אז מה קורה בעזה? תלוי את מי שואלים. בעיקרון אסור לשאול פוליטיקאים וגנרלים. בצד המלחמה הגדולה הם כבולים למערכות שנלחמות גם על חייהן כמערכות רלוונטיות שהן צה"ל והממשלה. אז מי נשאר? אנחנו. לבדנו. כל אחד ואחד אמור לענות בעצמו ולעצמו על השאלה מה קורה בעזה. על פי מראה עיניו, משמע אוזניו ומצפונו.
מתקרבים לסינוואר: תיעוד חדש של מנהיג חמאס בחאן יונס
תיעוד חדש ודרמטי: כך חילצו לוחמי הימ"מ את החטופים ברפיח
הרי כל העובדות והמספרים מונחות תחת חוטמנו. חללים, שלנו ושלהם. פצועים, המון, שלנו ושלהם. התשובה היא לא בתחום תוצאות הקרבות והמהלכים המדיניים אלא בתחום האישי, הפרטי: מה כל אחד מאיתנו רוצה מהמלחמה הזו ומה הוא מוכן להקריב למענה. הרוב, כך אני מבין, לא מוכנים או רוצים להטריח את עצמם ולשאול את עצמם מה לחשוב או מה לרצות.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הרוב מחליטים להאמין לצד זה או אחר או לאיש כזה או אחר וכאן נתקענו עם מחצית העם מול מחצית העם כי חרף ה"יחד" מחצית העם אינה רואה עין בעין את מה שרואה המחצית השנייה. ה"יחד" הכללי שהיה תקף אחרי ההלם הראשון נחלק שוב לחילוקי הדעות הבסיסיים.
הסיבוב הראשון של הבליץ האווירי הותיר אחריו עיי הרס וסיפק זמנית את התביעה לנקמה שבערה בכולנו. אלא שלא היה מי שיסמן קו עצירה וילך למשא ומתן של כולם תמורת כולם תוך הכלת המבצע כמקומי.
הרחבתו הצטיירה כאיום קיומי והתשובה הייתה תמרון קרקעי, צעד שהוביל למקום שכבר מתחילתו היה ברור שהניצחון המוחלט הופך להיות הפסד מוחלט למן הרגע שבו התמרון הקרקעי התגלגל קדימה ללא מודיעין משמעותי על היקף היכולות של חמאס לנהל קרבות גרילה מפיר לפיר.
שלא יהיה ספק: צה"ל מנצח בקרב למרות הפער המודיעיני שעליו אנחנו משלמים בחללים ובפצועים והתביעה להמשיך נובעת מממשלה שלא מוכנה להתייצב מול חשבון הדמים הכללי.
ניצחון זה עניין של תחושה. כל אחד מכיר. תפסתם חניה לפני שהמנוול ההוא ניסה להקדים אתכם? הרגשה של עונג מתפשטת בכל גופכם. ניצחתם. הקבוצה שלכם לקחה אליפות? זו כבר התרוממות רוח. במקרה שלנו בעזה, גם אם נהרוג את סנוואר ונאתר עוד מפקדה וקלצ'ניקוב, לא נחוש עונג, לא התרוממות רוח, גם לא ביטחון. חמיצות וזעם יהיו התחושות שידריכו את רוב אזרחי ישראל.
בינתיים נתניהו משחק אותה צ'רצ'יל שמוביל גייסות אל הניצחון המוחלט. תקוותו שסנוואר ייתפס ו/או ייקטל היא גם תקוותנו. וגם בכך שיזורז תהליך החזרה לנורמליות ולהבנה טובה יותר עם מי יש לנו עסק.
אלא שגם נתניהו מבין שסנוואר הוא תקלה טקטית וחיסולו לא ימנע את התקלה האסטרטגית שהיא 2.5 מיליון עזתים שלא הולכים לשום מקום והם כיום על תקן פצצה מתקתקת, כזו שמחייבת סוג של "מלחמה" (שליטה צבאית בשטח) ושאר הבלים שנועדו למשוך מלחמה לא כדי לנצח, אלא לָנֶצַח, שהוא הבחירות הבאות.
ובינתיים, הכנעת ממשלת ישראל היא המשימה המבצעית והמוסרית של ארצות הברית ושאר מדינות העולם החופשי. והן לא לבד. יותר ממחצית מאזרחי מדינת ישראל שותפים לדעתן ולמאבקן שחייבים לפרק את הצורה של הממשלה לפני שהיא מפרקת את המדינה.