זוכרים את “הזקנה במסדרון"? אז אין לי חדשות. הזקנה עדיין שם והמסדרון עודו מלא. בכל חורף צצה אותה בעיה: בתי החולים מגיעים לתפוסה של יותר מ־100%. אותו תקן, אותו צוות, אותו מספר רופאים - והרבה יותר חולים.
בדרך לקריסת בתי החולים? "העומס קשה מאוד, כאלה אשפוזים עוד לא ידענו"
כ-180% תפוסה: עומס חריג במיוחד במיון בבית החולים רמב"ם
אין ספק, חיי מטופלים רבים בסכנה, גם חייהם של אלה השוכבים במסדרון שבו עוברים אנשים כל הזמן. אנשים בריאים וחולים, אנשי צוות ותחזוקה, כולם מדביקים וגם נדבקים, שלא לדבר על פרטיות החולה וצנעת הפרט - מושגים שבמסדרון לא יכירם מקומם. מי שזוכה במיטה במסדרון, בדרך כלל המתין קודם לכן בחדר המיון שעות ארוכות, לפעמים יותר מיממה, עד שתתפנה מיטה.
פינוי מיטה פירושו או שחולה התאושש והגיע למצב שבו ניתן לשחררו לביתו להמשך טיפול בבית ובקהילה, או, לא עלינו ושלא נדע, שחולה מסר נשמתו לבורא עולם. אני מתנצל על מילים קשות אלו, אבל הן נכתבות מתוך כאב ולא מציניות. יש לי קילומטרז' של למעלה מ־40 שנה במערכת.
בכל שנה מתרחשת אותה הפתעה. אופס, הגיע חורף! ללא אזהרה מוקדמת, פרט לסתיו שלא נלקח בחשבון, צנח עלינו החורף ובאמתחתו כל השפעות וכל מחלות החום והמחלות דמויות השפעת, והקורונה גם היא מרימה את ראשה, ובל נזלזל במחלות אלו. הן אולי נשמעות פשוטות, אבל מתים מהן. נכון, בעיקר נפגעים קשות הקשישים והחולים עם מחלות רקע, אבל אחרי גיל מסוים, למי אין איזו מחלת רקע?
ידוע לכל שמערכת הבריאות מוזנחת כבר שנים. כעת אנחנו במלחמה. חלק מהמיטות תפוסות על ידי חיילינו הגיבורים הפצועים, ויש אלפים כאלה וחלקם זקוק לאשפוז ממושך ולמחלקות שיקום. גם כאן קיימת בעיה. אין מספיק מקומות שיקום, אין מספיק מיטות. אבל לא נורא, אל תדאגו.
עוד מעט יגיע הקיץ ואיתו הקלה במחלות דרכי הנשימה. רק שאחרי הקיץ יבוא הסתיו ואחריו, הפתעה - יגיע חורף! ושוב זקנה ושוב מסדרון ושוב קריסה של מערכת הבריאות. למה אנחנו מופתעים, הרי כתוב במגילת קהלת “מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". אומנם אמר קהלת גם “והכסף יענה את הכל", אבל לא הכסף למשרד הבריאות. וחבל.