קקטוס 1549 הוא מספר שיעיר מתוך שינה טייסות וטייסים רבים בארה"ב, ולמי שעוד לא ראה את הסרט "סאלי: נס על ההדסון" - מומלץ בחום. הסיפור האמריקאי על הטייס שנחת על נהר ההדסון לאחר שפגע בלהקת ציפורים והציל את כלל הנוסעים ואנשי הצוות היה לסיפור הצלחה קולנועי, סיפור של גאווה לאומית, אבל גם נושא לחקירת תאונה מורכבת ולא תמיד זוהרת בלשון המעטה. "קקטוס" הוא כינוי רשמי לחברת התעופה יו אס איירווייז האמריקאית שנקנתה לפני מספר שנים, כמוה חברות רבות בעולם הנקראות בכינוי כמו למשל בריטיש איירווייז הבריטית הנקראת "ספידבירד".
רוב חברות התעופה בעולם נקראות בקשר בשם חברת התעופה ומיד מספר הטיסה, דוגמת ארקיע 814 או איבריה 395, אבל את הסרט הזה כדאי לראות שוב בימים אלו ממש מסיבה אחרת לגמרי. אחד הקטעים המרגשים בסרט מגיע בסופו כאשר יושבים הקברניט סאלי סלנברגר (טום הנקס) והקצין הראשון ג'ף סקיילס מול ועדת החקירה של הרשות האמריקאית לחקירת תאונות בתחבורה המכונה NTSB ולמעשה קוראים תיגר על ההאשמות המוטחות בהם, בין היתר כי במקום לנחות על המים היו יכולים לחזור לנחיתה באחד משדות התעופה בעיר ניו יורק וגם שמנוע אחד עדיין פועל בכוח מופחת, אף שחשבו כי שני המנועים כשלו כשפגעו בציפורים. סביב שולחן הוועדה ישבו חוקרים ומומחים רבים, חלקם סירבו בתוקף להאמין כי צוות הטיסה עתיר הניסיון אכן העריך ובצדק כי שני המנועים כשלו וכל שנותר להם הוא לנחות על המים, הסיוט של כל טייס וטייסת, משהו שמתאמנים עליו כתרחיש קיצוני בסימולטור ומקווים שלעולם לא יגיע.
כללים בינלאומיים
בימים אלו ממש מוקמת בישראל רשות כזו שאמורה להחליף את משרדו של החוקר הראשי לתאונות אוויריות במשרד התחבורה, מהלך נכון ומבורך שהתקבל לאחר ביקורת של ארגון התעופה העולמי ICAO המסונף לאומות המאוחדות וקובע את הסטנדרט העולמי לתעופה. בלעדיו אין באמת יכולת של מדינה לקיים קשרי תעופה מודרניים עם מדינות אחרות. הערותיו והביקורות שאותן הוא עורך חשובות ביותר וכל מדינה מתאמצת מאוד ונערכת לעבור אותן בצורה טובה ובציון מקסימלי. גם מדינת ישראל נערכת בסדרת דיונים בוועדת הכלכלה, שיתוף בעלי העניין ועבודה קפדנית של ניסוחים משפטיים מדוקדקים.
חקירת תאונות אוויריות היא אירוע מורכב, לרוב מעורבים בה גורמים רבים ולעתים מספר מדינות. מיצרני המטוסים, שדה הנחיתה או היעד, המרחב האווירי שבו התאונה התרחשה ועוד לא דיברנו על אירועים עם מאות נפגעים הפרוסים על שטח קרקעי רחב מאוד. ההמלצות של חקירה כזו עשויות להיות משמעותיות לתעשייה בקנה מידה בינלאומי, לחברות אחרות המפעילות את אותו סוג המטוס וכמובן לדעת הקהל וחוכמת ההמונים. לפיכך נקבעו כללים בינלאומיים להקמת רשות כזו, לדרכי פעולתה, לחברות ולחברים בה וכל אלו מעוגנים בחוק, מהטעם הפשוט שאיש לא יוכל לבוא בטענות פרסונליות למי מגופי החקירה, מהחוקרות או מהחוקרים ובוודאי שלא לדרך פעולתם. החוק בישראל ובמקומות אחרים הוא ראשית הצירים, המשטרה פועלת לאורו כמו רשויות אחרות ובעתיד גם הרשות לחקירת תאונות בתעופה תפעל לפיו, כפי שכל מוסד דומה בעולם מתגאה.
הייחוד של רשות העוסקת בחקירה הוא העצמאות שלה, חוסר התלות ברשויות אחרות ומבנה מקצועי שאין עליו עוררין. כאן אנחנו חוזרים לאותו סרט מפורסם מלפני עשור. חברי הוועדה המנסים לאתגר את צוות הטייסים יחתמו יחד על הדוח הסופי, אין איש שיחתום לבד במקומם, הם גם כולם חוקרים כמו מנהל הרשות העומד בראשם. החוק שלפיו הם פועלים עצמאי לגמרי במובן זה ששינויים הנעשים בו לא תלויים או שואבים הגדרות מחוקים אחרים, בוודאי שלא מכאלו אשר בטיפולן של רשויות אחרות כמו חוקי טיס ואחרים, אלא מגדירים לעצמם באופן מלא מקצה לקצה מתי פותחים בחקירה ועל מה, איך מנהלים את החקירה ולמי יש את הזכות להעיר על המסקנות והממצאים שהעלתה.
התרופה הכי מועילה
בעולם המודרני שבו אנו משתדלים לחיות קורות תאונות ולעתים נדירות מתרחשים אסונות, את מרב הזמן אנו משקיעים במניעה, באימון ובחקיקה שתסדיר את ההפעלה בכל תחום ותחום, התעופה איננה שונה מכולם. אולם אחרי שמשהו קרה אנחנו רוצים כי הדברים ייחקרו לעומקם, בצורה מקצועית ובלתי תלויה. האמת אחרי אסונות היא התרופה הכי חשובה ומועילה שיש, היא מרגיעה ולעתים מנחמת, היא גם הדרך אל השיקום והחזרה אל השגרה. ממצאי חקירה הם הגולל הנסגר על חודשים ארוכים של עבודה מורטת עצבים, על ציפייה ציבורית למילים נוקבות שלא חוסכות דבר מאיש, חברה או שם בינלאומי.
הסטנדרט הבינלאומי נפגש חזיתית לא פעם עם המציאות הישראלית. התחושה שמדובר במדינה מיוחדת לא אחת מייצרת התאמות והמצאות שיש רק בישראל, התקן הבינלאומי נדרש ליצירתיות כשהוא נוחת על אדמת ארץ הקודש. החוק שמקים את הרשות החשובה לחקירת תאונות אוויריות אולי לא נוגע לכרטיס הטיסה הקרוב של הקוראים, אבל בהחלט מדרג ומקטלג את מדינת ישראל בקרב משפחת העמים השוחרים לתעופה מודרנית ומתקדמת. כאן אין מקום להתאמות ישראליות כמעט בכלל וטוב נעשה אם נעבור את הביקורת של הארגון הבינלאומי בציון גבוה מאוד, כמו שעון שווייצרי, בסדר גרמני מופלא ובאנגלית תעופתית תקינה שאין אפילו בבריטניה. עובדים על זה ביתר שאת בעלות ובעלי מקצוע בחודשים האחרונים ואין איש המאיץ בהם, בוודאי שלא בעת מלחמה.
העצמאות והמקצועיות שבחקירה הן אבני היסוד בתעופה גם לטייסות ולטייסים. אלו העשויים להיחקר על ידי הרשויות בבוא היום שנקווה שלא יגיע. גם הם נדרשים לכל אלו וזו הסיבה שמיליוני נוסעים בעולם בוחרים להפקיד את חייהם בידם מדי יום ביומו. הקברניט מחליט עשרות החלטות ויותר בטיסה אחת ולכל אחת מהן עשויה להיות השפעה על בטיחות הטיסה וגורלם של מאות הנוסעים היושבים מאחוריו, הוא והיא חיים בסביבת דיווח חסרת פשרות וימלאו טפסי דיווח לרשויות בכל חריגה הנראית להם מעבר למותר, תוך ידיעה כי הדבר עשוי להיחקר ואף לעלות להם ברישיון הטיס היקר והחשוב.
מהסיבות האלו בדיוק עולם התעופה חי בהנחה כי מה שמניע אותו הוא עצמאות מקצועית והיעדר התערבות מכל סוג שאינו נוגע לאלו, חוסר תלות מוחלט בהחלטות פרסונליות, בשיקולים פוליטיים כאלו ואחרים ומחויבות לסטנדרט בינלאומי גבוה ומחמיר. הטייסות והטייסים חיים כך, אתם ואתן רוצים את זה לא פחות. גם מדינת ישראל בדרך לשם וכולנו עמלים על מנת שהדרך תייצר לנו רשות המעוגנת בחוק שניתן להתגאות בו, סוף־סוף בלי ישראבלוף, בלי שטיקים ובלי טריקים. זה מגיע לנו לדעת כי כך הם פני הדברים, ואנחנו כמו כולם או יותר.
תחת כל כיסא במטוס הנוסעים ומאחורי כל מייל שגומע הכלי המופלא הזה, יש חוק אחד לפחות, תקנה מפורסמת או בלתי מוכרת, מרביתן לא צריכות לעניין את מי שיושב במושב וחוגר את חגורות המושב, אבל תעשייה שלמה תלויה בהן ולא תוכל להמריא בלעדיהם. התעופה היא אחד הענפים הרגולטוריים בעולם ובוודאי המובילה בין תחומי התחבורה, אנחנו יודעים מי יכול לטוס לאן ולמה, מה מגיע לנוסע אחרי כמה שעות של עיכוב ומה הדין לגבי עישון אסור בטיסה. זה כשהכל נגמר בשלום, אבל במקרים שלצערנו זה לא מסתייע, כל מה שנותר לנו הוא החקירה - זו שלא תשיב את הפגיעות בנפש וברכוש, אבל תדע באופן מקצועי לתרום משמעותית לעתיד בטוח יותר, חקירה שתהיה נוקבת מקצועית גם כשזה לא נעים לשמוע ותדע להניח את העובדות כפי שהן. אמת צרופה השמורה כיום לגופי חקירה כמו אלו שישבו מול סאלי וג'ף לפני למעלה מעשור אחרי שהנחיתו מטוס נוסעים על נהר מי קרח בעיר ניו יורק, היו מסוגלים להתנצל, לתקן ולחתום על קקטוס 1549. ועכשיו לגרסת כחול־לבן.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי