בתחנת רדיו אזורית בשעת לילה מאוחרת אפשר היה לשמוע עד כמה מעניינות הבחירות לרשויות המקומיות את תושבי ישראל. שיר אחד לא היה שם, אבל כתבים מקומיים לחקלאות מקומית בעיר מקומית, היו גם היו.
פיגוע ירי בעלי: שני ישראלים נרצחו, אזרח חתר למגע וחיסל את המחבל
צה"ל פרסם תיעוד מהתקרית בצפון הרצועה; ארה"ב פתחה בחקירה: "חמור מאוד"
אחוז ההצבעה צפוי היה להיות נמוך וכך אכן היה, אבל הסיפור האמיתי הוא כיצד הפך מדד כל כך לא מעניין למעניין כל כך, איך שברי אחוזים בקלפי בערים הפכו לסייסמוגרף של החברה הישראלית. עשרות אחוזים של מתלבטים תורגמו לאחוזי הצבעה בודדים, בח'אן יונס היו יותר.
עם ישראל מתרגל, זה אפילו מתחרז. יקר ולא פשוט אבל אנחנו שורדים, מתרגמים חדר בדירה ממוצעת במרכז לשווי רכב ממוצע לא פחות. מקבלים חינוך חינם שלא שווה הרבה אלמלא צוותים מסורים, ועומדים בפקקים בדרך כלל לבד ברכב, עושים סידורים, איפור, אוכלים, הכל כבר היה, בכל יום, בוקר וערב.
ישראל אינה מדינה בוחרת, היא מדינה מקטרת, חמש מערכות בחירות לא העניקו לנו שקט מכל צד שהוא והמוניציפליות, שהיו אמורות לטפל בכבישים שלנו, בניקיון ובאיך נראה הרחוב בקיץ ובחורף, לא הוסיפו.
הציבור משנה את דרכו
אחוז ההצבעה הוא בדרך כלל סממן לא רע לרצון להיות מעורבים, תכל'ס למידת האכפתיות שלנו ממצבנו והאמונה שלנו ביכולת לשנות אותו בעצמנו. מסורת הבחירה איננה מפותחת כאן והיא תוצאת לוואי של יציבות המערכת הפוליטית.
אולם בשלטון המקומי קיימת יציבות מובנית, אז איך אפשר להסביר שההשתתפות הפוליטית בבחירות הייתה נמוכה? האם אנו סבורים שהכל בסדר? כנראה שלא, האם זאת המלחמה? בוודאות תורמת, או שאולי זה משהו אחר.
הציבור הישראלי משנה את דרכו והעדפותיו, ייתכן שהוא מבין כי על מנת להזיז דברים גדולים הדרך איננה בבחירות אלא במאבקים ציבוריים שבהם אנו משופעים בתקופה האחרונה. הפתק בקלפי חשוב, אבל כמה אלפי תושבים בצומת זה כבר אפקטיבי.
תוסיפו לכל אלו אמון הולך ויורד בנבחרי הציבור ההופכים להיות סקטוריאליים יותר ויותר, השפה והשיח לא מפגרים מאחור ויורדים לרמה נמוכה השוברת שיאים חדשים חדשות לבקרים - ובקיצור כל אלו יחד עשויים להעיד על שינוי שעוברת החברה בישראל שלוקחת את ההשפעה כקבוצה ולא כפרטים בקלפי.
אפשר למצוא לזה מאפיינים בינלאומיים וכדאי לשים על זה עין, שכן הנתונים הופכים להיות נחלת הכלל בעוד האמת הופכת סובייקטיבית. הכוח של תמונה שווה לאלף עמודים של קורות חיים ולחיצת היד והחיוך כבר לא מעידים על כלום. בקיצור אנחנו בניסוי חברתי, רק שהפעם העכברים הם לגמרי אנחנו.
חוסן קהילתי
אחוז הצבעה נמוך במקומות מסוימים מעיד על ניתוק וחוסר אמון ביכולת של השלטון להשפיע על התושבים, מהאמונה שלהם עצמם לשנות את אורחות חייהם באמצעותו. אולם יש גם צדדים חיוביים לאחוז הצבעה נמוך והם היכולת של הקהילה להתמודד בעצמה עם האתגרים, לתחזק את עצמה ולהפגין חוסן קהילתי.
אלו תופעות לוואי חיוביות אבל קיימות, כדאי שנשים לב כי הצירים הללו מקבילים ומתכנסים. התבדלות תייצר מצב שממנו אין דרך חזרה ובו האמון בשלטון המקומי ידעך לרמה של קהילות חזקות וחלשות יותר, שייהנו מרמת שירות שונה על אף תשלומי מסים דומים. קהילה חזקה תדאג לעצמה והשאר יישארו מאחור.
ביום שאחרי אחוז ההצבעה נתעורר לשמש זורחת ולמלחמה מתמשכת. השלטים ינוקו במהירות וכאילו לא היה דבר. הוויכוחים יהפכו לנימוס והחיכוך יתחלף בכבוד הדדי בסיסי. אבל היום שבו נקבע אחוז הצבעה נמוך הוא נקודה חשובה בזמן, הוא אינו מבשר טובות על הקשר בין האזרח למדינה ובין התושב לרשות.
הוא מחייב אותנו לרגע מחשבה, אולי לשיטה שונה ואולי להבנה קצת אחרת, שהרי ההצבעה היא חלק ממה שקושר אותנו לראשות אחת לחמש שנים. אם אין בנו שביעות רצון ואנחנו לא מתאמצים לבחור, חתמנו מראש כי השינוי הוא עניין של מזל, אם בכלל, אבל היום שאחרי צפוי להימשך חמש שנים.
מעולם אחוז ההצבעה לא היה נושא מעניין במיוחד, אבל כדאי להשקיע בו כמה דקות, כי מעבר למספר יש כאן תהליך שלם. מעבר לקלפיות מדגם יש כאן שינוי חברתי שהחברה הישראלית עוברת כבר שנים.
החברה הישראלית היא אנחנו, ברחובות האלו אתם נוסעים והילדים הולכים לבית הספר, זה כמה ירוק אנחנו רואים בעיניים וכמה זמן נהיה תקועים בפקק היישובי בין מאות רכבים, מאזינים לתחנת רדיו אזורית שסוקרת בימים אלו את פילוח אחוזי ההצבעה הנמוכים בשלטון המקומי.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי