זה הציבור בישראל שיכריע את הבחירות הבאות | שמואל רוזנר

אחד מכל חמישה יהודים בישראל סבור שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא איש "מרכז". זה לא חדש. את זה כתבנו כאן בשבוע שעבר. אם יחתום על עסקה שתמנע מבצע ברפיח, הרושם הזה יתחזק. המתקפות מימין יעשו את העבודה. האם זה טוב לנתניהו או רע לנתניהו? הוא בוודאי איננו מנהיג שחותר להציג את עצמו כאיש מרכז. הוא יודע, כולם יודעים, שרוב יהודי ישראל מגדירים את עצמם כאנשי ימין או ימין מתון. כך שאין לו סיבה מיוחדת להציב את עצמו במרכז. בצלאל סמוטריץ' ידחוף אותו למרכז, והוא יידחף בחזרה לימין. בתקווה למצוא את האיזון הנכון.

הפגנות הסטודנטים בארה"ב מוכיחות: הסכסוך הישראלי-פלסטיני מדאיג רק מעטים | רוזנר
האמריקאים לא איתם: הנתונים החשובים באמת מאחורי ההפגנות בקמפוסים בארה"ב

למנהיגים אחרים בישראל יש סיבה לחפש את המרכז, בראשם בני גנץ ויאיר לפיד. למה הם רוצים תדמית של מרכז? כי האלטרנטיבה היא תדמית של שמאל, והשמאל עוד פחות אהוד מהמרכז.

מי מהם מצליח להציב את עצמו במרכז ומי פחות מצליח בזה? לזה יש תשובה במספרים: כמחצית מאזרחי ישראל סבורים שגנץ הוא איש מרכז. במקרה של לפיד, מדובר בקצת יותר משליש. יש רוב שמציב את גנץ במרכז, או בימין המתון. יש רוב שמציב את לפיד בשמאל המתון או בשמאל.

את הנתונים האלה אנחנו מלקטים מתוך סקר שערכנו כמחווה לפרופ' קמיל פוקס, שותפנו וחברנו, שהלך לעולמו לא מזמן. מה עשינו? לקחנו כמה שאלות שניתוחים שלהן, בהקשרים שונים, הופיעו בספרים של פרופ' פוקס – וחזרנו עליהן. כל הטור השבוע מוקדש לממצאים מהסקר הזה, במלאת חודש לפטירתו של פוקס.

השאלה שנדבר עליה בתחילה ביקשה ממשיבים ומשיבות להציב עצמם על סולם מימין לשמאל, ואז להציב מנהיגים על אותו סולם. כלומר: מי אתה או את – ומי אתה חושב שנתניהו או גנץ או לפיד. לא שאלנו רק על מנהיגים, שאלנו גם על מפלגות. כמו המחנה הממלכתי. מה שמאפשר לנו להציב אלה לצד אלה את התוצאות המתייחסות לגנץ, ואת התוצאות המתייחסות למפלגה של גנץ.

כאשר אנחנו עושים את התרגיל הזה לנתניהו ולליכוד, אנחנו מגלים שהתדמית של הליכוד הרבה יותר "ימנית" מזו של נתניהו. 44% סבורים שהליכוד היא מפלגת "ימין". 27% סבורים שנתניהו הוא מנהיג "ימין".

ומה במקרה של גנץ? גם הוא, כמו נתניהו, ממוקם לשמאלה של מפלגתו: 25% מהציבור מתייחסים למחנה הממלכתי כאל מפלגת "ימין" או "ימין מתון". רק 17% אומרים על גנץ שהוא איש "ימין" או "ימין מתון". 17% אומרים על המפלגה שהיא "שמאל מתון". אבל 22% אומרים על גנץ – יו"ר המפלגה – שהוא "שמאל מתון".

לאן הניתוח הזה מוביל אותנו? למקום מוכר, שאפשר להגיע אליו בכל מיני דרכים: הבחירות הבאות בישראל יוכרעו כנראה על ידי הבוחרים שמגדירים עצמם כ"ימין מתון". הם כרבע מהיהודים בישראל. כאשר בוחנים את האופן שבו הם מדרגים את האידיאולוגיה של הליכוד ואת האידיאולוגיה של המחנה הממלכתי, קל לזהות שהליכוד לימינם – 44% מהישראלים מכנים את הליכוד "ימין" (40% מכנים את המפלגה "ימין מתון") – וקל לזהות שהמחנה הממלכתי לשמאלם (כבר אמרנו: זו מפלגה שהתדמית שלה נוטה ל"מרכז").

לכן אותם ימניים מתונים יצטרכו לעשות אחד משלושה דברים: לבחור במי שקצת לימינם, או במי שקצת לשמאלם, או במי שעוד לא נכנס לזירה וינסה לקלוע במדויק למקומם. זה מה שתעשה המפלגה של נפתלי בנט, עם או בלי יוסי כהן וגדעון סער, שכבר קיבלה בסקר של ערוץ 13 בשבוע שעבר את מספר המנדטים הגדול ביותר.

אחר כך תישאל כמובן שאלת המשך: מה תעשה מפלגת הימין המתון? האם תפנה לכיוון הימין או לכיוון המרכז? זו שאלה שהמענה לה יתבסס כמובן על הרבה מאוד שיקולים, כמו תוצאות הבחירות, תוכניות לעיצוב סדר היום, אמביציות אישיות, כימיה בין־אישית.

אם ראשי מפלגת הימין המתון ילכו לשאול את הקהל שלהם מה הוא רוצה, הם יקבלו תשובה מבלבלת. אידיאולוגית – הקהל שלהם קרוב יותר לימין. חברתית – הוא קרוב יותר למרכז. אם תביטו בדף הנתונים של המדד, ובו נתוני הסקר שערכנו במסגרת התחקיר לספר "היום השמיני" של ד"ר מיכה גודמן, תמצאו את הנתון הבא: 73% מתומכי הימין המתון, כלומר, הרוב, אומרים שהם קרובים יותר אידיאולוגית לתומכי הימין. אבל 58% מתומכי הימין המתון, כלומר רוב, אומרים שהם קרובים יותר חברתית דווקא לתומכי המרכז.

מה עושה אזרח, שמזדהה אידיאולוגית עם מי שלימינו ומזדהה חברתית עם מי שלשמאלו? התשובה האמיתית לשאלה הזאת תינתן בימים שאחרי הבחירות, אבל תשובה מסוימת התקבלה גם בסקר של "היום השמיני". שאלנו: "במי אתה רואה שותפים טבעיים יותר לברית פוליטית?". תשובת רוב תומכי הימין המתון: "מרכז". 61% מהם מעדיפים ברית עם המרכז, 37% מעדיפים ברית עם הימין.

כלומר: לפחות על פי הסקר הזה, שנכון לזמנו ומקומו, הקואליציה הטבעית יותר תהיה של הימין המתון עם המרכז. רק שיש בעיה אחת עם הקואליציה הזאת: היא איננה קואליציה של רוב. בסקר מהשבוע שעבר נמנו 47% שהם או ימין מתון או מרכז. זה לא רוב (בהנחה סבירה שגם רוב גדול של הערבים אינם ימין מתון או מרכז). מה שמחזיר לשולחן את הדילמה של הימין המתון: האם להעדיף את הימין או להעדיף את המרכז? אבל, וזה אבל חשוב – בתוספת השמאל המתון. ההכרעה בדילמה הזאת תקבע מי ישלוט בישראל בשנים הבאות.

האם משקרים?

את סוגיית השקרים בסקרים, כתב קמיל פוקס, רצוי להפריד לשני חלקים. הראשון – "באיזו מידה אנשים משקרים בסקרים?". השני – "מדוע משקרים אלה שמשקרים?". הדיון מתקיים בעמ' 206 בספרו של פוקס "תשיגו לי את מינה צמח: על סקרים, מתמכרים ומבקרים". ממנו יצאנו למסע קצר.

בשאלות רגישות, מסוג מסוים, כתב פוקס בספר, "אין ספק שנסקרים משקרים". ומה על סקרי בחירות, שבדרך כלל הם שמעוררים את החשדנות המוכרת בקרב מבקרי הסקרים? "המצב כבר פחות ברור", כתב. הוא הציע להחליף את נוסח הדיון. במקום לשאול "למה הנשאלים משקרים?", מתאים יותר בעיניו לשאול "למה הנשאלים עונים כפי שעונים?". מסקנתו: "יש אנשים שמשקרים, אם כי בשיעורים נמוכים מכפי שגורס הפולקלור העממי".

הוא עצמו הרגיש מדי פעם שלא כולם אומרים לו את האמת. לאחר מדגמי הבחירות של שנת 2015, שלא חזו היטב את התוצאה, התבקש להסביר את כישלון המדגם לספק תמונה מלאה ומדויקת של התוצאות, והציע שלושה גורמים מסבירים: שיעור המסרבים הגבוה להשיב למדגם, שעת סגירת המדגמים המוקדמת לעומת שעת סגירת הקלפיות, וגם "חלק מהאנשים לא אומרים את האמת, כלומר משקרים".

בספר, שנכתב לפני הבחירות האלה, ולפני המדגם הזה, פוקס היה מדוד יותר. חלק גדול מההטיות שנתפסות אצלנו כשקרים הן הטיות שיש להן "הסברים מתחומי הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. אלה לא בדיוק 'שקרים'", כך כתב.

שאלת השקרים העסיקה אותו כאיש מקצוע רציני, ולא כצייצן של ביקורת נמהרת על תורת הסקרים. היא מעסיקה גם אותנו, ולכן בחרנו לכלול אותה בסקר שערכנו לאחר מותו באמצעות הפאנל של אתר המדד, שפוקס היה מייסדו וכן היועץ המקצועי שלו מאז הקמתו.
בסקר השתתפו 1,400 משיבות ומשיבים, והתשובות שוקללו על פי הצבעה ודתיוּת. שאלנו בו שתי שאלות שנוגעות לנושא שאנחנו עוסקים בו כעת:
האם כאשר את/ה משיב/ה לסקרים את/ה אומר/ת את האמת או לא אומר/ת את האמת?
וגם: האם לדעתך, כאשר ישראלים אחרים משיבים לסקרים, האם הם אומרים את האמת או לא אומרים את האמת?

כמובן, הנחנו שיהיה פער בין התשובה לשאלה הראשונה לבין התשובה לשאלה השנייה. ואכן, יש פער. 76% מהנשאלים אמרו לנו שהם "תמיד אומרים את האמת" בסקרים. רק 5% מהם אמרו שגם ישראלים אחרים "תמיד אומרים את האמת" בסקרים.

כלומר: רוב הישראלים מעידים על עצמם שהם תמיד אומרים אמת. ומצד שני רובם (53%) מעידים על הישראלים האחרים שהם רק "בדרך כלל אומרים את האמת", ולא תמיד. ויש גם לא מעט מהם, 38%, הסבורים שישראלים אחרים רק "לפעמים אומרים את האמת ולפעמים לא אומרים את האמת". דרגה עוד יותר נמוכה של מהימנות.

צריך לשים לב לכמה דברים כאשר בוחנים את התוצאות הללו. קודם כל, מי שהשיבו הם ישראלים שמשיבים – ישראלים שתוך כדי מתן תשובה לסקר היו צריכים לומר אם הם תמיד עונים אמת כשהם משיבים לסקר.

משמע, אלה מהם שאמרו "בדרך כלל" (22%) או "לפעמים כן ולפעמים לא" (2%) בעצם רמזו לנו – הסוקרים – להביא בחשבון שאולי גם בסקר הזה הם לא אומרים אמת. למעשה, אולי הם אפילו לא אומרים אמת כאשר הם אומרים שהם בדרך כלל אומרים אמת... כך שעצם השאלה במתכונת הזאת, בנסיבות האלה, היא שאלה שיש בה ממד בעייתי. בגלל זה בחרנו בין השאר לשאול את המשיבים גם על עצמם, וגם על אחרים. כי לפעמים, הדרך הכי נוחה לבני אדם לומר מה הם חושבים באמת, היא לדבר על אחרים ולא על עצמם.

מצד שני, המשיבים יודעים על עצמם אם הם כן או לא אומרים אמת. הם לא יודעים על אחרים. מה שהם יודעים על אחרים זה מה שהם שומעים ברחוב, או בתקשורת, כולל אגדות על ישראלים שמרבים לשקר בסקרים – מה שפוקס קורא לו "הפולקלור העממי".

מי משקרים?

הסברנו מדוע ערכנו סקר על סקרים ושקרים. הצגנו ממצא משוקלל לכלל המדגם: רוב גדול של משיבים אמרו לנו שהם אומרים תמיד אמת בסקרים. עכשיו נרד מהמדגם הכללי לרזולוציה של מגזרים. ובמפורט: להבדלים בין יהודים על פי רמת הדתיות שלהם. כי אחד הממצאים המסקרנים בסקר שערכנו, ושהיו בו שתי שאלות – האם את/ה משיב/ה אמת בסקרים? והאם לדעתך אחרים משיבים אמת בסקרים? – הוא שנמצאו הבדלים מובהקים ועקביים בין מגזרים שונים.

השבוע השתמשנו בסקרים ובנתונים מאתר המדד. להרשמה למדד ולהצטרפות לפאנל המשיבים: themadad.com.
[email protected]