1. נתניהו טועה

בשבוע שעבר הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו שהבעיה בהסברה היא שהוא מוקף באנשים שלא יודעים לחבר מילים באנגלית. השבוע קיבלנו הוכחה שגם אנגלית מדהימה לא יכולה לחפות על מהלכים גרועים.

במילים אחרות - האנגלית המשובחת של נתניהו לא בדיוק הועילה לו מול הממשל האמריקאי, שבחר שלא להטיל וטו על הצעת החלטה בעייתית לישראל במועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה שאושרה קוראת להפסקת אש ברמדאן ללא התניה בשחרור חטופים. בהחלטה אין זיקה בין הפסקת האש לשחרור החטופים, היא לא מותנית בהסכמת הצדדים, ואין בה גינוי לחמאס על טבח 7 באוקטובר.

ראש הממשלה הגיב לאירוע באגרסיביות פומבית. הוא דרש וטו אמריקאי, לא קיבל אותו ואף "העניש" את ממשל הנשיא כשמנע את יציאתה של משלחת ישראלית שאמורה הייתה לשכנע את וושינגטון בנחיצות פעולת צה"ל ברפיח.

האולטימטום הפומבי של נתניהו לממשל היה בעיקר לא חכם. את אותו מסר יכול היה להעביר בצינורות דיפלומטיים ודיסקרטיים. הפומביות לא הגדילה את הסיכויים שארה"ב תטיל את הווטו המבוקש, ובממשל משוכנעים שראש הממשלה עשה זאת מטעמים פוליטיים.

גם אם קיווה להשיג הסחת דעת מחוק הגיוס וגם אם קיווה "לצאת רמבו" מול ארה"ב בבייס - הוא כנראה ביקש להשיג דבר נוסף. נתניהו רצה להפעיל לחץ על הרוב הדומם בארה"ב שתומך בנו (על פי כל הסקרים), וליצור לחץ פוליטי פנימי על ביידן, לחץ שיאזן את הלחץ הפרוגרסיבי על הנשיא המכהן במפלגתו שלו.

וזה, שוב, בעיקר לא חכם. שכן, גם מי שתומך שם בישראל אחרי 7 באוקטובר לא אוהב שישראל הקטנה מורידה את ארה"ב הגדולה על הברכיים.

2. נתניהו גם צודק

ההחלטה האמריקאית שלא להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם היא שגויה ומזיקה. אסור שחמאס ייהנה מהפסקת אש ללא השבת החטופים. אם חמאס מברך על החלטת מועצת הביטחון, אם אסמאעיל הנייה חוגג אותה בביקורו בטהרן ("ההחלטה מעידה כי ישראל בבידוד עולמי חסר תקדים"), ואם חמאס שוב דוחה אחריה את הצעת הפשרה האמריקאית לעסקה – ברור כי ההחלטה שהתקבלה רעה.

3. מה רוצה ביידן?

איך ייתכן שרק לפני חודש הטילה ארה"ב וטו על הצעת החלטה של אלג'יריה, שקראה להפסקת אש ללא שחרור חטופים ובחלוף שבועות היא לא מטילה וטו על הצעה דומה? מה השתנה? העובדה המצערת היא שעמדת ארה"ב כנראה לא תלויה בנו. היא נובעת מצרכים פנימיים ובינלאומיים של ביידן.

ברור שהנשיא האמריקאי לא עף על נתניהו, בלשון המעטה. אבל הוא בעיקר צריך את קולות המוסלמים במדינת מישיגן, וחייב את קולות הפרוגרסיבים הקולניים במפלגה הדמוקרטית. יש לו בחירות על הראש.

בנוסף, עמדתו המסורתית של ביידן וממשלו היא בזכות מה שמכונה "פתרון שתי מדינות". כן, גם אחרי הטבח. הוא רוצה שִיקום מהיר של עזה, ובאופן כללי מחפש משהו חיובי במישור הבינלאומי, שיקרין עליו, כמו הסכם עם הסעודים, בלי קשר לשאלה אם התנאים בו טובים לנו. את הסעודים הוא רוצה לצדו ולא לצד רוסיה. למשל, בשאלת מכירת הנפט לרוסים, נפט שמאפשר לוולדימיר פוטין לשמן את מכונת המלחמה שלו באוקראינה.

4. חולשה אמריקאית

תהיה זו טעות לנתח את ההצבעה האמריקאית במועצת הביטחון רק דרך הפריזמה של מה טוב לנו ומה זה עושה ליחסינו עם ארה"ב. השיקולים הם מה טוב לביידן, גם במחיר של פגיעה אסטרטגית בישראל.

ואחרי שאמרנו זאת, האמריקאים טועים. מה מבינים הרוסים והסינים, שתמכו בהחלטת מועצת הביטחון, מאי־הטלת הווטו? ארה"ב הפגינה חולשה מול סין ורוסיה, ואפשרה למועצת הביטחון לאמץ את גישתם. הסינים והרוסים היו עקביים ונחושים להגן על חמאס, ואילו ארה"ב הפגינה חולשה והתיישרה עם העמדה הפרו־חמאסית.

זה לא רק עניין מזרח תיכוני. זה משחק מעצמתי גדול, עם השלכות גיאו־פוליטיות. כל מדינה בשכונה שלנו - אבל גם במזרח אירופה - רואה את החולשה האמריקאית ומבינה שבבוא היום, אם תזדקק לעזרה, לא בהכרח ניתן לבנות על התייצבות לימינה. כשהמגמה היא היחלשות אמריקאית והתחזקות רוסית וסינית - המסקנה היא שאולי כדאי למדינות להדק את הקשרים איתן.

5. אשליית טראמפ

מי שחושב שתכף הכל מאחורינו - ניפטר מביידן, דונלד טראמפ אולי ייבחר לנשיא והמדיניות האמריקאית תשתנה לטובתנו - יש מצב שהוא חי בסרט. אומנם טראמפ לא ממש מוטרד מענייני זכויות אדם וסבל בעזה, אבל גם הוא רוצה שקט - לגמור את האירוע. הוא חזר והבהיר זאת פעם אחר פעם מתחילת המלחמה.

כנשיא, טראמפ היה לוחמני יחסית מול סין ואיראן, ופייסני יחסית מול רוסיה. הוא עדיין חושב שארה"ב הלכה רחוק מדי במלחמות של אחרים ומוציאה עליהן יותר מדי כסף. הוא דוגל ב"אמריקה תחילה", ואנחנו לא יודעים מי יהיו האנשים שיקיפו אותו בממשל.

לא בלתי אפשרי שיום אחד יבוא טראמפ (אם ייבחר) עם הצעה ל"פקס אמריקנה": סוג של הסדר כפוי מבחוץ. ואז נוכל רק לחלום לכשכש בכלב.

[email protected]