בתום 20 שבועות למלחמה, צה"ל קרוב מאוד להכרעה ברורה ומובהקת של ארגון חמאס ברצועה. הזרוע הצבאית של חמאס מוטלת מדממת על הקרשים, אחרי שהוכתה קשות בכל מקום שבו פגשה את צה"ל. כמו מתאגרף בסיבוב האחרון, אחרי שהופל בכל הסיבובים הקודמים, היא מתלבטת אם לקום ולספוג נוקאאוט ודאי - או להשליך לזירה את הקלף האחרון שנותר לה: החטופים.
בעיקר נשק פסיכולוגי: נסראללה חושש לשגר את הטילים המדויקים ויש לו סיבה טובה
כשהכדור נמצא בידי ישראל, התרחיש שמפחיד את נסראללה
חמאס איבד לא רק את היכולת הצבאית, אלא גם את השליטה האזרחית. בצפון הרצועה וגם בחלקים מדרומה מתפשטות תופעות של פשיעה, וידו של חמאס קצרה מלהשליט שם חוק וסדר. כבר עכשיו אנשיו מתקשים להשיג שליטה באספקת המזון והדלק שישראל מאפשרת להכניס. בימים הקרובים יצטרך חמאס להחליט אם להתקדם לעבר עסקת חטופים שתעצור את הלחימה, או להסתכן באובדן ששת הגדודים האחרונים שנותרו לו – ולהילחם בתוך ימי הרמדאן. את ההחלטה הזאת תקבל הנהגת חמאס בעזה, שבניגוד לדיווחים רבים בימים האחרונים, חיה, מתפקדת, וכשהיא חייבת – יודעת גם לתקשר.
מחלקת ההשפעה של צה"ל רוצה לגרום להנהגת החוץ של חמאס, כמו גם לתושבי עזה, להאמין שהנהגת הארגון בעזה חדלה לתפקד, וזה בסדר. זה תפקידה. אבל מוזר שחלקים גדולים בתקשורת הישראלית נרתמו גם הם לקמפיין הזה. אם יחליט יחיא סינוואר שבשלה העת ללכת עכשיו לעסקת חטופים – זה ידרוש החלטות קשות בצד הישראלי, על שחרור מחבלים ועל עצירת הלחימה. מבחינת הפעולה הצבאית זה מגיע בזמן יחסית נוח: צה"ל צפוי לסיים בקרוב את הפעולה העצימה שלו בח'אן יונס. אם תיכפה עליו עצירה – מוטב שהיא תבוא לפני פעולה חדשה וניאלץ לעצור את הלחימה בקווים פחות נוחים.
חמאס - וכמוהו גם חיזבאללה – ישמח להפוגה בימי הרמדאן, שצפוי להתחיל ב־11 במרץ. גם צה"ל יכול לנצל היטב הפסקה בלחימה, ובלבד שיהיה ברור שאחריה הוא חוזר לכבות כל גחלת לוחשת שנותרה במדורה של עזה, כדי ששום רוח כבר לא תפיח בה להבות חדשות של חמאס.
הצלצול הגואל
אבל בעוד הלחימה בדרום מתקדמת לעבר הכרעה בנוקאאוט, בצפון צה"ל משיג בינתיים הובלה רק בנקודות. שני הצדדים, ישראל וחיזבאללה, בחרו לעת עתה שלא להגיע להכרעה בקרב הזה. חיזבאללה רשם הישג משמעותי בשבוע הראשון, כשהצליח לפנות את כל קו העימות מתושביו, ומאז הוא מצליח לתחזק את ההישג הזה, אבל משלם עליו מחיר שהולך ומאמיר.
שני נאומיו האחרונים של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שהיו מיליטנטיים במיוחד, שיקפו את המצוקה שהוא נמצא בה. נעדרו מהם הזחיחות והציניות שמאפיינות את הופעותיו. הוא הרבה לדבר על המחיר שגובה המלחמה מאנשיו ומתושבי דרום לבנון, ונשמע כמי שמייחל כבר לשמוע את הצלצול שיגאל אותו מהמשך הקרב.
עד החודש האחרון הוא התבשם מיכולתו להחזיק את צפון ישראל ריק מתושבים במחיר שהיה נסבל מבחינתו, אבל הרחבת התקיפות של צה"ל והפגיעה המוצלחת באנשי מפתח בארגון חיזבאללה החלו להכאיב לו ושינו את המשוואה. בחודש שעבר חוסל גיסו של נסראללה, חאג' טאוויל, מפקד כוח רדואן ומי שיועד להחליף את מפקד מערך המבצעים של הארגון, אברהים עקיל. החודש חוסלה כל צמרת הכוחות המיוחדים של רדואן: עלי א־דבס, המכונה חיידר, מפקד פוג' הכוחות המיוחדים וחתנו של עקיל, חוסל בנבטייה יחד עם הקמ"ן וקצין המבצעים שלו.
נסראללה מרגיש שהאש מתחילה ללחך את שולי גלימתו. האנשים שחוסלו היו עתודת הפיקוד של חיזבאללה, דור ההמשך שיועד להחליף את המפקדים המזדקנים של הארגון. עד אוקטובר נחשב עקיל, מפקד מערך המבצעים, לאחד המפקדים המזהירים של חיזבאללה. הוא בן 65, שרד ניסיון חיסול של ישראל בשנת 2000 ונלחם נגדנו כבר יותר מ־30 שנה.
אחרי ארבעה חודשי לחימה הוא נראה כמי שלא מצליח לספק את ההצלחות שהבטיח: חוליות הנ"ט שלו מתקשות לפגוע בצה"ל ונפגעות בעצמן, והרקטות שהוא משגר אינן מדויקות ונופלות בחלקן על אדמת לבנון. גם האיראנים לא מסתירים את אכזבתם מביצועי חיזבאללה עד כה. הם ציפו לביצועים מוצלחים ונועזים יותר, ואנחנו צריכים להניח שיהיו בזמן הקרוב ניסיונות של חיזבאללה להוכיח שהוא עדיין יודע להוציא מבצע מוצלח של חדירה לישראל או חטיפת חייל.
למרבה הצער, פה ושם מצליח חיזבאללה להקיז דם ישראלי. את המטח הקטלני לפיקוד הצפון שגבה את חייה של החיילת עמר שרה בנג'ו ז"ל הוציאו דווקא אנשי אמל. חיזבאללה שלח כטב"ם לא יעיל, שהצליח לחדור את מערכי ההגנה שלנו ונפל ליד הכנרת.
בתגובה החליט צה"ל לפעול נגד מטרת איכות של חיזבאללה בעומק לבנון והשמיד מחסני נשק בצידון. זה סוג המטרות שבדרך כלל נשמרות למלחמה כוללת. תקיפה של מטרה כזאת במסגרת עימות מוגבל מעוררת תמיד התלבטות: מחד, היא מעבירה מסר של יכולת מודיעינית ומוכנות לפעול בעומק לבנון. מאידך, היא עשויה לגרום לחיזבאללה לפזר את מחסני התחמושת שלו באופן שיהיה קשה לפגוע בהם במלחמה.
קשה להעריך עד כמה המסר נקלט. נסראללה הזהיר השבוע את אנשיו משימוש בטלפון סלולרי. עד כה הוא ממשיך לירות במסגרת "כללי המשחק" של המערכה המוגבלת בצפון, אבל כאמור צריך להניח שהוא מתכנן הפתעות.
אל הפגיעות הכואבות והכישלונות המבצעיים מצטרף לחץ של תושבי דרום לבנון שמתחיל לתת את אותותיו. הכפרים הסמוכים לגבול התפנו כבר בתחילת המלחמה, אבל בשבועות האחרונים החלו להתפנות גם העיירות הגדולות יותר - בינת ג'בייל ואל־ח'יאם. יותר מ־120 אלף לבנונים נטשו עד כה את בתיהם, אבל אין בזה נחמה ליותר מ־80 אלף ישראלים שחיים כפליטים כבר ארבעה חודשים.
אם נגיע לעסקת חטופים בעזה, נראה שההפוגה בדרום תאפשר גם הגעה להסדר בלבנון, שיאפשר לתושבי הצפון שירצו בכך לחזור לבתיהם. זה יהיה הסדר שיספק רק ערובות חלקיות וזמניות לביטחונם, אבל למעט שר הביטחון יואב גלנט, קשה לראות בהנהגה הישראלית את הנחישות הנדרשת כדי להסיר בכוח את האיום בצפון. אם נסיים את קרב הגישושים בצפון ללא הכרעה, נדע שהקרב האמיתי עוד לפנינו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13