ביום שני, כשדווח כי משפחות החטופים לא הורשו להיכנס לישיבת סיעת הליכוד בשל עומס גדול ורשימה גדושה של נושאים על סדר היום, חשבתי לתומי כי ישיבת הסיעה תתמקד בבעיותיהם של תושבי העוטף - עוטף עזה כעוטף לבנון. שכן, מועד הבחירות לרשויות המקומיות קרב ובא, וחלק הארי של המפונים הם מצביעי ליכוד.
טעיתי. ככל הנראה בהנהלת הסיעה סבורים כי התקבלה הצעתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לקיים את הבחירות המקומיות ב־30 בפברואר, כך שאין למפלגה צורך להיערך ולדאוג. על כן התמקדו שרים וחברי הכנסת בסוגיות דחופות יותר, דוגמת בעיית המיזוגיניה במפלגת השלטון והתמכרותו המשוערת של השר דודי אמסלם לשתייה חריפה. הזמן שהוקצה לישיבת הסיעה לא הספיק, הדיון גלש למליאת הכנסת, אז בראייה לאחור ברור שמלכתחילה לא היה מקום לדון בסוגיות זוטרות.
קטונתי מלספק תשובות לשאלה הרת הגורל, מהי הדרך הכי נכונה והכי יעילה להחזיר את החטופים הביתה. תשובות אפשריות מצריכות שילוב בין מהלך צבאי, יצירתיות מודיעינית, התנהלות מתוחכמת במישור הדיפלומטי וכן, ניקיון כפיים. אין דבר מחריד יותר מבעלי כוח החורצים גורלות בידיים מלוכלכות. כמו כן, קטונתי מלהעניק עצות כיצד לנהל מאבק ציבורי לשחרור חטופים. לטעמי, למשפחות זכות לכל מהלך, חסימת מעבר כרם שלום כחסימת נתיבי איילון. ניתן להתלבט לגבי היעילות, אך הזכות נתונה. ואילו הקמפיין שמנחה ומנהלת נגדן סביבת ראש הממשלה ואשר זכה השבוע לגיבוי מתוזמר בערוץ 14, הוא קמפיין בלתי לגיטימי בעליל, לא רק בגלל חוסר אמפתיה הזועק לשמיים אלא משום שבמקום למוטט את חמאס, הוא ממוטט את אחת מאבני היסוד שעליה מושתתת מדינת ישראל.
מדינה אוכלת אזרחיה
על פניו, מדובר בערוץ פרטי, שפרשניו לעתים אף מותחים ביקורת מרוככת על נתניהו מכיוונו של איתמר בן גביר. אבל אין לטעות, התזמון מושלם והמסרים מתכתבים. התפרצותו של ינון מגל בשידור בשבוע שעבר, כשדפק על השולחן וצרח ״להחזיר אותם עכשיו? לא! לא! לא עכשיו!״, מתכתבת היטב עם הקריאה של שרה נתניהו למשפחות החטופים, שישתקו כבר. ההברקה של איתמר פליישמן השבוע, כשאישר שלדעתו אין מניע לפגוע בחטופים אם הם משמשים מגן אנושי ליחיא סנוואר או למי מראשי חמאס, היא המשך ישיר של תשובתו החמקמקה של צחי הנגבי לשאלה בהתאם, לפני כחודשיים (התחבטות קשה, אולי כן). ואילו נועם פתחי מן הסתם התבלבל ובמקום לטפטף מסרים, הקריא בטעות ישירות מדף ההנחיות. כל עסקה שמסכנת את ממשלת הימין, פלט באולפן, דינה להידחות.
הסתירה המדומה שנדונה כבר לא פעם ולא פעמיים, מדוע אחרי 7 באוקטובר הציבור זז ימינה והקואליציה מצטמקת בסקרים ל־43־45 מנדטים, מתבררת למשמע דבריו של פליישמן בפעם נוספת: הציבור זז ימינה כי הוא רוצה ימין מדיני, והקואליציה מגלמת ברובה ימין פוסט־ציוני. הכלל ״כל ישראל ערבים זה לזה״ שטבעו חז״ל, הוא מיסודותיה של הציונות. בתי הספר אליאנס שהוקמו במאה ה־19 בארץ ישראל המתחדשת בסיועו של הברון רוטשילד, יונקים את שמם מתרגומו של המשפט ״כל ישראל חברים״ לצרפתית. ערבות הדדית, ערך החיים של כל ישראלי ודאגה לכל נשבה או חטוף כמו היה בן משפחה, היוו עד לאחרונה מוסכמה שאין עוררים עליה כי לא יעלה על הדעת, כי בסוגיות אלה אין שמאל ואין ימין ואין דתיים־חילונים.
בניגוד לדעה הרווחת, אין סתירה בקביעה שבמגילת העצמאות, ומדינה יהודית יכולה לשלב בין היותה יהודית להיותה דמוקרטית. יהדות מתיישבת עם דמוקרטיה, הימין הפוסט־ציוני, לא. מבחינתו של הימין הפוסט־ציוני, שהוא הימין של יריב לוין וטלי גוטליב ושמחה רוטמן ואיתמר בן גביר, וכן, גם בצלאל סמוטריץ', דמוקרטיה היא כלי חד־פעמי שנועד לאפשר לכוחות האלה להגיע לשלטון ומשם והלאה אין בו צורך לאחר שמיצה את עצמו.
זאת גישתן הקלאסית של תנועות קיצוניות, ימין ושמאל כאחד. דמוקרטיה היא כלי חד־פעמי, ואזרח הוא נתין. אפשר לעשוק אותו, להטיל עליו מסים כבדים מנשוא, לגזול ממנו את זכויות הפרט ובמידת הצורך, להקריב את חייו ואת חיי ילדיו גם מבלי שיתגייס לצבא. ישראל של הימין הפוסט־ציוני היא לא מקלט בטוח לכל יהודי, היא מדינה אוכלת אזרחיה. לא לכל ארוחת בוקר, רק במידת הצורך, בשביל להבטיח את המשך השלטון. איך אמר איתמר פליישמן? כדי שלא תיפול הממשלה.
כי זה כואב להם
למה הם דנים בישיבת סיעת מפלגת השלטון בחצאיות של טלי גוטליב ובהרגלי השתייה של דודי אמסלם? כי הם יכולים. כי הם מתרשמים, אם בטעות ואם בצדק, ששלטונם יציב והכיסא אינו מתנדנד. נכון שהופתעתם לגלות את טלי גוטליב לובשת חצאית? גוטליב התפרסמה כעו״ד בעלת אג׳נדה מיזוגינית פטריארכלית, שבחרה לייצג פדופילים ואנסים ולהעלות בדיונים בבתי המשפט טענה מבישה מיושנת שלפיה הנאנסת נושאת באשמה כי לבשה חצאית מיני או גופייה חשופה.
זאת ועוד, גוטליב היא ח״כית סוררת ובועטת, אבל הקו הפטריארכלי של הקואליציה הולם לחלוטין את האג׳נדה שלה - אז היא הצביעה בקביעות נגד כל יוזמה לעגן בחקיקה מאבק באלימות במשפחה, יחד עם מאי גולן, אורית סטרוק ולימור סון הר־מלך. וראו איזה פלא - בעימות עם דודי אמסלם, טלי, בריון השכונה, משחקת אותה ילדה שברירית. למה? כי כואב לה, אז פתאום יש מיזוגיניה במאה 21.
אז נכון, עדיף להיות בריא ועשיר מאשר חולה ועני. עדיף לדון בתנאים לשחרור חוטפים בחדרי חדרים ולסמוך על הממשלה שתעשה את עבודתה נאמנה, אבל בשביל זה חייבים לנתק את הזיקה בין המלחמה, שחרור החטופים והצורך לשמר את הקואליציה הצרה של 64. דבר אחד ברור. ללא מחאת המשפחות, העסקה הראשונה לא הייתה יוצאת לפועל. עסקה שבן גביר וסמוטריץ' התנגדו לה (סמוטריץ' התרצה תחת לחץ והצביע בעד), וחמאס נחל בה אכזבה קשה, כי חידשנו את הלחימה. אביגיל עידן בת 4, התאומות אמה ויולי קוניו בנות 3, אוהד מונדר בן 12, כולם היו נמקים היום במנהרות חמאס. ודודי אמסלם היה מתעמת עם טלי גוטליב ומצטדק ומגלה לעם ישראל כי שתה בבוקר נס קפה וקינח באספרסו. כי זה מה שכואב להם.