לא צריך להיות פרשן כורסה ימין או שמאל, גם לא פוליטיקאי פח, נהג טקסי מנומק או גנרל גנרי, כדי להבין שישראל היא מדינת אי לבדד ישכון. אי־ודאות ואי־שפיות, אי־צדק ואיש לאוהליך ישראל. דבר אחד ברור: אנחנו במלחמה שתיזכר לדיראון עולם. תחילה הטבח בעוטף, המשכה בהפצצות עיוורות וסופה שאיננו נראה לעין כולל למעלה מ־10,000 ילדים וילדות, פלסטינים ופלסטיניות, הרוגים והרוגות.
"להתאחד על ידי בידור"? הבושה הגדולה של ערוץ 13 | רן אדליסט
מילוי פקודות של ממשלת ליצנים מדרדר אותנו לתהום
צריך להפסיק לערער על המספרים, כי ככל הנראה יש יותר. זהו כתם שיהיה צרוב בהיסטוריה היהודית והישראלית, ואין דרך להתייחס אליו לבד משינון המספר המבעית, ולקוות שהוא יעובד ללקח הנכון.
תמיד חששנו שתפרוץ מלחמת עולם אם פגז ייפול בגן ילדים (תקלה מבצעית) אצלנו או אצלם ויהרוג 20. באפריל 96', במבצע ענבי זעם בדרום לבנון הופצץ בניין ששהו בו כ־100 אנשים. מחציתם נהרגו, בהם 37 ילדים. בתקיפה מקבילה באותו יום נהרגה אישה ושבעת ילדיה, והמבצע הופסק.
במלחמת נקמת העוטף נספרו עד היום למעלה מ־10,000 ילדות וילדים הרוגות והרוגים, וכאילו כלום. לאחרונה נאמר במחוזותינו, ולא פעם אחת, שאם צריך לנצח אז אין בעיה לגבות מחמאס עוד 100 אלף הרוגים כדי להשלים באורח מוחלט את המיטוט־חיסול. אם יחס הילדים ההרוגים מסך של בערך כ־30 אלף הרוגים עומד על כ־10,000, אזי מדובר בצפי של עוד כ־35 אלף ילדות וילדים מתים. ואז מה? אז כלום.
אחרי שנים של הרג ילדים בגדה על בסיס טפטוף קבוע, ייתכן ופשוט אנחנו מחוסנים. בשבוע שעבר הרג מג"בניק נער פלסטיני בן 12 במזרח ירושלים. הילד פוצץ זיקוק רמדאן, הזיקוק התפוצץ באוויר לשמחת הילד, ואז השוטר ירה. הוא לא היה בשום סכנה, והנסיבות חייבו חקירת מח"ש. נחשו מי ליווה אותו עד שערי מח"ש? נכון. הידיים שירו היו של השוטר, אבל הפה והעיניים המתרוצצות בטירוף מאחורי העדשות היו של איתמר בן גביר.
ונחשו מי לא יצאו מכליהם? נכון, אנחנו. חמאס אשם, זה ברור, זה נכון וזה נוח. אלא שחשבון האמת ברמה המשפטית וההיסטורית אומר שלא רק מי שירה והרג אשם, אלא כל מי שהיה מעורב. כולם. כלומר כולנו, קרובים ורחוקים, מעורבים עד צוואר, ואין דרך בעולם להתנקות מהכתם הזה שהולך ומתפשט, מאפיל ויאפיל על כל מה שקרה ויקרה בעתיד. או שלא.
אל"ם ד"ר לוסיאן לאור, האחראי על מחלקת בריאות הנפש בצה"ל, מתמודד בימים האלה, תוך כדי לחימה, עם "אירוע בריאות הנפש הגדול ביותר שהיה לנו מאז 1973" ("הארץ"). ד"ר לאור הבהיר כי "החברה הישראלית לא תיראה כמו שנראתה לפניו, לטוב ולרע".
מוקדם מכדי לבקש היום מהאחראי על בריאות הנפש בצה"ל הערכת מצב לגבי מערכת עיכול אירועי קיצון בנפש המדחיקה של חיילים שמתמודדים עם הרג ילדים. בגדול, חבילת הלם הקרב הרלוונטית הצפויה בשוך הקרבות תכלול המון מרכיבים נוספים, ולא ברור עד כמה המוני ילדות וילדים (ועדיין סופרים) יהיו חלק ממנה. דם שותת של חבר שנהרג לידך הוא טריגר לטראומה הרבה יותר עוצמתית מאשר ילדים שנעלמו אחרי פצצה של 600 ק"ג שהופכת כל חומר אורגני לאבק.
אז החיילים יחזרו הביתה, האזרחים יחזרו לעשתונותיהם, הטראומות יגבו את מחירן אצל נפגעי הנפש, אבל הכתם, כמו דליפת דלק של ספינה טרופה, יצוף ממעמקים כתזכורת עוון עיקשת.
הא לך, אויב אכזר
אם אתם מתעניינים בשלומם של ילדי עזה שנשארו בחיים, תודה ששאלתם, מצ"ב דוח סוכנות האו"ם לילדים (יוניסף) שפורסם השבוע. אחד מכל 20 ילדים סובל מתת־תזונה בדרגה הקיצונית ביותר ונמצא בסכנת חיים. ילדים וילדות רבים מתחת לגיל שנתיים סובלים מתת־תזונה חמורה. באזורים מסוימים נמצא כי שיעור הילדים שסובלים מתת־תזונה חמורה הוכפל מאז ינואר.
לוצ'יה אלמי, הנציגה המיוחדת של הסוכנות בגדה המערבית וברצועה שביקרה בעזה, אמרה כי היא מודאגת לא רק מכמות הילדים והילדות שסובלים מתת־תזונה, אלא גם מהמהירות שבה מצבם הרפואי מידרדר. "אי אפשר להזין ילדים צעירים רק ממים, קמח ולחם", אמרה. "הם צריכים חלבון וויטמינים, הם צריכים מזון טרי ומזין, וכל זה חסר לחלוטין... 10% מהילדים מתחת לגיל שנתיים ברפיח סובלים מתת־תזונה חמורה".
על פי דוח האו"ם, 4% סובלים מתת־תזונה בדרגה הקיצונית ביותר. ואם אנחנו בדרך לרפיח, אזי במחנות המרכז יש כמיליון פלוס פליטים, חלקם ילדות וילדים. צה"ל כבר סימן בשטח נקז הומניטרי שינקז את הזרם האנושי למרחבים מוגנים. כבר ראינו שיירות פליטים נעות בתוואי הנקז הצה"לי בעזה צפון ומרכז. מסתבר שהניקוז הזה לא מנקז את כל האוכלוסייה (נקז, ניקזנו, ננקז. אלו הן מילים המתייחסות בדרך כלל לניקוז ביוב, אפרופו מילים שמייצרות תודעה), ורפיח עשויה להיות בעיה מסריחה לא רק ביום שאחרי, אלא לדורות.
"הם נלחמים פה בעיקשות על משהו חשוב עבורם, ואנחנו נגלה מהו בדיוק" (אמר מח"ט לוחם לעיתון "הארץ" על החמאסניקים). זהו משפט מפתח של חייל שמבין שהחמאסניקים לוחמים על חייהם בדיוק כמו החיילים שלו, "בעקשנות", כולל כבודם, וגם הם מתודלקים בצדק שלהם בדומה לנו.
בזמנו הייתה מצרים אויב הרבה יותר מסוכן ומאיים מחמאס, וחייליה הרגו לנו כ־3,000 חיילים. יומיים אחרי ביקור אנואר סאדאת ב־1977 נרשמו חיבוקים בין בשר התותחים (הכשר) של המדיניות שלנו ובשר התותחים שלהם. גם שאר הסיבות ללחימה העיקשת עשויות להיות דומות: חופש, עצמאות, ביטחון ואויב אכזר.
הנכון הוא שהמאמץ ההסברתי והתקשורתי להוכיח לחיילינו ש"הם" לא כמונו הוא כורח לחימה שאי אפשר בלעדיו. אתה לא יכול להרוג אם בצד הטיעונים הנכונים שהבאת מהאזרחות, אין לך טיעון מנצח שהוא התעלמות מוחלטת שמאחורי הכוונות, גם אם הן טלסקופיות, יש בן אדם כמוני כמוך. זו חוקיות נתעבת של מעשה המלחמה, אבל היא בלתי נמנעת.
כאשר יסתבר ללוחמים של היום, מתישהו בעתיד, על מה נלחמו, הרגו ונהרגו, אני לא יודע איך המספר הזה, 10,000 ילדות וילדים הרוגות והרוגים, ישתלב בתרשים הזרימה של מור"ק המלחמה הנוכחית. במלחמת לבנון הראשונה נחשפה המסחרה הפוליטית־דמגוגית־ימנית שגרמה לחללי שווא. מטרת־העל של ממשלת הימין דאז הייתה לחסל את האיום הפלסטיני על הגדה. למתקשים בפענוח המצב כיום, זו בדיוק גם המטרה של ממשלה הימין במלחמה הנוכחית.