במהלך השבת פורסמה הודעה מצד ״גורם מדיני בכיר״, שהתברר בדיעבד כראש הממשלה בנימין נתניהו, על פיה: "עם או בלי הפוגה זמנית לשחרור חטופינו", צה"ל ייכנס לרפיח ו"ישמיד את גדודי חמאס הנותרים". אחר כך, בטרם יצאה השבת, שיגר נתניהו הודעה נוספת, ובה הכחיש פרסומים שלפיהם ישראל הסכימה להפסקת הלחימה כחלק מעסקה.
האם כמו שגנץ אמר – נתניהו מונע משיקולים פוליטיים והיסטריה״? האם הוא מנסה לברוח מעסקה, ככל שזו מתקרבת והופכת ממשית, או שיש פה משחקי מוחות מול סינוואר?
העסקה נפלה? בממשל האמריקאי טוענים כי השיחות "קרובות לפיצוץ"
מהרגע שהחל המו״מ על מתווה העסקה, מתקיים מאבק מוחות, שהוא חלק מלוחמה פסיכולוגית שמטרתה להביא לשינוי ביחסי הכוחות. ממצב שבו ידה של ישראל הייתה על העליונה, בזכות הישגי התמרון והירי מהאוויר, הפכה ישראל למובלת.
במו״מ אין איזון בין הצדדים, יש צד מוביל וצד מובל. הרעיון, כמו בפוקר, הוא להקפיד לשמור את היתרון האסטרטגי שלך ולא לאפשר לצד השני לראות את הקלפים. אבל מעבר לזה - לא למצמץ, ולא לתת לצד השני לראות איך אתה מרגיש וכמה כואב לך. ככה אפשר לנצח, גם עם קלפים גרועים, רק שישראל נתנה לחמאס לראות את הקלפים שלה לאורך כל הדרך.
עכשיו נתניהו מנסה להביא לשינוי במצב עם האיום בכניסה לרפיח. הקלף של כניסה לרפיח הוא מהותי. אנחנו יודעים זאת כי זה הדבר היחיד שגורם לכך שחמאס ישובו לשולחן המו״מ. סינוואר כמובן רוצה לראות את סיום הלחימה. האסירים שלו לא מעניינים אותו במיוחד, ובכלל לא בטוח שהוא רוצה את ברגותי בחוץ משיקולים פוליטיים. הדבר המשמעותי היחיד עבורו הוא סיום הלחימה, כאשר הכניסה לרפיח מבחינתו היא קו אדום.
כעת אנחנו במצב ששני הצדדים מנסים לקבל כמה שיותר במו״מ, ולכן זה משחק של ״מי לא ממצמץ״ או ״מי ימצמץ ראשון״. בשלב זה לא ברור האם נתניהו הוא אסטרטג דגול, או שמא הוא זהו עוד ניסיון למסמס את העסקה כתוצאה משיקולים פוליטיים ומהלחץ של בן גביר.
במשחק הזה, ברגע שהצלחנו לבלבל את היריב ולא לשחק לציפיות שלו - אנחנו בעמדת הובלה. הכוח אצלנו אם הצלחנו לאיים באופן משכנע על הכניסה לרפיח. אם הצלחנו – חמאס לא יכול לדעת מה יהיה הצעד הבא שלנו.
אחת הבעיות שלנו בסיפור הזה היא ההתערבות של ארה״ב: מצד אחד אנחנו לא יכולים ללא העזרה שלה, אך מן הצד השני היא מחבלת לנו במשחק המוחות. ברגע שהודלף שארה"ב מספקת לחמאס ערבויות על סיום הלחימה, היא למעשה מאפשרת לצד השני להציץ לנו בקלפים. לכן נתניהו היה חייב להוציא הכחשה – כדי לשמור על הקלפים שלו.
לנו נותר רק לקוות שהאסטרטגיה של נתניהו לא משקפת ניסיון לשמר את הקואליציה שלו, אלא שהוא באמת מנסה להביא לעסקה כמה שיותר טובה לישראל.