שני נושאים פותחים בימים האחרונים את מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה ומככבים בכותרות הראשיות בעמודים הראשונים של עיתונים מובילים בארצות הברית. ליקוי החמה שיקרה ביום שני ושייראה בחלקים אחדים בתחומי ארה"ב. התקשורת האמריקאית הפכה את ליקוי החמה לאירוע אמריקאי-היסטורי שאסור להחמיץ. פרשנים מסבירים איך ליקוי-חמה קורה, מציעים לאזרחים איך להתבונן בו ואיך להצטייד מראש במשקפיים שחורים.
גורם בכיר בממשלה: "נתניהו נואש לעסקה; הרג עובדי הסיוע טרף את הקלפים"
חמינאי מחכך את ידיו בהנאה: תכנית איראן להשמדת ישראל מתקדמת כסדרה
הנושא השני שמעסיק את התקשורת בארה"ב, הוא יחסי ישראל והבית הלבן. בהיקף החריג שנושא זה מדווח, בפרשנויות המדגישות את הצדדים השליליים שלו, בהערכות הנוטות לציין את סיכויי החמרתו, ניתן הנושא להגדרה של ליקוי. ההבדל הוא, שליקוי החמה הוא אירוע ארעי, שכעבור יום-יומיים יישכח. הליקוי ביחסי ישראל וארה"ב רק התחיל. צובר עניין ותשומת-לב. ביום ראשון בבוקר, תוכניות החדשות והראיונות מרתקות עם עניין מיוחד.
הן כולן התחילו בדיווחים על המתח, הביקורת, וההתנגדות של הבית הלבן וצמרת הממשל כלפי ומול ישראל. בעמוד הראשון של מהדורת יום ראשון של ה"ניו יורק טיימס", מתפרסמות שלוש כותרות: אחת מדווחת על ההשפעה השלילית שיש למתרחש בעזה על דמוקרטים בניו יורק. השנייה טוענת שהמלחמה בעזה "שופכת אור על צינור אספקה צבאית לישראל". השלישית, מדווחת על ביקורת בישראל נגד ראש הממשלה נתניהו וחשדות שהוא מעוניין בהמשך המלחמה.
עיסוק תקשורתי ביחסי ארה"ב וישראל הוא דבר ראוי ואפילו רצוי. הבעיה, ליתר דיוק הצרה היא, שהעיסוק הזה באמצעי התקשורת בארה"ב מתקיים ומתעצם על רקע צילומים של הרס וחורבן שההפצצות חל האויר גרמו בעזה. הדיווחים מלווים בצילומים של אזרחים, במיוחד ילדים, פצועים בבתי חולים בעזה. ואין דיווח ופרשנות בלי ציטוטים של "משרד הבריאות בעזה" על מספר ההרוגים והפצועים. הפיכת המשבר ביחסים בין ישראל לבית הלבן לנושא תקשורתי מרכזי, בהיקף מתעצם וכמעט כפייתי, הוא חדשות לא טובות לישראל. הבעיה היא, שהרוב מקרב אלו שמדווחים, מפרשנים ומעריכים את התנהלותה של ישראל בעזה, הם עיתונאים ועיתונאיות מקומיים שניזונים ממקורות מקומיים. המידע שלהם במקרה הטוב מוגבל ובמקרה הגרוע לא מדויק. חלקם יתקשו להצביע במפת אטלס היכן נמצאת רצועת עזה.
לא פחות מטרידה ומתסכלת העובדה, שבחשיפה התקשורתית החריגה שברוב בורותה ובחוסר מידע אמין ומוסמך על המתרחש בעזה מתמקדת בישראל כאשמה ואחראית, אין נוכחות ישראלית מורגשת ומשמעותית, כמשיבה, כמסבירה וכמעדכנת. העדר מאמץ כלשהוא מצד ישראל להתעמת ולהתמודד עם הדיווחים, הפרשנויות וההערכות השקריים, הנבערים והמשמיצים המציפים את התקשורת בארה"ב שיצרו והפכו את ישראל למדינה מצורעת - הוא מצב בלתי נסבל. ברוב הגדול של הדיווחים בערוצי הטלוויזיה אין כמעט תגובה ישראלית. אם יש תגובה, היא שולית, רשלנית, נרפית, שלא משאירה שום רושם.
זה ליקוי חמור, מזיק בפני עצמו. יהודים בכירים בקהילה שחזרו מביקורים בישראל, כועסים. "איך זה לא מגיעים מישראל פוליטיקאים, אנשי אקדמיה, רבנים, שיתייצבו מול התקשורת ויתמודדו עם הדיווחים המסולפים והמשמיצים נגד ישראל", אמר לי מנהיג יהודי, שחזר מביקור בישראל.