התרגיל של משיכת חוק הגיוס מתקופת ממשלת בנט-לפיד (ובעיקר: מתקופת בני גנץ כשר ביטחון) בהסתכלות ראשונה נראה מבריק. ההברקה המשותפת של מזכיר הממשלה יוסי פוקס ושל יו"ר ש"ס אריה דרעי הייתה אמורה, לכאורה, להשמיט את הקרקע מתחת לרגליו של גנץ ולהרוס לשותף העוד-מעט-פורש את עילת הפרישה. אולם אחרי מתקפת הנגד של האופוזיציה שגנץ עצמו הצטרף אליה בעיכוב קל, התברר כי הרווח האמיתי והיחיד של התרגיל הוא הזמן.
ראש ממשלת סלובקיה נורה בבטנו; קיים חשש לחייו | צפו בתיעוד
נתניהו: "הדיבורים על 'היום שאחרי' בעזה כאשר חמאס נשאר על כנו - ריקים מתוכן"
וזמן הוא מטבע זהב במצב שאליו נקלעה הקואליציה, לאחר שהתברר באופן סופי כי כל מאמץ לשכנע את החרדים להתפשר באמת ולא בכאילו בסוגיית הגיוס נועד לכשלון. על כן, קידום חוק גיוס קיים שעליו חל דין רציפות לא מביא בשורה ואפילו לא מסוגל להשאיר את גנץ בממשלה, אך בהחלט מעניק לקואליציה שבועות נוספים ויקרים, כאשר קידום חוק גיוס גרסת ממשלת בנט-לפיד יקח חודשים ללא צורך להחליט החלטות קשות.
סביר להניח שכל השחקנים שעל המגרש מבינים היטב את המצב ואת המטרה האמיתית של הממשלה בנוגע לחוק הגיוס: להנדס חוק שיספק תמונת ניצחון לכל אחד מהצדדים, בלי לחולל משבר ובלי להגיד את האמת הלא מאוד זוהרת: שבשורה האמיתית של שיוויון בנטל לא תהיה כאן.
הפער בין הציפייה בציבור הלא-חרדי לבין נכונות הפשרה בקשר ההנהגה החרדית כמעט ולא הצטמצם, גם אחרי 7 באוקטובר הוא נותר כמו שהיה. כלומר: בלתי ניתן לסגירה. ההבנה הכמעט יחידה שחדרה אל בתי הרבנים היא כי במצב הקיים שנוצר בחברה הישראלית אחרי הטבח ביישובי הדרום וברקע המלחמה המתמשכת צריך להוריד ווליום ולנסות ולהרוויח זמן, עד כמה שיתאפשר עד יעבור זעם.
המיינסטרים הרבני-חרדי מוכן לספק לטובת החוק המתגבש את המקסימום האפשרי שלו: אמירות כלליות, מעורפלות ולא מחייבות, בלי לבצע שינויים דרמטיים בשטח.
כמו, למשל, יעדי גיוס של 25% מכלל המחזור בגיל גיוס, וגם זה לא למחר בבוקר, אלא כעבור שנים. לא צריך להיות סטטיסטיקן מקצועי כדי להבין שגם בעוד 10 שנים למדינה לא יהיו כלים להפוך את האמירה הכללית מהחוק למספר מדויק שך מתגייסים חרדים המגיעים ללשכות הגיוס. מי ועל בסיס אילו קריטריונים יוגדר כ"חרדי", איך ועל בסיס אילו פרמטרים יספרו את 100% כדי לגייס את אותם 25% המוזכרים בחוק.
זאת טעימה קטנה בלבד מכלל השאלות הלא בדיוק פתירות שעולות עוד בשלב של הדיונים סביב הצעת החוק. אפשר לסמוך על מגבשי החוק ולקבוע כי בטקסט הסופי מספר סוגיות מעורפלות ולא ברורות לא יצטמצם. הרי זוהי כוונת המשורר, כלומר, המחוקק: לתת תחושת שינוי ופשרה בלי לשנות ולהתפשר באמת.
סביר להניח כי חוק הגיוס יצלח את ההצבעות בממשלה ובכנסת ולא יפגע בשלמות הקואליציה. עם זאת, בסבירות גבוהה סוגיית הגיוס תהווה עילה לעזיבת בני גנץ ומפלגתו את הממשלה. וזו אכן גם השורה התחתונה של הודעת גנץ: לא קונים את התרגיל, לא נשתף פעולה, גם ברמה של תדרוש תיקונים בחוק המקודם, אלא מתעקשים על מתווה "השירות הישראלי" המלא.
אולם, המבחן המיידי הוא לא גנץ ועמדתו, אלא בג"ץ ותשובתו. אם הכוונה של הממשלה לקדם את חוק הגיוס של ממשלת בנט-לפיד תספק את השופטים – רק אז יגיע שלב ההכרעה של גנץ. אם בג"ץ לא יקנה את הסחורה – המשבר יתפתח גם ללא המרכיב של גנץ בקואליציה.