קחו, לדוגמה, את עמי אילון. השבוע התרוצצו ברשת קטעים מתוך ראיון שלו לאל־ג'זירה. "אם היית פלסטיני שגר בגדה המערבית או בעזה", שאל אותו המראיין, "מה הייתה דעתך על ישראל?".
רוח גבית לגולדפוס וביקורת על הרמטכ"ל: מה הציון שהציבור נותן לגנרלים?
סער היה אמור לפרוש הערב מהממשלה - אך זה מה שנתניהו הציע לו ברגע האחרון | דיווח
"אני הייתי נלחם בישראל כדי להשיג את החירות שלי", השיב ראש שירות הביטחון הכללי שלנו לשעבר.
המראיין רצה לוודא שהוא מבין. "איך היית נלחם? כמה מלוכלך?".
אילון לא התבלבל. "הייתי עושה הכל על מנת להשיג את החירות שלי, וזה הכל".
הסרטון הזה, כמה לא מפתיע, חרך את הרשתות של כל אויבינו. ואתה תופס את הראש ומנסה להבין. מה זאת אומרת "הייתי נלחם בישראל" ו"הייתי עושה הכל?". הרי במשך עשרות שנים, וביתר שאת ב־7 באוקטובר, ראינו איך נראה ה"לעשות הכל" של הפלסטינים. אז מה מסביר ראש השב"כ לשעבר? שאם הוא היה פלסטיני, גם הוא היה שורף משפחות יהודיות על בתיהן ואונס נשים ועורף ראשים וחוטף תינוקות וקשישים? האם יש לגיטימציה מכובדת יותר מזו, למה שמעולל לנו הטרור הפלסטיני כל כך הרבה שנים? ובכלל, איך אנחנו יכולים לטעון שהאויב שלנו הוא נאצי, כשראש השב"כ שלנו מסביר שהוא היה מתנהג בדיוק כמוהו?
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ואגב, אם אתם תוהים מי הרעים כאן, לאילון יש תשובה ברורה. "בן גביר וסמוטריץ' הם טרוריסטים", הסביר באותו ראיון. לא מזמן השווה גם כמה ישראלים אחרים, בהם קצינים בכירים בדימוס, לארגוני הטרור. "יש לנו יותר מדי סוכני כאוס בישראל, חלקם היו בעבר חבריי", אמר, "והם מסבירים לי ולנו ולכולנו שהמטרה שלנו, לא הצבאית אלא הפוליטית, צריכה להיות ליצור אסון אנושי בעזה, כי מהכאוס נתחיל מחדש. ואני יכול להגיד לך שזו בדיוק התיאוריה של ארגוני האסלאם הקיצוניים והפונדמנטליסטיים ביותר. זו בדיוק התיאולוגיה והאסטרטגיה של דאע"ש ושל אל־קאעידה".
עמי אילון מטריד, לא בגלל הדברים שלו עצמו. עמי אילון מטריד כי הוא חלק מתופעה. עמי אילון מטריד כי הוא עוד נציג בשורה ארוכה של גורמי ביטחון ישראלים שעשו את הדרך אל האזרחות, וכשפתחו את הפה גרמו לרבים מאיתנו לא להירדם בלילה רטרואקטיבית, נוכח המחשבה שמתישהו הם אחזו כאן בהגה. בכירים בצה"ל, בשב"כ ובמוסד – מי שזכו להערכה רבה, כל עוד לא שמענו אותם מדברים - מתגלים פעם אחר פעם כאנשים עם בעיות בשיקול הדעת, עם קשיים בשליטה על הפה, ועם תפיסת עולם בלתי אפויה בכל מה שקשור ליחס אל הדמוקרטיה הישראלית ואל מי שחושבים אחרת מהם. נכון, אזרחי ישראל חבים להם חוב גדול על מה שעשו למען ביטחון המדינה, אבל נראה שרבים מהם ראו את עצמם במשך שנים כחלק מהקבוצה של אדוני הארץ, והם מתקשים לכבוש את שנאתם נוכח התחזקותן של קבוצות אחרות ששופכות גם הן את דמן למען המדינה ומבקשות גם הן להשפיע על עתידה.
הבהרה חשובה: אין הכוונה למי שיש להם תפיסת עולם פוליטית שמאלית, למי שרואים בשונה מרוב החברה הישראלית את פתרון הסוגיה הפלסטינית, או למי שיש להם ביקורת קשה על האידיאולוגיה של המחנה הלאומי או על התפקוד של הממשלה. כל אלה בני פלוגתא חשובים ולגיטימיים. הכוונה אל מי שאחרי שנים ארוכות של שירות במערכת שבה לא נחשפו ליותר מדי אנשים שחושבים אחרת מהם, יצאו החוצה אל עולם אזרחי שלא הכירו. ובעולם הזה יש כללים אחרים ואנשים אחרים עם רצונות אחרים ושאיפות אחרות ומשטר אחר, דמוקרטי במהותו, שאמור לאפשר גם להם להשפיע על כיוון הספינה.
והחברים הללו מתקשים להתרגל לסיטואציה המאתגרת הזאת, ושרשרת ההתבטאויות שלהם מלמדת שיש להם בעיה קשה בשיפוט. אנשים שבהבל פה שלהם יצאו אנשים לקרב, ושבפקודה שלהם גזרו חיים או מוות, מתגלים כאנשים עם ליקויים גדולים בתפיסת המציאות. עוד רגע תבינו למה אני מכוון, וכדי זה יקרה עברתי השבוע בחסות גוגל על כמה וכמה דוגמאות מהסוג הזה. כאמור, דוגמאות בלבד, אבל כאלה שיש בהן כדי ללמד הרבה.
ליכוד שווה חמאס?
התחלנו עם ראש שב"כ אחד, אז בואו נמשיך עם כרמי גילון, ראש שב"כ אחר. שבועות ספורים בלבד אחרי הטבח, הוא הסביר, כשהוא מתייחס הן למצביעי איתמר בן גביר והן לצופים שמהווים את הרייטינג הצומח של ערוץ 14, את הדברים הבאים: "...מדינת ישראל נעשית יותר ויותר ימנית... ויש ימין שרוצה להשתלט על חיי כל אזרחי מדינת ישראל באמצעי הבדוק והחזק מכולם, בדיוק כמו האחים המוסלמים במצרים וכמו דאע"ש וכמו חמאס וכמו המהפכה האיראנית של חומייני. להשתלט על החיים כולם, בשם הדת, בשם המשיחיות".
תגידו בעצמכם, כמה מטורף צריך להיות כדי להשוות את מי שצופה בערוץ 14 – אזרחים טובים שמשלמים מסים ומשרתים בצה"ל ואוהבים את המדינה - לדאע"ש ולחמאס, ועוד לעשות את זה כמה שבועות אחרי שחמאס עשה לנו מה שעשה? אחר כך המשיך גילון והסביר כיצד תיאר לפני כמה שנים, בספר שהוציא, "איך באמצעות טרור הם זוכים בשלטון. ובעצם, הספר יצא בסוף 20', ובשנת 23' זה התממש". התממש? הימין זכה בשלטון "באמצעות טרור"? האם יכול להיות שראש השב"כ, מי שהיה ראש וראשון לאחראים על המלחמה בטרור, לא מבין שבמדינה דמוקרטית, ניצחון בבחירות, מרגיז ככל שיהיה, של המחנה היריב שלך, איננו "טרור"? ואנחנו מדברים על בנאדם שמתרוצץ בהפגנות ודורש "דמוקרטיה, דמוקרטיה", כן? ואני מדגיש שוב. אין שום בעיה עם ביקורת קשה על הממשלה ועל ראש הממשלה ועל הימין ועל מי שרק תרצו. אבל להשוות אזרחים ישראלים לחמאס, רק משום שהם חושבים אחרת ממך?
גם אלוף פיקוד המרכז לשעבר, גדי שמני, מקפיד להשוות בין הקיצוניים משני הצדדים. "הקיצוניים מאוד אצלנו מימין, והקיצוניים הפלסטינים, יש להם אג'נדה די דומה. שניהם רוצים בלגן, שניהם רוצים כאוס, הכאוס משרת את המטרות של שניהם". בחייך, גדי שמני, אתה הרי יודע היטב מה עושים "הקיצוניים הפלסטינים". להשוות אותם למישהו אצלנו? זה שפוי? כמה עמוק יכולה לדרדר השנאה? וכשאתה מדבר על נערי הגבעות ומסביר "היום העסק פועל בדיוק כמו בחמאס: יש דרג מדיני – בן גביר וסמוטריץ' – ויש את הדרג המבצעי", זו אמירה שקולה של אלוף בצה"ל? העסק אצלנו "פועל בדיוק כמו בחמאס"? כשאתה רואה את בצלאל סמוטריץ' אתה באמת נזכר באיסמעיל הנייה?
הנה עוד דוגמה אחת, אחת מני רבות, לגנרל בדימוס שמשוכנע שאם יש מחנה פוליטי שחושב אחרת ממנו, הוא כנראה מחנה האויב. מי שחשף את הקטע הזה הוא ישי פרידמן, איש ערוץ 14, שאחראי לפרסום רבים מהקטעים שיובאו כאן, ולא בפעם הראשונה מצטייר כאחד היחידים בעולם העיתונאי שלנו שהאמירות הללו מטרידות אותם. זמן קצר אחרי 7 באוקטובר ישב ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל' אורי שגיא, בפאנל פוליטי. כשמצדו האחד שקמה ברסלר ומצדו השני אסא כשר, הפליג שגיא בהיסטוריה המשפחתית שלו. "סבא רבא שלי, ממייסדי יסוד המעלה אמר: 'נלחמתי ביסוד המעלה בממשלה עוינת טורקית ויכולתי לה. הם עזבו ואני פה'", אמר שגיא והוסיף: "הסבא שלי אמר: 'ביסוד המעלה נלחמתי נגד ממשלה עוינת בריטית. הם עזבו ואני פה. יכולתי לה'. ואני אמרתי: 'שומו שמיים, אני צריך לספר להוריי שאני נלחם בממשלה יהודית עוינת בארץ ישראל'".
כן, ראש אמ"ן לשעבר, האיש שהיה אחראי על הערכת המודיעין שלנו, מזהה את הממשלה היהודית היושבת בירושלים כאויב. הייתה לו ממשלה טורקית עוינת, הייתה לו ממשלה בריטית עוינת, ועכשיו יש לו ממשלה יהודית עוינת. ומה השלב הבא? קריאה להקים מחדש את האצ"ל ואת הלח"י כדי להילחם במיקי זוהר ובישראל כ"ץ? וכל זה כשבועיים אחרי הטבח.
גם ראשי המוסד לשעבר, דני יתום ותמיר פרדו, לא יכולים סתם לנמק למה הממשלה הזאת לא טובה ולמה צריך להחליף אותה. זה חלש מדי. זה עלול לא לשכנע. אז שניהם הסבירו, איש־איש בתורו, שנתניהו הכניס לממשלה הזאת את ה"קו קלוקס קלאן", כשהם מתכוונים לבן גביר ולסמוטריץ'. הלו, חברים, אתם אמורים להיות אנשים עם היגיון. עם רקע היסטורי. עם יכולת שליטה. קו קלוקס קלאן? אתם יודעים, דני יתום ותמיר פרדו, כמה ישראלים טובים הצביעו למפלגה של שני אלה? אני, דני יתום ותמיר פרדו, נראה לכם קו קלוקס קלאן? הילדים שלי ובני הזוג שלהם, שחזרו עכשיו מארבעה חודשים וחצי של מילואים בחזית, הם תומכי קו קלוקס קלאן? זה מה שאתם חושבים עלינו? אין לכם דרך שפויה יותר להביע את עמדתכם הפוליטית חוץ מאשר להתבטא ככה?
אבל קו קלוקס קלאן זה רק הפתיח. קחו את עמירם לוין, פעם אלוף פיקוד צפון והמשנה לראש המוסד, שהשווה את התגובה האלימה של כמה נערי גבעות לרצח יהודים בחווארה, לליל הבדולח, לא פחות, ובמקום אחר הסביר ש"צה"ל מתחיל להיות שותף לפשעי מלחמה, בתהליכים עמוקים המזכירים תהליכים שקרו בגרמניה הנאצית". גרמניה הנאצית? אי אפשר כבר למתוח ביקורת על משהו בלי להגיע לנאצים? כמה מעוות ובעל טיעונים חלשים יכול להיות יהודי, שהדרך היחידה שלו למתוח ביקורת על משהו שלא נראה לו, זה להפוך אותנו לנאצים? כי מה לנו כי נלין על גורמים שונים בעולם שנוזל להם הריר כשהם מצטטים טקסטים כאלה כהוכחה לטענתם שלהם? הרי אם אנשים כמו המשנה לראש המוסד לשעבר רואים את צה"ל ונזכרים בהיטלר, אז למה שלמכחישי שואה מקצועיים תהיה בעיה לעשות את זה?
"גם הנאצים לא נולדו מפלצות, הם הפכו למפלצות", הסביר לוין. ואתה שומע את כל אלה ותוהה איך מי שאחזו בהגה הביטחוני שלנו כל כך הרבה שנים, הופכים להיות מוציאי דיבתה של ישראל בעולם? כמו, למשל, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו שאחרי שסיים לעבוד בתפקיד בכיר בשירות המדינה שנים ארוכות, נזכר שמדינת ישראל מנהלת ביהודה ושומרון משטר של אפרטהייד. ושוב, אפשר להציג עמדה חריפה נגד המדיניות ביהודה ושומרון. אבל לגרום לחצי עולם לצטט אותך, ולגרום לכל שונאינו להציב אותנו בשורה אחת עם דרום אפריקה הרעה ההיא? תמיר פרדו באמת לא רואה את ההבדל?
ונניח שהוא חושב שצריך לחזור לגבולות 67', הוא לא מצליח להבחין שמה שקרה בין לבנים לשחורים בדרום אפריקה לא ממש דומה למציאות שלנו, שבמסגרתה אנחנו מנסים להתגונן מול פלסטינים שמנסים לרצוח אותנו על בסיס יומיומי? הוא לא זוכר שהיינו מוכנים לשלם מחירים כואבים תמורת שלום איתם, ובתגובה ספגנו דם ואש ותימרות עשן? ובכלל, מה זה אפרטהייד? ערבים לא נוסעים איתנו באוטובוסים? פלסטינים לא עותרים פה לבית המשפט? הייעוץ המשפטי שלנו לא יישר קו אין־ספור פעמים עם פלסטינים שבאו עם טענות נגד מה שעושים להם יהודים ומה שעושה להם המדינה? כך נראה אפרטהייד?
"צייד הנאצים" צור
יש כאן מחלוקת פוליטית קשה, וטוב שכך. אבל גם במסגרת המחלוקת הזאת, ובמיוחד כשמדובר באנשים שנשאו בתפקידים עמוסי אחריות, יהיה זה מוגזם לצפות מהם לשיח שמלמד על יישוב דעת? אני מדבר, לדוגמה, על שבתי שביט, ראש המוסד המנוח, שביקש מאיתנו "בואו נזכור שנתניהו הוא קודם כל בן למשפחת יורדים מהארץ, שחי ולמד בארצות הברית, ומן הסתם הקוד הגנטי של אישיותו הוא אמריקאי יותר מאשר ישראלי". מה זו האמירה הזאת? כשנתניהו התנדב לשרת כקצין בסיירת מטכ"ל, זה היה בגלל הקוד הגנטי האמריקאי שלו? כמה נמוך אפשר לרדת?
וכשלפני כמה שנים הסביר שביט ש"בוחרי נתניהו הם אנשים חסרי דעת. המלחמה הפוליטית שלי היא עם הליכוד בראשות נתניהו. הבייס הפוליטי שלו הוא אנשים שהסף הנורמטיבי שלהם בגובה דשא", מישהו יכול לנתח מאיפה זה בא? מה חושבים האנשים האלה, שהצליחו להגיע למקומות הכי גבוהים בציבוריות הישראלית, על השכנים שלהם, שחושבים אחרת מהם?
והנה עוד אחד, תא"ל במיל' נחמיה דגן, מי ששימש כקצין החינוך הראשי של צה"ל: "הצד הביביסטי", הסביר, "מורכב ממיעוט אלים מאוד, פחדן מאוד, ומאוד לא נחוש. אנחנו יודעים להילחם. הם לא. המלחמה תהיה אלימה וקצרה. מי שמנהיג את התהליכים האלה הם 'הדגלים השחורים' ואני סומך עליהם".
תגידו לי, איך הפכה מערכת הביטחון לפס ייצור של חשיבה כזו? איך גדלים בה כל כך הרבה אנשים כאלה? "מלחמה אלימה" עם הביביסטים? מה הם, חיזבאללה? אבל זה עוד כלום. "אתה מתפלא על דיכטר, גלנט, ברקת ויולי", כתב נחמיה דגן, "לך אחורה לגרמניה 1933. גם שם היו דיכטרים וגלנטים וברקתים ויולי אדלשטיינים. אנשים טובים. אבל היה אדם אחד, היטלר, ולידו פנאטים מופרעים כמו גבלס וגרינג. וכל הטובים האלה נבהלו מהפנאטים, ובעיקר שתקו, וקרה מה שקרה". זוכרים? האיש הזה היה קצין החינוך הראשי של כל חיילי צה"ל.
עוד דוגמה? קחו את האלוף במילואים גיא צור שבמהלך הוויכוח על הרפורמה המשפטית, שהכי לגיטימי בעולם להתנגד לה ואפילו לטעון שהיא נוראית, הציע להוציא את מפלגת הליכוד מחוץ לחוק, ממש כך, ולעצור את בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן. כן, כן, לעצור אותם. אבל מילא זה. בהזדמנות אחרת הוא הסביר בפייסבוק: "ליכודניקים, מתי תגייסו קורטוב של שכל במוחכם השונא, המוסת, העיוור? מעניין מה היה נותן תושב גרמניה הנאצית, שהשפיע בעד בחירתו של היטלר ב־1933, כדי לחזור בו מתמיכתו?". ברור לכם מי הוא האדולף היטלר שלנו, לשיטתו של האלוף גיא צור, נכון? הטקסט הספציפי הזה, אגב, נכתב שלוש שנים לפני הרפורמה המשפטית ולפני אירועי השנה האחרונה, ומי שכתב אותו ישב, כאמור, סביב שולחן המטה הכללי של צה"ל.
וכל זה עוד לפני שהזכרנו את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן (עוד חשיפה של ישי פרידמן בערוץ 14) שתוך כדי המלחמה (!) מצא לנכון להכריז שצריך לסגור את מכינת עלי, מכינה ש־18 מבוגריה נפלו בשדות הקרב במלחמה הזאת. ואתה אוחז את ראשך ושואל מה עובר לאיש כזה כשהוא מוציא מפיו התבטאות כזו בזמן כזה?
ומכיוון שאצל יאיר גולן זה לא חדש, מפחיד לחשוב מה זה אומר על צה"ל, שבשום שלב בדרך אל סגנות הרמטכ"ל לא זיהה על איזה אדים רעילים פועל האיש. את יועז הנדל וצביקה האוזר הוא כינה "שני בוגדים עלובים", את נתניהו הוא הגדיר "מחלה ממארת", ואת הליכוד הוא תיאר כ"גוף שקרני, מוסת ומסית... מפלגה אנטי־ציונית שפוגעת בילדים של כולנו". זוכרים את הסרטון שהוא פרסם כשהתמודד על הנהגת מרצ? "הצלקת הזו", הציג שם את זרועו, "זה מכדור של מחבל בג'בל סוג'וד". "אז מה אתם חושבים", שאל, "שעמית סגל ואיתמר בן גביר מפחידים אותי?".
תגידו, זה איש עם שיקול דעת? עמית סגל ירה עליו? עמית סגל הוא אויב? הוא והמחבל מלבנון על אותה סקאלה של איומים? וכשגולן, האלוף במילואים גולן, הבטיח כחבר כנסת שהוא ייצא מהמליאה בכל פעם שנציגי מפלגת הציונות הדתית יעלו לדבר כי "זה הלקח שלי מיום השואה", זו נראית לכם עדות לשפיות? הנאצים שרפו ורצחו ושחטו שישה מיליון יהודים, והלקח של מי ששימש כסגן הרמטכ"ל של המדינה היהודית הוא שצריך לצאת מהאולם כשחברי כנסת ממפלגת הציונות הדתית מדברים?
בוגי מבין ב"משיחיים"
ויש עוד ים של דוגמאות. הרמטכ"לים לשעבר אהוד ברק ובוגי יעלון ודן חלוץ יכולים למלא לבדם עשרה עמודים של התבטאויות משוגעות כאלה. ואני מדגיש שוב ושוב. לא עם דעותיהם יש בעיה, ולא עם הביקורת שלהם על הממשלה. הבעיה היא בשנאה שמניעה אותם, בתיעוב שלהם לכל שחושב אחרת מהם, ובשיקול הדעת שמביא אותם להנפיק אמירות שהן על גבול המטורפות על מלחמת אחים, על דם שיישפך ברחובות, ועל המחנה הפוליטי האחר כאויב שיש להביס בכל מחיר.
אני נזכר ביובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, שהכריז, בעוד בבית הנשיא מתקיימות שיחות לפשרה בין הקואליציה לאופוזיציה: "לא נאפשר פשרה שתמסמס את יעדי המאבק ההיסטורי שלנו, אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שהמהפכה המשטרית תיעצר ותיגנז". לא פשרה הוא רצה. לא גניזת הרפורמה הוא רצה. מאבק הוא רצה.
מי, לעזאזל, אסף אל הצמרת הביטחונית שלנו את כל האנשים הכי קיצוניים שיש פה? לכו אל ההפגנות של טרום־המלחמה ותראו שם קצינים בכירים, אלופי משנה ותתי־אלופים, שחוזרים נוכח הקהל המריע על הצורך במאבק ב"אויב שבא מקרבנו" ובנתניהו "הבוגד". לכו אל הטקסטים של האלופה במילואים אורנה ברביבאי, שרצתה להיבחר לראשות עיריית תל אביב, ובקמפיין שלה הזהירה את הגרעינים התורניים בעיר ש"מי שלא יעמוד בסטנדרטים שאני אוביל בעיר ליברלית, לא יהיה כאן". כאילו תל אביב היא בסיס צבאי שבו אפשר לפקוד על הש"ג את מי להשאיר בחניה.
לכו אל ראש אמ"ן לשעבר, האלוף עמוס מלכא, שהזהיר את חברי הכנסת של הליכוד שכל אחד מהם "יהיה נרדף ומוגבל בתנועותיו בציבור". לכו אל האלוף במיל' מתן וילנאי, שכמעט היה פה רמטכ"ל, ולא מתבייש לכנות את האסון הנוראי שעברנו כולנו ב־7 באוקטובר בשם "טבח נתניהו". האיש הזה נפל על הראש? את מי הוא שונא יותר, את סנוואר או את ראש ממשלת ישראל?
שלא לדבר על הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, שכפי שחשף ישי פרידמן הסביר שהאיום של "המשיחיים" הוא האיום הראשון במעלה אצלנו. "נלחמתי בג'יהאד, נלחמתי בחמאס, באלמנט האיראני, חיזבאללה... אז האיומים הקיומיים האלה הם לדעתי בעדיפות שנייה". הבנתם? האיום החמאסי נמצא בעדיפות שנייה. האיום של המשיחיים - אלה שבניהם נלחמים ברצועת עזה כתף לכתף עם אחיהם מכל הקבוצות והמגזרים - בעדיפות ראשונה.
אבל זה עוד כלום. כי אם שאלתם את עצמכם למה הערבים תוקפים אותנו, ליעלון יש הסבר מקורי. "הרעיון לעשות את זה ב־7 באוקטובר נהיה רלוונטי בגלל הפרובוקציות של הממשלה. זה התחיל אפילו לפני, בשומר החומות, בפרובוקציות של בן גביר על הר הבית. אחר כך, אחרי הקמת הממשלה, בפרובוקציות של בן גביר על הר הבית ובפרובוקציות של סמוטריץ' והמצביעים שלו ביהודה ושומרון, אז הוא (חמאס – ק"ל) החליט להוציא לפועל את המתקפה שלו. ב־7 באוקטובר, אם הייתה ממשלה אחרת, הוא לא היה עושה את זה, אז זה היה תירוץ וסיבה בשבילו לשגר את המתקפה".
אתם מבינים, חבר'ה? זה לא חמאס. זו הממשלה. זה בן גביר וסמוטריץ' והמצביעים שלהם ביהודה ושומרון. זה הם שהביאו עלינו גם את שומר החומות וגם את הטבח הנוכחי. אם לא הם בממשלה, אולי חמאס היה חותם איתנו על הסכם שלום. ואתה תוהה מה עובר במוחו של האיש הזה. מה ואיפה השתבש אצלו?
הבושה של רגב
ואי אפשר בלי התמיכה המטורפת שהעניקו כל כך הרבה מהבכירים הללו, ערב המלחמה, לכל מי שהיה מוכן להבטיח שלא יגיע להתנדב בצה"ל אם ייקרא. חודש לפני הרצח ההמוני בעוטף, הצהיר יאיר גולן: "אני רוצה להצדיע לחבריי בצה"ל שמסרבים לשרת, כי הם מסרבים לשרת את הממשלה הזאת שהיא אסון גדול לעתידה של ישראל... עלינו לתמוך בהם בכל יום ובכל רגע".
זה באמת מעורר הערכה שגולן עצמו ירד לשטח בשמחת תורה כדי לסייע, אבל תארו לעצמכם איפה היינו היום אם חיילי צה"ל היו מקשיבים לו ומסרבים להתייצב.
והוא, כמובן, לא היחיד. "אנו, האלופים במילואים, הניצבים, ראשי אגפים במוסד ובשב"כ בדימוס, מגבים באופן מלא את הלוחמים והלוחמות שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את התנדבותם לשירות מילואים... זה מעשה של אחריות לאומית", חתמו אוסף גדול של בכירים על מכתב, חודשיים וחצי לפני פרוץ המלחמה הזאת. מי לא היה שם, ברשימת החותמים? ראשי המוסד לשעבר אפרים הלוי, שבתי שביט, דני יתום ותמיר פרדו. ראשי השב"כ לשעבר כרמי גילון, יובל דיסקין ("השעיית התנדבות למילואים היא מעשה לגיטימי, אפילו הירואי") ונדב ארגמן. הרמטכ"לים לשעבר אהוד ברק, בוגי יעלון ודן חלוץ. האלופים במיל' נעם תיבון ועמוס ידלין ואודי אדם ועמוס ירון ונמרוד שפר ואהרון זאבי פרקש ודן הראל וגדי שמני ואחרים.
עזבו את הוויכוח על הרפורמה. נניח שהם צודקים בכל טענה וטענה שלהם. נניח שמהלכי החקיקה של הממשלה היו מטורפים לגמרי. מתי בהיסטוריה שלנו קמה חבורה כזו של אנשים, שביטחון היה עיסוקם ברוב חייהם, והודיעו שאם דעתם לא תתקבל, אזי ראוי לפגוע בצה"ל, ראוי לפגוע בביטחון אזרחי ישראל וראוי לפגוע במוכנות של כולנו למלחמה? הרי זה מה שהם עשו. אין שום דרך אחרת להסביר את המעשה שלהם. רוצים להעניש את ממשלת הימין? סבבה. מגיע לה. אבל לפגוע כך בשלום כולנו? זה או שמקבלים את עמדתכם, צודקת ככל שתהיה, או שאפשר לשרוף את המועדון?
האם החבורה הזאת הסתובבה כל השנים עם שיקול הדעת הזה, עם הדעות הללו ועם תפיסות העולם האלה? האם חברי מועדון הלשעברים אימצו את השנאה, את השטנה, את הבוז העמוק לכל יריב פוליטי ואת הראייה בו כאויב מר, מאוחר יותר, אחרי השחרור? אין לדעת. מה שברור הוא שכאשר כל כך הרבה אנשים שומרים את הביטויים הכי קשים שלהם ואת המשטמה הכי עמוקה שלהם לאחים שלהם, משהו דפוק מהיסוד. ומכיוון שדוגמאות רבות כל כך שוללות את האפשרות של מקריות, אין דרך להימלט מהמחשבה המטרידה שיש משהו עקום מאוד באופן שבו מסנן צה"ל את אנשיו בדרך אל הפסגה, משהו שכדאי מאוד לתת עליו את הדעת.
ועוד דוגמה אחרונה לפני סיום: האלוף גיל רגב, מי ששימש כראש אכ"א והיה אחראי על הגיוס, על המיון ועל השיבוץ של כל חיילי צה"ל. זוכרים את ההופעה הבלתי נשכחת שלו בסדרה "האחת" בכאן 11? רגב ישב שם מול המצלמה – כשבראש הממשלה יושב נפתלי בנט, ובקואליציה שלו מרצ ומפלגת העבודה ורע"ם - סיפר שהוא אומר לנכד שלו "ריו מתוק, אתה הולך להתגייס, ואני רוצה לומר לך שלא טוב למות למען ארצנו", וסיים בהצהרה "אני לא ארצה שהוא יהיה לוחם".
"אבדה הבושה", התלונן במשדר ההוא האלוף רגב, ואכן אבדה הבושה. קצין בכיר כל כך בצה"ל מכריז מול אזרחי ישראל שהוא לא רוצה שהנכד שלו יילחם למען המדינה. תעברו בראש על מאות הלוויות של חללי צה"ל שראיתם בחודשים האחרונים על מסכי הטלוויזיה, תיזכרו בהמוני ההורים השכולים ששמעתם ברדיו, ותשאלו את עצמכם איך, לעזאזל, הגיעו אנשים כמו גיל רגב אל צמרת צה"ל.