכלה, לשקט ולתחושה שיש מה להפסיד. אבל החששות בישראל – הפוליטיים והביטחוניים – לא פשוטים.
במציאות שבה כל פועל פלסטיני מהגדה שעובד בישראל מפרנס כעשרה(!) אנשים, מדובר בעניין מהותי וקריטי. לפיכך, כבר בימים הקרובים יביאו השב"כ וצה"ל לקבינט תוכנית מובנית להוצאת פועלים לעבודה בישראל על פי המודל של סינגפור ומלזיה. יציאה מבוקרת, מתועדת, עם אמצעים טכנולוגיים, הסעות מאובטחות ועוד. שם, במזרח הרחוק, זה עובד.
בכיר מאוד במערכת הביטחון הסביר לי בשבוע שעבר שגם אם נצליח לאטום את הגג שלנו ביריעות משובחות וב־100%, התנאי למניעת הצפות הוא "תפקוד המרזבים", כאשר יציאת פועלים לעבודה בישראל היא מרזב שיסייע באיטום ולא ההפך.
בינתיים בשטחים, המלחמה היא נגד גדודי צעירים פלסטינים שפועלים בחסות ובהשראה איראנית עם 7 באוקטובר כמודל לחיקוי, ועם נשק איראני שמוברח דרך ירדן. מנגד, מנגנוני הביטחון הפלסטיניים משתפים עדיין פעולה, מסכלים טרור פה ושם, מחלצים ישראלים שעברו את הגבול, אבל נמנעים מלהיכנס למחנות הפליטים, שם מצויים קִני הטרור המרכזיים.
5. כרמלה מנשה פרסמה כי הקיצוץ בגובה של 50% בתקציב הקטן ממילא של אתר גבעת התחמושת, עומד להביא לסגירת אחד ממוקדי המורשת של מלחמת ששת הימים ושל חטיבת הצנחנים, ולנו אין לאן להוליך את הבושה.
לו רחבעם זאבי (גנדי) היה חי, אני מניח שהיה מבקש מנתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק להסיט את התקציב של עשרות המיליונים שהוקצו מהכספים הקואליציוניים למועצה האזורית שומרון לצורך הנצחתו האישית – ולהעבירו לאתר גבעת התחמושת.
אבל גנדי כבר מת, וכך גם הבושה.
6. השתתפתי השבוע בכנס ראשון לציון לשפה העברית בהנחיית חוקר השפה רוביק רוזנטל. דיברתי בפני הקהל על השפה החדשה שמייצרת המלחמה ועל השפעת צה"ל ודובר צה"ל על לשוננו. דיברנו על מילים שחדרו כמו תמרון, תכלול, מיטוט, עצימות, התפכחות, הכרעה, ולא פסחנו גם על "ביחד ננצח" ועל "עם ישראל חי". צה"ל כבר לא סומך על השמות שמנפק המחשב למבצעים ולמלחמות, והניסיון הוא לעצב נרטיב גם בעזרת השם (לא רק זה שלמעלה).
בכנס השתתף הרב של קבוצת יבנה, מרדכי אילעאי עופרן, שהוא גם פסיכולוג. הלה הצביע על הגמישות של השפה העברית המאפשרת לשלושה ימי גשם בישראל להיקרא "סופה", ואילו 20 שנות ירי טילים על יישובי הנגב המערבי הם "טפטוף".
7את הטור אני מבקש לסיים בימים הכבדים הללו בשתי שורות מתוך ספרה של סא"ל (במיל') טלי ורסנו־אייסמן, שהשתתפה אף היא בכנס הלשון. טלי היא פסיכולוגית ומסבירת פיקוד העורף לילדים, וספרה "קומה אחת מעל עצמי" הפך לרב־מכר.
בפתיחת הספר, תחת הכותרת "עמידות", היא כותבת: "פרקו את החושך שלכם לגורמים. מי יודע, אולי תמצאו בו כוכבים". וזה כל כך נכון. לראיה, ראו נא כמה אנשים טובים מצאנו סביבנו בתוך החושך הגדול שנפל עלינו.
תהיו טובים, שבת שלום.