תוכניתו המדינית של גלנט עונה באופן מיטבי על ציפיות המערב, ובראשן ממשל ג'ו ביידן, הנואש לגרד מהדרג המדיני הישראלי אמירה ברורה לגבי היום שאחרי חמאס. המלחמה הנמשכת בעזה גובה מביידן וממפלגתו מחיר פוליטי משמעותי, והנזק רק הולך ומעמיק. אם לפני 7 באוקטובר ראה ביידן בהסדר אזורי במזרח התיכון, הכולל את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, בונוס מדיני נחמד, שעשוי להוסיף נקודות לקמפיין, היום הוא ואנשיו מתפללים לדבר אחד – למצוא נוסחה שתסיים לעזאזל את המלחמה הנוראה הזאת, ואם על הדרך יסתדר גם ההסדר האזורי, מה טוב.
טובעים בבוץ? כך נראית פעילות צה"ל ברצועה בימים אלו
הנקמה האיראנית הגיעה: חיזבאללה קיבל את ההחלטה הדרמטית
במשך חודשים אנשי ביידן שוברים את הראש במטרה להבין מה בדיוק ביבי רוצה שיהיה בעזה. בינתיים הוא מוכן לספק להם בשפע את כל ההסברים שבעולם לגבי מה שהוא אינו רוצה ואינו מוכן שיקרה ברצועה. אך כאשר מגיעים לשאלת החלופות – הפרטנר הישראלי נעלם להם שוב ושוב.
העובדה כי רוב קבינט המלחמה חולק עמדות דומות עם הממשל האמריקאי, עד כדי כך שיו"ר המחנה הממלכתי גנץ נתפס בקרב אנשי נתניהו כ"סוכן רשמי של וושינגטון" – לא בדיוק עוזרת. סביר להניח כי גם התייצבותו של גלנט לצדם של האמריקאים לא תשבור את המשוואה. כפי שהגדיר את יחסי הכוחות גורם בכיר יודע דבר: "במצב של היום נתניהו לא מסוגל להכריע ולקדם החלטות בסדר גודל של יום שאחרי, אך הוא בהחלט מסוגל לחסום ולתקוע את הפתרונות של אחרים שאיתם אינו מסכים".
גורם בכיר, שמעורה מאוד בשיח עם האמריקאים, טוען כי הממשל השלים עם העובדה שחמאס, ככל הנראה, לא הולך להיעלם מהרצועה, וכי הכיוון הנכון מבחינתם של ביידן ואנשיו הוא חמאס מוחלש, שנדחק לפינה לצד כוח פלסטיני חלופי חזק.
"המטרה האמריקאית היא שחמאס ייחלש בצורה חמורה כשהאבק ישקע, כלומר שחמאס לא יהיה מסוגל לבצע מתקפה צבאית נוספת כמו זו שהתרחשה ב־7 באוקטובר. עם זאת, הם בטוחים שחמאס יישאר, בצורה כזו או אחרת, גם בעזה של היום שאחרי.
"במקביל לדחיקת חמאס לשוליים, המטרה היא לחזק את ישראל, בין היתר כתוצאה משדרוג היחסים עם שכנותיה הערביות, בדגש על הסעודים. כך האמריקאים מקווים לחסל את האיום של חמאס מבלי שישראל תצטרך להמשיך במלחמה ללא הגבלת זמן וארה"ב תמשיך לספוג נזק".
האלטרנטיבה שעולה בדיונים שהאמריקאים מקיימים עם מדינות ערב היא העברת השלטון בעזה לידי הרשות הפלסטינית המחודשת והמחוזקת, ועד שזה יקרה – נשקלת הכנסת כוחות או"ם או כוחות משולבים של מדינות ערב פרו־מערביות. המכשול המרכזי בכיוון הוא ההתעקשות הישראלית על חופש הפעולה של צה"ל בתוך הרצועה, בדומה למצב ביהודה ושומרון אחרי מבצע חומת מגן.
"לא סעודיה, לא האמירויות ולא אף מדינה ערבית אחרת מוכנה להפוך לקבלן הביצוע של ישראל. הן לא מוכנות לשמוע על הניהול והשיקום של עזה כל עוד ישראל תהיה בסביבה ותשמור לעצמה את הזכות לבצע פשיטות ומבצעים כמו שזה קורה ביו"ש", מוסיף הגורם המעורה.
אז מה נתניהו רוצה? מה האסטרטגיה האמיתית שלו שעומדת מאחורי היעדר היוזמה? תוהים שוב ושוב אנשי הממשל, ולא מוצאים תשובה מספקת. אחד הגורמים הנמצאים במעגל הקרוב לנתניהו מנסח את זה במילים הבאות: "בכל מה שקשור לפן המדיני של המלחמה, לאותו היום שאחרי – ביבי משחק שחמט בלי לומר את זה בקול. הוא משחק עם כולם, כולל עם האמריקאים. הוא עושה את זה מתוך הבנה שבסוף, ככל הנראה, נגיע להסדר הכולל את החזרת החטופים, סיום הלחימה, ואולי גם הסכם עם הסעודים. ברור לו כי אם בדרך לשם הוא ייראה להוט, ההסדר פשוט לא יקרה או שיהיה רע לנו.
"אם המצב הוא שכל הפתרונות אינם טובים לנו במיוחד, שלא לומר גרועים, אז למה שנבוא עם תוכניות ביוזמתנו ונהיה מחויבים? שיבואו אלינו, ואנו נבחן את ההצעות. האסטרטגיה האמיתית היא מריחת זמן אסטרטגית".