למעלה ממאתיים ימים לאחר תחילת המלחמה ורפיח עדיין שורצת מנהרות, ארבעה גדודי מחבלי חמאס, קני שיגור רקטות ופצמ"רים ומשמשת כמקום המחבוא של הנהגת חמאס שממשיכה להחזיק ב-132 חטופים וחטופות ישראלים, לנהל מו"מ עם ישראל בקהיר ולכוון טרור מתוך הרצועה.
ביידן דרש בשיחתו מנתניהו: "פתח מיד את המעבר בגבול הרצועה"; רה"מ הסכים
חמאס הסכים לעסקה; בישראל מצננים את ההתלהבות: "זה תרגיל"
מה שקורה עכשיו ברפיח מתמצת את הכישלון הישראלי כולו. מצד אחד ברמה הצבאית, יכול היה צה"ל לתקוף מלכתחילה את רצועת עזה משני הכיוונים. מצפון ומדרום. ובכך לצמצם את חופש התנועה של מחבלי ומפקדי הארגון וגם לחסוך את ההמתנה בפאתי רפיח עד לאישורו של מבצע שכזה.
מצד שני הכישלון המתמשך בניהול המדיניות הישראלית והיעדר האסטרטגיה של ממשלת ישראל, הביאו לכך שארה"ב מגבילה את צעדי ישראל מול רפיח וכך גם שאר המדינות הידידות לישראל, מצרים מאיימת במשבר סביב המתרחש ברפיח, המו"מ לשחרור החטופים אינו מתקדם באשמתה הכמעט מלאה של ממשלת ישראל, העומד בראשה והניצבים לצידו, סמוטריץ' ובן גביר, אשר דוגלים בכיבוש מלא של הרצועה תחת הסיסמא של "הניצחון המוחלט" שלעולם לא יקרה.
ישראל יכלה להביא לשחרור חלק מהחטופים החיים כבר לפני מספר חודשים וגם בסבב האחרון אולם סירוב ועקשנות ישראלים הם שמנעו את סיכום העסקה. חמאס שלפני חודשיים כבר עשה ויתורים משמעותיים בדרישותיו, שינה עמדות והקשיח את דרישותיו תוך שהוא מסתמך על היחלשותה הדרמטית של ישראל בקרב כל מדינות העולם, על הלחץ שמפעילה ארה"ב עלינו, על המשבר המתהווה על מצריים ועל המשבר ההומניטרי המתמשך ברצועת עזה.
צה"ל שמבחינתו ניהל את הלחימה ברצועה בצורה מצוינת, למרות שלא ביצע תמרון מצפון ומדרום גם יחד, הגיע לרפיח מהר מהצפוי אולם נתקע בפאתיה בהמתינו להגדרת מדיניות ברורה מהדרג המדיני שעד היום לא הגדיר כזו ואף לא טרח לבסס אסטרטגיה ליום שאחרי ברצועה. במצב כזה שום החלטה של הממשלה לא תוכל לסמן הצלחה.
תקיפה מלאה של רפיח כעמדת סמוטריץ' ובן גביר, תזרז את מיטוט חמא"ס אולם תביא למותם של החטופים, לאסון הומניטרי רחב ברצועה ולגינויים מכל רחבי העולם. הימנעות מתקיפה, תשאיר את הנהגת חמ"אס בשלטון, תאפשר את שחרור חלק מהחטופים בלבד כמו גם את המשך הירי על עוטף עזה ובעיקר תבסס את כשלון הממשלה בניהול המלחמה מול חמא"ס.
למעלה ממאתיים ימים למלחמה, יכול סינוואר לסמן לעצמו וי גדול על סדרה של הצלחות. חיזבאללה הצטרף ללחימה וצפון ישראל נטוש לחלוטין, איראן הצטרפה ללחימה ותקפה את ישראל ביחד עם שלוחותיה בעיראק ובתימן, ארה"ב במשבר הקשה ביותר ביחסים עם ישראל, מדינות אירופה אף הן במשבר דיפלומטי מול ממשלת ישראל.
בית הדין בהאג על סף הוצאת צווי מעצר לקציני צה"ל ומנהיגים פוליטיים בישראל בגלל פשעי מלחמה לכאורה, החברה בישראל מתפוררת כמו גם הכלכלה, בעוד בראש המדינה יושבת חבורת חובבנים מטורפים הרואים את חזונם המשיחי המטורף מתממש מול עיניהם.
בן גביר כבר השתלט על שב"ס ובדרכו להשתלט על משטרת ישראל, סמוטריץ' השלים את השתלטותו על המנהל האזרחי ביהודה ושומרון בדרכו לאישור עשרות מאחזים בלתי חוקיים ותקצובם במיליארדי שקלים על חשבון נפגעי המלחמה ולוחמיה.
ממשלת ישראל מנהלת מלחמה נגד שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית בהובלת היועמ"שית לממשלה ואנשיה ונגד ראשי מערכת הביטחון ובהם הרמטכ"ל וראש שב"כ. ויחיא סינוואר יושב בקצה מנהרה חשוכה ברפיח ומחכך ידיו בהנאה תוך שהוא צופה בכישלון הישראלי הגדול ביותר מאז הקמת המדינה.
צריך להודות שברמה המבצעית, לרפיח הייתה משמעות כבדה עם תחילת המלחמה ובהנחה שצה"ל היה מכריע את רצועת עזה כולה על הנהגת החמא"ס שבה וכל מחבלי הארגון. אולם בעת הזו ולאחר השתהות כה ארוכה, בהיעדר כל אסטרטגיה ארוכת טווח והגדרת מטרות ברורה ותחת לחצים בינלאומיים אדירים והסתכנות באובדן הברית עם ארה"ב ועם הציר האסטרטגי שהיא בונה בהשתתפות סעודיה, הרי שלהישג צבאי ברפיח לא תהיה שום משמעות כרגע.
ההיפך הוא הנכון. צה"ל עשוי להסתפק בלחימה בעצימות נמוכה בשילוב פשיטות על בסיס מודיעין, החטופים שעוד נותרו בחיים עשויים שלא לשרוד את המהלך הזה, מדינת ישראל מסתכנת בגינויים וניתוק קשרים כלכליים וביטחוניים עם ארה"ב ומדינות מערב אירופה וההישג היחידי הנראה לעין הוא הישרדותה של ממשלת נתניהו וחבר המטורפים המובילים איתו את המדינה לאבדון.
עכשיו צריכה ישראל לפעול בתבונה מדינית וצבאית. כזו אמנם אינה קיימת אצל שרי הממשלה הנוכחית, אולם אם הייתה קיימת, הרי שהחלטות הממשלה היו שונות: מימוש עסקת שחרור חטופים לאלתר תוך הפסקת הלחימה בשלב ראשון. הסכמה להעברת אחריות עתידית לרשות פלסטינית מחודשת ומשודרגת ובינתיים לניהול הרצועה על ידי כוחות בינלאומיים עם שליטה ביטחונית ישראלית. את החשבון עם סנוואר ניתן וצריך יהיה לסגור בעתיד וסופו ללא ספק עמוק באדמה אולם לא על חשבון חטופי ישראל אותם הפקירה המדינה מלכתחילה בשביעי באוקטובר.
הממשלה הנוכחית אינה כשירה ואינה מסוגלת לקבל את ההחלטות הנכונות עבור מדינת ישראל ואזרחיה. חילופי שלטון והנהגה הם הבסיס לבנייה מחדש של העוצמה הביטחונית ושל החוסן הלאומי והחברתי בישראל. רק לאחר סיום תפקידו של ראש הממשלה וחבר שריו, ניתן יהיה לדבר על עזיבת הרמטכ"ל וראש שב"כ, כמו בכירים נוספים במערכות שכשלו. שכן אם זה לא יקרה הרי שהממשלה תנסה להשתלט גם על גופים אלו ולהכפיף אותם למטרותיה ולחזונה.
ליאור אקרמן הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.