גנץ יצא לוושינגטון וללונדון כדי לוודא שלצה"ל תהיה יכולת הכרעה בסיבוב הזה ומצבת ימי לחימה מוכנים לאירוע רב־זירתי. נתניהו התנגד. אין אין אין אין סיטואציה התאבדותית מטורללת מזו. בייחוד עכשיו בחורף 2024, כשמדינת ישראל היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש. עדיין לא מוחלט. עדיין מפרפרת.
ביידן: "הכדור נמצא בידיים של חמאס"; בכיר בארגון: "לא נתפשר"
חזית אפשרית: האם הרמדאן המתקרב מעלה את הדריכות גם בדרום?
מערכת הביטחון וצה"ל נלחמים בשש חזיתות. עזה, גדה, סוריה, לבנון, איראן והפלנגות של הימין המשיחי בממשלה וברחוב. לכל אחת מאותן זירות יש מנהיג שמזוהה עם פעילות הזירה שלו. סנוואר עם חמאס, נסראללה עם חיזבאללה, אבו מאזן עם הגדה, עבאס בסוריה חמינאי באיראן ונתניהו בקואליציה.
בכל הזירות האלה, כולל החזית הפנים־ישראלית, צה"ל נלחם לא רק באויב פיזי אלא גם על האפשרות והצורך לקיים במדינת ישראל חיים נורמליים. המטרה הצה"לית, בסיוע מערכת הביטחון כולה, מכוונת להפריד בין המלחמה בשטח שהיא המציאות הנוכחית, ובין המלחמה שנתניהו, המתנחלים והמשיחיסטים רוצים לנהל כדי להביא ל"ניצחון מוחלט" שהוא אחרית הימים המובטחת בארץ המובטחת.
בינתיים רצות שמועות שחלק מהחטופים לא בחיים. השאלה היא כיצד מתמודדים עם זה בהנחה ראשונית שבעתות מלחמה כל מידע לא מאומת הוא דיסאינפורמציה. אם חס וחלילה יש רק שמץ (מאומת מודיעינית ברמת ודאות) בשמועות האלה נשאלת השאלה אם להמשיך במאמץ להכות בחמאס ובהנהגתו אפילו תוך סיכון חיילים, או ללכת לעסקה של כולם בעד כולם כולל הפסקת לחימה.
האיש שמנצל את ערפל המידע ומטרפד כל עסקה, נואשת או אופטימית, הוא נתניהו. השטיק האחרון הוא התניה של התנעת המשא ומתן בכך שחמאס יעביר את שמות החטופים החיים. הדרישה הזו, שמעולם לא הועלתה במגעים עד כה על ידי נציגי ישראל, הועלתה על ידי נתניהו בידיעה גמורה שהתגובה של סנוואר תהיה ניתוק המגעים.
וגם אם יתברר שהנורא מכל אכן קרה וחטופים רבים אינם בחיים, אין לנו הפעם, שלא כמו אחרי הטבח בעוטף, רישיון להרוג עזתים ולסכן חיילים. אחרי 30 אלף הרוגים, מחציתם ילדים, יש רק דרך אחת לצאת ממעגל הדמים והיא לצאת ממנו. זה לא אומר לקחת את הרגליים ואת שאר הכלים והאנשים ולזוז מיד לגבול. זה אומר שאת המהלך הזה יש לבצע בשיתוף פעולה עם כל המעורבים הבינלאומיים.
כדי שכל הטוב הזה יקרה חייבים למנוע מנתניהו ושות' לכופף את צה"ל למטרותיהם. הראשונה שבהן היא להימנע מהסדר שיגיע בעקבות תכנון אסטרטגי של היום שאחרי. כל הסדר שהוא ובכל מחיר. מלחמה בלי תוכנית אסטרטגית של היום שאחרי היא מלחמה אבודה.
כשלא עוסקים באסטרטגיית היציאה, התוצאה המקווה בחבורת סמוטריץ' ובן גביר היא לעבור משלב הלחימה נגד חמאס לשלב המלחמה בעד חזרה לגוש קטיף. עוד לא פורסם המחקר שיעסוק בתגובת החיילים כאשר יסתבר להם שהם נלחמים כדי להתיישב ברצועה במקביל. למנוע מהרשות הפלסטינית יכולות שליטה פירושו של דבר אינתיפאדה נצחית וניצחון חמאס ברחובות וכפרי הגדה.