למרות ההסכם הבלתי אפשרי שהניחו המתווכים בפני ישראל ביום שני בערב, ולמרות נהמות הכעס מכיוון חמאס, השבוע הזה רשם התקדמות במו"מ להפסקת אש בעזה. בפעם הראשונה אמרה הנהגת חמאס "כן" לנוסח שהובא בפניה. לעובדה הזו בפני עצמה יש משקל פסיכולוגי, במיוחד על חמאס עצמה. בפני הצדדים מונח נוסח שאפשר לדבר עליו ואין ממנו נסיגה. עד היום, הדינמיקה של השיחות חתרה להסכים על נוסח בסיסי. מרגע שהוא קיים, המטרה איננה להשיגו, אלא ללטשו. לכולם ברור, גם לחמאס, כי לפנינו נוסחת פתיחה.
התרגיל של סינוואר: נסראללה לא מצליח לצאת מהמלכוד
מבצע נרחב ברפיח? "ביידן הבהיר את התנגדותו בפני נתניהו - ישירות"
המסמך הזה משתרע על פני ארבעה עמודים וכולל עשרות סעיפים. הוא מפרט מה נדרש מכל צד וקובע לוחות זמנים. זו עסקה בשלושה שלבים. בשלב הראשון תוכרז הפסקת אש בת חודש וחצי. אז ישוחררו חמש החיילות החטופות, הנשים האזרחיות והגברים מעל גיל 50. בשלב השני, שגם הוא יארך חודש וחצי ותשרור בו הפסקת אש, ישוחררו החיילים החטופים והגברים מתחת לגיל 50. בשלב השלישי יוחלפו גופות.
חמאס מצווים לשחרר את החטופים (החיים והמתים) ולתת הפסקת אש. ישראל נדרשת לתת הפסקת אש, לשחרר אסירים ביטחוניים, עצירים וגופות, לסגת מאזורים מסוימים, לאפשר חזרה של המוני המפונים לבתיהם, לאפשר כניסה של מאות משאיות סיוע ביום ולא למנוע מפצועי הפלגים לצאת לטיפול במצרים.
אם שני הצדדים רוצים עסקה, עליהם להבין כמה אמיתות שמחכות להם בחיים עצמם, מחוץ לסעיפי המסמך. על חמאס לדעת כי ישראל לא תלך לעסקה הזו בכל מחיר. זאת ממשלה קשוחה, שבתוכה יושבים שרים המתנגדים בהתמדה לעסקה, ואף שלא יאמרו זאת - לנטוש את החטופים לגורלם, כי התמורה גבוהה מדי, זאת בהחלט אופציה.
ישראל צריכה להבין כי היא תיסחט בכל מקרה, בין שתקבל את העסקה ובין שתסרב לה. הותרת עשרות ישראלים להינמק במנהרות, נשים, מבוגרים וחיילים, היא לא מהלך שאפשר יהיה להדחיקו ולהמשיך הלאה. היא תסחוט אותנו מבפנים שנים ארוכות קדימה, תפרק את הסולידריות החברתית ותעצים את הטראומה הלאומית. זה מחירו הנורא של המחדל. בין כך ובין כך נסחטנו. השאלה היא באיזה מחיר.
רוב בעד העסקה
בנוסחה שהגישו חמאס קיימות משוכות רבות המקשות על ישראל לקבל אותה. למרות זאת, בצמרת הביטחונית, ובחלקו גם בדרג המדיני, יש רוב התומך בהמשך המגעים ובחתירה לעסקה על יסוד המסמך הזה. לפני כן, צריך לגרום לחמאס להתגמש בכמה סעיפים באופן שיאפשר להם להרגיש כי הם שמרו על העקרונות. מסיבה זו, תגובתה של ממשלת ישראל באותו ערב הייתה כפולה. היא הורתה למשלחת מטעמה לצאת לקהיר כבר למחרת ולהציג בפני המצרים, הקטארים והאמריקאים את הנקודות הטעונות שיפור. במקביל, היא שלחה את צה"ל לתפוס עמדות מסביב לרפיח. צה"ל נשלח לרפיח כאמצעי לחץ במו"מ.
המשוכה המרכזית מבחינת ישראל טמונה בלוח הזמנים, אך שם גם מסתתרת פריצת הדרך. ההצעה מעניקה לחמאס הרבה מאוד ומהר, ולישראל היא נותנת מעט חטופים יחסית בהתחלה. כך למשל נקבע כי בתום שבעה ימים תגיש תנועת חמאס את הרשימה המלאה של חטופים שבידיה עבור הפעימה הראשונה. היא תשאף ל־33 חטופים חיים, ואם לא יהיו אלה בידיה, היא רשאית להשלימם במתן גופות. בינתיים, בשבעת הימים הללו, מקבלת חמאס הרים וגבעות. נסיגה של צה"ל ממרכז הרצועה, חזרת מפונים, שחרור מאות אסירים כבדים, בהם אסירים עולם, יציאה של פצועיהם לטיפול במצרים, כניסה של 600 משאיות סיוע ביום.
למעשה, ישראל נדרשת לצאת לדרך בלי שתדע כמה חטופים חיים היא תקבל. בהצעה מבטיחה חמאס להשיב בפעימה הראשונה את ה־33, אולם אינה מבטיחה כי יש בידה כמספר הזה ישראלים חיים. את זה היא מבקשת לבדוק לאשורו בחסות ההפוגה.
על הגופות היא תקבל תמורה צנועה יותר בעצורים ולא באסירים – נשים ובני נוער שנעצרו מאז 7 באוקטובר. ההסכם קובע תמורה ייחודית לכל חטוף ישראלי בהתאם לקבוצה שאליה הוא משתייך. כנגד החיילות, למשל, ישוחררו 50 אסירים פלסטינים, בהם 30 אסירי עולם. תמורת כל בת ערובה שאיננה חיילת ישוחררו 30 אסירות ואסירים צעירים. כנגד כל חטוף מבוגר תשחרר ישראל 30 אסירים פלסטינים מבוגרים.
צוות השיחות של חמאס אומנם הסכים שישראל תכריז על הפסקת המלחמה רק בשלב השני ולא כתנאי פתיחה, כפי שדרש בעבר. זו התקדמות משמעותית והישג של המתווכים, אבל אלְיה וקוץ בה. המסמך קובע את מפתח האסירים הפלסטיניים שאותם תוציא ישראל לחופשי בשלב הראשון, אבל קובע כי בשלב השני יהיה המפתח שונה.
הוא ייקבע במגעים נמרצים שייפתחו במהלך הפסקת האש הראשונה. לכל היותר ביום ה־16 לעסקה ייפתחו שיחות לקביעת מספר האסירים הפלסטינים שיינתנו תמורת כל חייל או צעיר חטוף. השיחות הללו צריכות להסתיים עד היום ה־35 לעסקה. הנה הסבך: בסעיף אחר נקבע כי החטופים ישוחררו בקצב של שלושה כל שבעה ימים. לפי הקצב הזה, ישוחררו עד היום ה־35 רק 15 חטופים מתוך ה־33. פחות ממחצית. משמעות הדבר היא שאם לא תושג הסכמה על הפעימה השנייה עד היום ה־35, חמאס יוכלו לסרב לשחרר את רוב החטופים.
ההצעה החדשה, נוסף לכך, שוללת מישראל את זכות הווטו על שמות אסירים ביטחוניים. היא קובעת כי חמאס לבדה תרכיב את הרשימות. בהצעה הקודמת עוד הייתה לישראל זכות וטו על חלקם. היא גם מונעת מישראל לבדוק את המוני המפונים מהדרום לצפון, ולוודא שאין ביניהם חמושים. והיא מצהירה כי הסגר יוסר במלואו בשלב השלישי לאחר חילופי הגופות.
"נתניהו החזיר את המו"מ לנקודת הפתיחה שלו", האשים שלשום גורם אלמוני בחמאס את ראש ממשלת ישראל. הוא ביקש לומר למשפחות החטופים כי מבחינתן זו ההזדמנות האחרונה. אבל באותה נשימה הודיע כי צוות השיחות של חמאס חזר מדוחא והוא יקיים הערכות מצב. בחמאס אומנם לא ממהרים, כי אוהבים לתת לישראל להתבשל, אבל גם על צווארם מונחת חרב.
ההמונים ברפיח רעבים וסובלים ממחסור חריף במזון ובמוצרי יסוד. על כך יעידו קריאות השמחה שם ביום שני בערב, אחרי שחמאס הואילה בטובה להגיד כן למסמך. הם חשבו, המסכנים, כי בעוד רגע תבוא הפוגה ואחריה תסתיים המלחמה. כמה שעות אחר כך נכנסו הטנקים של צה"ל לפאתי רפיח