1. חיסולו בסוריה של מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס האיראני בסוריה ובלבנון, ביחד עם חבורת קצינים שנלוותה אליו, הוא ללא ספק תג המחיר המשמעותי ביותר שנגבה מהמשטר האיראני בתקופה האחרונה.
גם טראמפ מעורב: ארה"ב, סעודיה וישראל בדרך ל"מגה דיל" בעזה
איחר את המועד: המחאה שהתחדשה מסבכת דווקא את גנץ
כבר חצי שנה שמשטר האייתוללות באיראן "מרקיד" את מדינת ישראל ואזרחיה מכל עבריה וגבולותיה באמצעות חמאס, חיזבאללה, החות'ים, מיליציות שפועלות בכל האזור ועוד. כבר חצי שנה שהאיראנים יושבים ביציע, נהנים מהמשחק ואינם משלמים עבור כרטיס.
האיראנים, הסורים והתקשורת הבינלאומית מייחסים את החיסול הזה לישראל, והדבר מלמד על כך שקבינט המלחמה וצה"ל החליטו להעביר מסר לאיראן שבכיריה ישלמו בחייהם ולא יימלטו מאחריות למה שקורה במזה"ת ובגבולות ישראל.
מנהיגיה העליונים של איראן וסוריה כבר הודיעו שישראל "תשלם את המחיר", וישראל אכן צריכה להביא בחשבון את האיום הזה. עם זאת, אין מקום להיכנס לפניקה, שכן טילי שיוט איראניים, טילי קרקע־קרקע וכטב"מים כבר שוגרו לעברנו בהכוונה איראנית בידי החות'ים ואחרים - אבל תמיד כדאי להיערך.
יש לתגבר באופן משמעותי מאוד יעדים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם, לרבות שגרירויות, דירות בכירים, דלפקי אל־על, מלונות של ישראלים, בתי כנסת ואתרי תיירות מוכרים.
לכך דואגים המדינה, המוסד, השב"כ ואחרים. אבל גם לי ולכם יש אחריות על עצמנו ועל משפחותינו: אני ממליץ לכם בחום לקחת ברצינות את אזהרת המסע של המטה ללוחמה בטרור, לא לנסוע ל"יעדים אדומים", ולהקפיד על הנחיות הביטחון והשגרה ברחבי העולם. כל ישראלי הוא יעד. קחו רענון וחופשה, סעו למקומות הנכונים והמותרים, אבל בזהירות ובאחריות.
2. אירועי המחאה וההפגנות הקשות השבוע בירושלים מעוררים דאגה מחד ותקווה מאידך. דאגה על כך שמחאות והפגנות באמצע מלחמה פוגעות בנו ובבנינו ובנותינו שבחזית, ועלולות להיגמר חלילה באסון. ותקווה, היות שחלקים גדולים בציבור עוזבים את הבית, העבודה ושירות המילואים – ועולים לירושלים או יורדים לקפלן כדי ליטול את עתידם ואת עתיד ילדיהם בידיהם. דמוקרטיה בעת מלחמה קשה היא אכן דבר מורכב, אך הכרחי.
מחאת 2024 לא המציאה דבר. אני זוכר את בנימין נתניהו ניצב בראש מחאות קשות בתוך שלוליות הדם בפיגועי ספטמבר 95'. אני זוכר אותו מבקר את ממשלת פרס במהלך ענבי זעם באפריל 96', ואני זוכר היטב כיצד ארגנו נתניהו וראש מטהו דאז נפתלי בנט את מחאת המילואימניקים נגד ממשלת אולמרט לאחר מלחמת לבנון השנייה.
אבל הפעם עסקינן בעתידנו ולא בעברנו. לכן הדבר השפוי, הנורמלי והמתבקש הוא שלאחר האסון והכישלון הנורא של 7 באוקטובר ולאחר חצי שנה של מלחמה רב־זירתית שמתנהלת (ככל שמתנהלת) באופן מוזר וללא אסטרטגיה ותוכניות מדיניות, אלא רק צבאיות ותוך חרדות מפירוק הקואליציה – ייקבע מועד מוסכם לבחירות בסתיו 2024, באופן שייתר את המחאות ואת ההפגנות הפוליטיות, ויבטא את רצונו של רוב העם.
מועד מוסכם לבחירות הוא הדבר הנכון, ונדמה לי שהמפתח לכך הוא אצל אריה דרעי. ייתכן שמהלך כזה שיכתיב דרעי יגרע ממנו בטווח הקצר 2 מנדטים של ביביסטים תומכי ש"ס – אבל יקנה לו מעמד של "מבוגר אחראי" ומנהיג בעל שיקול דעת לאומי וממלכתי, באופן שיניב לו דיבידנדים בקואליציות עתידיות. מהלך כזה של דרעי לבחירות מוסכמות יגרע מהעם המיוסר שלנו הרבה יזע ודמעות, ואולי חלילה גם דם.
3. בתום המלחמה הזאת יתחלפו מטבע הדברים רבים במערכת הפוליטית, בצה"ל ובשירותי המודיעין שלנו. ישראל תידרש לגבש תפיסת ביטחון חדשה ורלוונטית, ולשנות את המבנה הארגוני בחלק מהגופים, כמו גם את התפיסה, התמהיל, אמצעי הלחימה והחימוש.
נצטרך להחליט כיצד ומניין נגן על הגבולות ועל המתיישבים שבסמוך להם. בחלק מהמקומות לא תהיה לנו ברירה אלא להגן מתוך שטח האויב (כל עוד הוא אויב), ובחלק אחר להקים חיל גבולות וביטחון שוטף, חזק, מאומן ומצויד. בכל מקרה ובכל מצב, מנעד האיומים על ישראל יחייב חיל אוויר גדול, חזק, ורסטילי, עם מטוסי קרב חדישים, שיודע לפעול קרוב, רחוק ורחוק מאוד.
השבוע התפתח ויכוח בין שר הביטחון יואב גלנט, שדוחף לרכוש עוד טייסות מטוסים לחיל האוויר, על פי תוכניות שכבר סוכמו, לבין שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמעכב את ההחלטה (אין לו באמת דרך, היות שמדובר בכספי סיוע אמריקאיים), ודורש הקמת ועדה לבחינת תקציב הביטחון ומבנה מערכת הביטחון.
האמת היא ששניהם צודקים. גם גלנט, שצריך להבטיח את עתיד צה"ל וחיל האוויר, וגם סמוטריץ', שצודק בדרישתו הכללית. מן הראוי שהדיון הזה היה מתנהל בחדר הקבינט הסגור ולא בכותרות העיתונים באמצע מלחמה – אבל ככה זה כשאין בעל בית על ההגאים וכשאין משמעת בסיסית של שרים, של קבינט ושל ממשלה.
4. לקיבוץ הדתי עלומים שבעוטף עזה חזרו כבר 20 משפחות. עד לפסח או אחריו יחזרו כ־50% מהחברות והחברים. כעת רוב הקיבוץ מרוכז בשני בתי מלון בנתניה: הוותיקים בחדרים קטנים, המשפחות במלון סוויטות. הקיבוץ הקים בעצמו בנתניה מערכת חינוך. לקחו סניף של בני עקיבא, מורות ומורים מעלומים, ופתחו בית ספר בשם יוב"ל (ישובו בנים לגבולם), ו־130 בתי האב שומרים על חוסן ואופטימיות.
בצהרי היום אני מסתובב עם צביקה, רכז המשק, בין ענפי הקיבוץ. מראות 7 באוקטובר ניכרים בכל פינה: המחבלים של הנוח'בה שחדרו לקיבוץ התבלבלו בין בתי המגורים לאזור המשק ורצחו בדם קר 22 עובדים נפאלים ותאילנדים שעבדו ברפת ובענפי החקלאות, ובין לבין שרפו כל מה שראו. חברות וחברי עלומים מבכים את מותם של העובדים הזרים שנטבחו ומתכוונים להנציח את זכרם, ומייחלים לשובו של ביפן ג'ושי, עובד נפאלי חטוף שתמונתו מעטרת את הרפת ואת לוח המודעות בחדר האוכל.
בצהריים, בחדר האוכל, משרת קייטרינג של קיבוץ אור הנר את החברות וחברים, אנשי כיתת הכוננות (שהפגינו תושייה ועוז רוח בבוקר ההוא) ועובדים בחקלאות ובבתי האריזה. המורל גבוה, והוא נמהל בטראומה שטרם עוכלה דיה, עם הרבה תקווה ואמונה ש"יהיה טוב".
וגם גיליתי שיש לי בעלומים לא מעט קוראות וקוראים של הטור הזה. גם הם, כמוכם, קוראים אותי מהסוף להתחלה.
5. השבוע, בנגב המערבי, גיליתי את המונח "ערך כינון", שגורם להרבה זיעה, דאגה וייאוש אצל חקלאי העוטף. המונח הזה משמש את משרד האוצר ואת מס רכוש, ותמציתו - "השבת המצב על כנו".
אם למשל שרפו קומביין ישן בניר עוז ולקנות חדש עולה 300 אלף שקל, מס רכוש ישיב לקיבוץ 35 אלף שקל, שזהו שווי הטרקטור על פי השמאי. אם שרפו לעלומים מתבן וצריך להקים חדש תחתיו בעלות של 2 מיליון שקל, ייתנו לקיבוץ רק 300 אלף שקל, ואת השאר "שיביא מהבית".
זהו מצב לא נורמלי, שבו כולם כפופים לחוק שלא חזה ולא נועד למקרים שאנו חווים כעת, ואין מי שיגדיל ראש, יתקן את החוק או ייזום הוראת שעה שתאפשר לחקלאי העוטף להמשיך בשליחותם ולהבטיח את "אסם התבואה" הלאומי שלנו בנגב.
שוחחתי על כך השבוע עם ראש מנהלת תקומה משה אדרי, שסיפר לי כי הקצה 40 מיליון שקל למטרה הזאת, שאמורה להתגבר על "ערך הכינון". זה טוב, חשוב, אבל כנראה לא יספיק. אולי שייקחו משהו לצורך זה מתקציבה של השרה למשימות לאומיות? איזו משימה לאומית חשובה יותר מזו?
6. השבוע למדתי מפי חברים בקיבוץ השומר הצעיר גן שמואל על מותו של הרב מיכאל שטרן ז"ל – רבה הראשי של המועצה האזורית מנשה, שהלך לעולמו בטרם עת.
הם סיפרו לי על כך בעיניים דומעות ובצער כבד. הרב שטרן ז"ל הצליח בשנות כהונתו להתנחל בהרבה מאוד לבבות, לרבות אלו של השמוצניקים. הוא חיתן רבים בקיבוצים, פיתח מרקם יחסים חברתיים עם כלל הציבור, היה רודף צדק ואוהב שלום ומצא נתיב ללבבות. במשך 25 השנים שבהן כיהן בתפקידו הוא הביא לידי ביטוי יהדות טובה, מזמינה ומאירת פנים בשמחות ובזמנים קשים.
היה איש ואיננו. יהי זכרו ברוך ומורשתו לעדי עד.
7. בשבתות בבוקר, כשמזג האוויר נוח, לאחר ההליכה בשדות לשדה יצחק ובחזרה ללהבות חביבה, אני פוסע לי בין שבילי הקיבוץ שלנו, בין ילדיי ונכדיי. בשבת האחרונה מילא את אפי הריח המשכר של פריחת ההדרים. זוהי תופעה שנתית מוכרת ונעימה, אבל השנה הריח עוצמתי הרבה יותר ואולי מבשר על תקווה, על צמיחה ועל לבלוב והתחדשות שאנחנו כל כך כמהים להם.
לכו אל השבילים, אל השדות ואל הטבע. שנהיה טובים יחד. שבת שלום.