1. למה יש מלחמות בעולם ומיליונים נהרגים?
למה יש רעב בעולם ומיליונים מתים מוות אטי, בסבל נורא?
למה יש שיטפונות, שריפות ורעידות אדמה שגורמים למותם של מיליוני חפים מפשע?
למה בכל העולם בני אדם רוצחים, שוחטים, אונסים, מענים ומתעללים זה בזה?
למה בני אדם עושים מעשים רעים שפוגעים באחרים?
למה יש אנשים שיש להם מיליארדים וכאלו שהם חסרי כל ואין להם כסף לאוכל?
למה כל שנה נהרגים ונפצעים מאות אלפים ברחבי העולם בתאונות דרכים?
כמו בממשל אובמה: נתניהו פועל לנאום בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי
"דבר שלא צריך להיות": האם אנו עדים למחדל נוסף של מערכת הביטחון?
למה בשם הלאומנות והפנאטיות הדתית פורצות מלחמות ברחבי העולם ומיליונים הופכים לז"לים?
למה מיליונים על פני הגלובוס מאמינים בססמה המטונפת והמשחיתה “כוח, כבוד, כסף"?
למה מיליארדים על פני הגלובוס בוחרים מנהיגים מטורללים שהורסים את העולם?
למה מתממשת בעולם שבו אנו חיים האמירה “צדיק ורע לו רשע וטוב לו״?
למה כל דאלים גבר?
למה הפשע משתלם?
למה מנהיגים הגונים עם חזון נרצחים?
למה השנאה מנצחת את האהבה?
יש אחראי לכל הדברים הנוראים האלו? יש מישהו ששולט בעולם ומכתיב את כל העוולות והתועבות האלו? יש איזו יד מכוונת שמפעילה את מנגנוני ההרס וההשמדה?
יש בעל בית לעולם שמחליט היכן תפרוץ מלחמה, כמה ייהרגו בה, כמה ימותו ממגיפות כמו טיפוס, חולירה, מלריה, קורונה, צהבת? כמה ימותו מסרטן?
איך אפשר לקבור תינוקות חפים מפשע שנרצחו ואז לשאת עיניים השמיימה ולסלסל בקול “אל מלא רחמים"?
למישהו יש תשובות לשאלותיי?
2. איך אפשר בכלל לחשוב על חגיגות פורים, על מסיבות שבהן אנשים רוקדים, צוהלים, צוחקים ומשתכרים עד לא ידע?
איך אפשר להסתכל בעיניהם האדומות מחוסר שינה ובכי של בני משפחות החטופים, החללים והפצועים, שחטפו מכה נוראית לפני כחצי שנה שממנה אינם יכולים להתאושש? הסבל והיגון ילוו אותם עד סוף חייהם, והם יצטרכו לראות לנגד עיניהם ולשמוע באוזניהם צהלות שמחה ומופעי בידור וצחוקים.
איך אפשר יהיה להביט בעיניהם המבוהלות של הסובלים מפוסט־טראומה, כשברחובות ישתוללו בני נוער וישתמשו בנפצים ובזיקוקים על כל הסוגים שלהם ויעצימו את הפגיעה הנפשית שלהם?
איך אפשר לחשוב בימים הנוראים האלו, אחרי אסון 7 באוקטובר, על חגיגה ועל שמחה כשבמנהרות חשוכות ובחדרים אפלים יושבים חטופים ישראלים ללא מזון, תרופות, מי שתייה, מקלחות ושירותים נורמליים, חטופים מגיל שנה עד 85 מעונים, כאובים, מדוכאים?
שיתף אותי מישהו מבני משפחות החטופים בדבר נורא שעלה בדעתו כצעד של ייאוש, אחרי ששמע את עמדותיו של השר בצלאל סמוטריץ' בעניין החטופים. זאת כדי שהשר ירגיש מה מרגישות משפחות החטופים ויבין שצריך לעשות הכל, גם אם המחיר יהיה כבד, כדי להחזיר את החטופים חזרה הביתה לבני משפחותיהם.
אחרי שאמר את מה שאמר פרץ בבכי. ״זהבי״, התייפח, ״אני לא אעשה את מה שדמיינתי שאני עושה, אבל זה לא מניח לי. הפוליטיקאים לא מבינים מה עובר עלינו, הם לא מבינים שיש דברים שהם מעל לפוליטיקה וענייני כבוד. אנחנו נמקים מצער ודאגה״.
3. מצאתי בדף הפייסבוק של צעירה כבת 20 וקצת, מאי בראלי שמה, שיר מדהים של יהונתן גפן שלא הכרתי. מאי כותבת שירה ומפרסמת בעמוד הפייסבוק שלה שירים וצילומים של אומנים שהיא אוהבת ועם חלקם גם הספיקה להיפגש. השיר המרגש, שנכתב לפני עשרות שנים, נותן לקורא בוקס בפרצוף. הנה הוא לפניכם:
הנופלים, כדרכם, אינם מביעים דעה
ולא יוצאים בהמוניהם להפגנות מחאה.
לא הולכים לים, לא תופסים גלים,
הנופלים, כדרכם, אינם מבלים.
מת העולם והם אינם רואים עוד
לא כיעור ולא יופי,
ולא את “בחירתה של סופי".
הם עזבו, ושום ועדת חקירה
לא תחזיר אותם לזרועות נערה.
וכששר אומר: “שילמנו מחיר כבד",
הם אפילו אינם יכולים להתנגד
לכך שמתייחסים אליהם כאל ארנק,
הנופלים, כדרכם, מחוץ למשחק.
משום כך הם אינם יוצאים מדעתם
כשכל אלה ששלחו אותם אל מותם
מדברים בשמם ומוכרים אותם בחינם.
והנופלים, כדרכם, אינם, אינם.