בשבוע האחרון חווינו מצב של היסטריה המונית - מצב רגשי־נפשי של התנהגות חריגה המשותפת לקבוצה גדולה של אנשים. מדובר באנשים שנפשם בריאה, שבחיי היומיום מתנהגים באופן נורמלי, אשר עקב אירוע מסוים נכנסים לחרדה ובטוחים שאסון קולוסאלי עומד להתרחש. דבר דומה אירע בראשית תקופת הקורונה. התקשורת פמפמה את המגיפה, ובכל יום ציינו את מספר החולים המאושפזים, המאומתים והמתים. כולם נכנסו למצב תודעתי של סוף העולם.
מי שגורמים להיסטריה המונית זו הם הרשתות החברתיות וערוצי התקשורת, שמביאים מומחים מטעמם המנסים לנבא את העתיד, והוא בדרך כלל שחור. בשבוע האחרון, מנחי טלוויזיה, גברים ונשים שנחשבים חזקים, ביטאו קבל עם ומסך את חרדתם, וזה מידבק. השבוע, כאשר דיברו על איראן, חיזבאללה, חמאס והחות'ים, אנשים לא ידעו לאן לברוח. בעצת “יודעי דבר" הם הצטיידו בקופסאות שימורים, פנסים, סוללות,
טרנזיסטורים וגנרטורים, כי השמועה אמרה שלא יהיה חשמל במשך מספר ימים. הודעות הרגעה פומביות לא ממש עזרו להרגיע אותם, וזו התמונה האופיינית להתנהגות קבוצתית שבה אדם אחד מגביר את מפלס החרדה של רעהו. בהיסטריה המונית מופיעים גם תסמינים פיזיים כמו דופק מואץ, כאבי ראש, כאבי שרירים ועייפות עם הפרעות קשות בשינה. פרט לתסמינים גופניים אלה עלול להופיע לעתים רעד גופני ואפילו שיתוק חולף של הדיבור, רעד ברגליים וחוסר יכולת ללכת.
ככל שיש פחות ודאות ופחות מידע לגבי הגורם המחולל - המתח גובר ותחושת הקטסטרופה גוברת. בלילה שבין שבת לראשון, כאשר דווח על כטב"מים וטילים ששוגרו לעבר ישראל מאיראן, אלפי אנשים לא הצליחו להירדם. ישבו מול המסכים והמתינו לקטסטרופה שתכה. תמונות היירוטים רק הגבירו את הפחד. כל גל נוסף שעליו דיווחו החמיר עוד יותר את המצב.
אני שומע אנשים שמכינים כבר את ההיסטריה הבאה באומרם “זה עוד כלום לעומת מה שיקרה במלחמה עם חיזבאללה". כל אחד מוסיף אירועים כיד החרדה הטובה עליו. צריך להביא בחשבון שיש אמצעי הגנה ויש שיטות להימנע מהצרות, אם אלו יגיעו. אבל בבקשה, לא לאבד פרופורציה. אולי יש להדריך את אנשי הטלוויזיה לא לאוורר בפרהסיה את חרדותיהם האישיות ואת פרצופם המבוהל. חרדה המונית היא מחלה מידבקת, וככל מחלה - הטיפול היעיל בה הוא טיפול מונע.
אגב, אני ישנתי מצוין בלילה שבין שבת לראשון.