מעולם לא הייתה חירותנו פגומה כמו בחג החירות 2024. לעבור על רשימת המצאי היומית בתקשורת זה להתאבל, לכעוס, להזדעזע, להתייאש ולהרים ידיים או לאיים בהרמת רגליים ולהסתלק עם כרטיס בכיוון אחד. שכחתי לבכות אבל זה בשביל החזקים. מי שלא מבין מה משמעות הדבר "חירות פגומה" בג'ונגל הנוכחי חי ביקום אחר. אין צורך לדגום רשימת כשלים, הכל ידוע. הטיטאניק שטה, ההגה תקוע והקרחון הגדול עדיין ממתין. אומרים שהציבור חגג את ליל הסדר על פי מיטב המסורת שהיא אכול ושתה ושמחת בחגיך כאילו ישראל כיום היא לא פר בזירת שוורים שרץ בטירוף לכל הכיוונים ונוגח כל מה שזז.

שקר גס וזדוני: מה שלא סיפרו לכם על ההפגנות בארה"ב נגד ישראל | שלמה שמיר
"לא נעזוב אותו עד שיהיה טוראי חליוה": אב התצפיתנית שנרצחה רותח על ראש אמ"ן הפורש

כמתעב טקסים סדרתי, בייחוד דתיים, פסח להבנתי הוא מסורת של זלילה משפחתית או קהילתית מלווה בתעלולים, בפעלולים, בטקסים ובשירים, נכד משגע שגונב את האפיקומן ודוד משוגע שגונב את ההצגה אחרי שהגניב שוטים של וודקה החל מהכוס הראשונה ומחרב את המסיבה עם הסודות המשפחתיים הכמוסים. מעין סטנד־אפ משפחתי צפוי, מהנה ומענה, למעט הדודה.

אז מה רע? הכל. הקונספט, ההקשר, התזמון ובעיקר הקשר הבעייתי ליהדות המטורללת המנהלת את חיינו על פי טקסטים וטקסים ארכאיים. פסח 2024 הוא דוגמה נוספת לכרסום ההדרגתי של התודעה הציבורית על ידי יהדות שתלטנית שמקדשת קטעים שלא ממש רלוונטיים בימינו. שפוך חמתנו על הגויים, נעשה בהם שפטים, נחסל את בכוריהם, נחרים את רכושם ובגדול נשמידם תחת שמי ה'. אולי היה טעם למלל גבורות ישראל מול אנטישמיות סביבתית של עלילות על ערבוב דם ילדים נוצרים באפיית המצות. ולא, אנחנו לא אשמים בכך שהגויים אנטישמים ובעלי טבע מחורבן של היחס לאחר. לכן על פי הנרטיב הציוני בנינו כאן מדינה כתשובה לאנטישמיות ולשואה.

אלא שדור ההורים, לפחות הקיבוצי, לא בא לפלשתינה־ארץ ישראל, אכל סרטים של ארץ אוכלת יושביה, חי במחסור ועבד בפרך כדי להימנע משואה. הם הגיעו כדי להקים חברה יהודית חילונית שאמורה להוות אלטרנטיבה ליהדות העיירה - זו של גפני וגולדקנופף שמשחזרים את קרבות החסידים והליטאים בעיירות הגלותיות של מזרח אירופה. התנועה הקיבוצית נולדה כדי לגונן על העם היהודי מפני השפעת יהדות העיירה על אופייה של היהדות בכלל והמדינה בפרט. ככאלה, הפקיעו מייסדיה את הסדר המסורתי לטובת הגדת פסח עדכנית ששיקפה ערכים של חקלאות וביטחון, שוויון ושלום. הרעיון היה להתרחק מההגדה המקורית.

לכאורה כל סדרי הפסח נוטים לחזור על עצמם. בשנה הימנית־דתית־לאומנית ביותר שחוותה ישראל מקבלים הטקסטים האלה משנה תוקף בהכרעות הביטחוניות, הכלכליות והמוסריות שמגובות בחוקי מדינה בדרך למדינת הלכה. אני מניח שחלק נכבד מיושבי הסדר השתא כרכו את המכות לאויבנו עם שחרור מהאויב מבית והיה להם פירוש משלהם למצוות ביעור חמץ.