בנאום שנשא בטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון בכותל, אמר הרמטכ"ל הרצי הלוי את הדברים הבאים: "אני נושא באחריות לכך שצה"ל כשל במשימתו להגן על אזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. את משקלה על כתפיי אני חש בכל יום, ובליבי אני מבין היטב את משמעותה".
המפכ"ל וקציני המשטרה במוקד: מופע האימים של איתמר בן גביר
טובעים בבוץ? כך נראית פעילות צה"ל ברצועה בימים אלו
הרמטכ"ל צודק. הוא באמת נושא באחריות קשה וכואבת למחדל 7 באוקטובר. הלוי אחראי להמשך החלשתם של קווי ההגנה מול רצועת עזה, לחוסר המוכנות של הכוחות לבלום מתקפה נרחבת של חמאס, ולכישלון המודיעיני העצום של אמ"ן. הוא גם אחראי להמשך הטמעת הקונספציה של "הכלת חמאס" והאשליה של "חמאס מורתע" בצבא.
נכון, הלוי קיבל ירושה קשה מהרמטכ"לים שכיהנו לפניו בתפקיד, ובעיקר מקודמו אביב כוכבי. חוסר המוכנות של הכוחות, והדבקות של צה"ל באמונה הכוזבת שחמאס מורתע, רשומים על שמם לא פחות מאשר על שמו של הלוי. אבל זה לא מנקה את הרמטכ"ל הנוכחי מאחריותו.
כך, למשל, בתקופת הרמטכ"ל הקודם הודר מפקד חיל האוויר מהתייעצויות חשובות רבות בשל שיקולים לא ענייניים (ואישיים) של כוכבי. אבל הלוי נושא באחריות לכך שלא שינה נוהג נפסד זה, שכן אם מח"א היה נוכח בהתייעצויות שנערכו בשעות לפני מתקפת חמאס - ניתן היה להעמיד את חיל האוויר בכוננות ללא כל מאמץ.
הרמטכ"ל אמר שהוא נושא באחריות למחדל 7 באוקטובר, ואני מניח שאין מי שחולק על כך. אבל הלוי לא ציין שהוא גם אחראי מרכזי לניהול הכושל של מלחמת חרבות ברזל. הדרג המדיני, בעצה אחת עם הרמטכ"ל, קבע שמטרות המלחמה הן חיסול היכולת הצבאית של חמאס, מיטוט שלטונו האזרחי והחזרת החטופים.
ברור שגם לאחר שבעה חודשי מלחמה המטרות הללו לא הושגו, ובדרך שהמלחמה מתנהלת הן גם לא יושגו. חמאס עדיין שומר על יכולת צבאית, צה"ל נאלץ לכבוש מחדש אזורים שכבש בעבר, עשרות רקטות נורות לעבר שדרות ובאר שבע, אלפים רבים מתושבי העוטף לא שבו לביתם, ואלו שחזרו שוב חיים בחרדה מטרור חמאס. גם השלטון האזרחי של חמאס ממשיך לתפקד, וארגון הטרור משתלט על רוב רובו של הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועה.
הלוי קבע שהלחץ הצבאי הוא זה שיביא להסכם שחרור חטופים, אבל הוא עצמו הורה על הורדת הלחץ הצבאי על חמאס, בניגוד להבטחתו.
הרמטכ"ל אחראי לכך שלצבא לא הייתה תוכנית מוכנה לכיבוש רצועת עזה, אף שחמאס הוא האויב הפעיל ביותר נגד ישראל. הוא גם אחראי לכך שתוכנית המלחמה שאולתרה בחופזה לא נועדה להביא לכיבוש הרצועה. כלומר, תוכנית המלחמה שלו מלכתחילה לא נועדה להביא לחיסול יכולתו הצבאית של חמאס.
הלוי התנגד להקמת ממשל צבאי זמני באזורים שנכבשו. גם כאשר בנימין נתניהו ביקש (באיחור) ממתאם פעולות הממשלה בשטחים להכין תוכנית לממשל צבאי, הרמטכ"ל היה אחד המתנגדים המרכזיים לכך (לצד מפקד פיקוד הדרום ושר הביטחון) ובסופו של דבר ראש הממשלה נסוג בו מבקשתו. היות שלא הוקם ממשל צבאי, חמאס הצליח לשמור על השליטה האזרחית ברצועה.
הרמטכ"ל אחראי להחלטה להתחיל במהלך קרקעי איטי והדרגתי בצפון הרצועה בלבד, במקום לתקוף תקיפת בזק לכל רוחב הרצועה או לכל הפחות לתקוף בדרום ובצפון גם יחד. הוא גם אחראי להחלטה להביא לגירושם של מיליון עזתים מצפון הרצועה לדרומה, בלי שנתן את הדעת על השאלה איך הצבא בפיקודו יוכל לפעול ברפיח אם רוב האוכלוסייה האזרחית ברצועה יברח אליה.
רוצים לדעת מדוע הלוי קיבל את ההחלטה לתקוף תקיפה איטית בצפון ולא לתקוף לכל רוחב הרצועה? על פי מקור בכיר, הרמטכ"ל בחר בהתקפה איטית בצפון בלבד "כדי להחזיר לצה"ל את הביטחון העצמי אחרי 7 באוקטובר".
להתפטר לאלתר
השבוע הטיח הרמטכ"ל בקבינט כי "אנחנו פועלים כעת פעם נוספת בג'באליה. כל עוד לא יהיה מהלך מדיני שיצמיח גורם משילותי שאינו חמאס ברצועה – נצטרך לפעול שוב ושוב שם ובמקומות נוספים כדי לפרק את תשתית חמאס. זה יהיה מאמץ סיזיפי".
הרצי, אתה מעז להתלונן על כך שאנחנו נאלצים לפעול פעם נוספת בג'באליה ובמקומות אחרים שכבשנו? הרי זו תוכנית המלחמה שאתה תכננת, ושאותה הצגת לאישור הדרג המדיני. האם אתה מנסה להתנער מאחריות לכך שהתוכנית שהוכנה במטכ"ל כללה שלב של לוחמה עצימה (ללא כיבוש), ולאחריו שלב של פשיטות חוזרות ונשנות לתוך הרצועה בהתאם לצורך מבצעי קונקרטי?
כך, למשל, דיווח ניר דבורי ב־26 בדצמבר: "בצבא מבינים שהם מתקרבים למיצוי של השלב הנוכחי, שבו למעשה משתלטים על שטח ומפרקים את היכולות הצבאיות של חמאס... השלב הבא צפוי להיות כירורגי יותר... צה"ל יפעל בפשיטות של חי"ר, ובפעולות מהאוויר ומהים... הכוחות יוכלו לפעול לפי משימות, באופן נקודתי יותר, ובמהלכים אוגדתיים, חטיבתיים או צוותיים – לפי מה שתדרוש המשימה". הרצי, הקבינט אישר את תוכנית המלחמה שלך, אז עכשיו אתה עוד מתלונן על כך שהתוכנית הזו מחייבת אותנו לכבוש שוב ושוב מקומות שכבר כבשנו?
יתרה מכך, הייתה זו ההחלטה שלך לפנות את כוחות צה"ל מכל אזור שנכבש, מה שאפשר לחמאס להשתלט מחדש על אזורים אלו. כאשר הקבינט המורחב תהה על הסיבה להחלטתך לדלל את הכוחות ברצועה, השבת "אין לי מספיק חטיבות" - וזאת אחרי שהועמד לרשותך כוח בגודל של חמש אוגדות כדי להכניע את חמאס. סד"כ גדול יותר ממה ששימש את צה"ל להכניע את הצבא המצרי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
חשוב לציין כי הדברים שאמר הלוי גם משקפים את אחת הרעות החולות בהתנהלות הרמטכ"לים לדורותיהם, שעוסקים בעניינים מדיניים ולא צבאיים. הצמחת גורם משילותי כזה או אחר אינה עניינו של הצבא. לעומת זאת, הקמת ממשל צבאי ישראלי היא בתחום סמכותו של הרמטכ"ל, והלוי היה יכול להמליץ על כך לדרג המדיני, שכן כמו שהדרך היחידה לפרק את חמאס הצבאי היא באמצעות השמדתו - כך הדרך הישימה היחידה למוטט את השלטון האזרחי של חמאס היא באמצעות ממשל צבאי.
ביום רביעי הכריז יואב גלנט כי לא יסכים להקמת ממשל צבאי ברצועה. הכרזה זו מראה עד כמה שר הביטחון איבד כל שיקול דעת והפך להיות דוברו של הרמטכ"ל בקבינט.
גלנט שב ודיבר על "גורמים פלסטיניים בגיבוי בינלאומי שיהוו חלופה שלטונית לחמאס" - פנטזיה שהוא מנסה לקדם מתחילת המלחמה בשל ההתנגדות של הרמטכ"ל ושלו להקמת ממשל צבאי ישראלי.
במקום לבחור בפתרון ישים ואפקטיבי, העדיף גלנט לשרת את רצונות הרמטכ"ל ולקדם שלל תוכניות הזויות ומנותקות מהמציאות לגבי השלטון האזרחי שיוקם כחלופה לשלטון חמאס.
גלנט היה יכול לקדם מהלך מדיני שהיה מביא למיטוט שלטון חמאס וגם מסייע למעמדה הבינלאומי של ישראל, אם היה משכנע את הקבינט להכריז על ממשל צבאי זמני, ובמקביל לקרוא לכינוס ועידה בינלאומית בהשתתפות ארה"ב ומדינות ערב המתונות, ביניהן הרש"פ, בה יתקיימו דיונים בדבר הגוף שיחליף את הממשל הצבאי הישראלי הזמני (השליטה הביטחונית ברצועה חייבת להישאר בידי ישראל בעתיד הנראה לעין, כמו ביו"ש).
אולם למרות שכל התוכניות שלו התפוגגו בלי שום הישג, ורק סייעו לחמאס להמשיך ולשלוט ברצועה, גלנט מוסיף ומתעקש לקדם את הפנטזיה של הרמטכ"ל ושלו.
כל הנאמר לעיל אינו גורע כהוא זה מהאחריות של קבינט המלחמה בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון, שאישר את כל התוכניות שהציג בפניו הרמטכ"ל. חברי קבינט המלחמה נושאים באחריות כבדה לכישלון, ולכן ראש הממשלה ושר הביטחון (שאחראים אף הם למחדל 7 באוקטובר) צריכים להתפטר, או למצער לחזור בהקדם לעם כדי לבקש את אמונו.
אדוני הרמטכ"ל, בזכות גבורתם והקרבתם של לוחמי צה"ל (עד דרגת תא"ל) השגנו הצלחות טקטיות מרשימות, אבל נכשלנו כישלון אסטרטגי גורף במלחמה – ואתה האחראי לכישלון זה. רמטכ"ל הוא תפקיד קשה עד מאוד, ומלבד נטל תפקידו, דמותו היא גם מוקד להערכה ולאמון שנותן העם בצה"ל.
על כן, הדברים שאכתוב להלן קשים מנשוא גם עבורי: רמטכ"ל אינו יכול להסתפק באמירות על אודות לקיחת אחריות, אלא עליו להסיק מסקנות אישיות מהכישלון האסטרטגי במלחמה וכמובן גם מהמגה־מחדל של 7 באוקטובר. לאחריות כבדה כל כך יש רק ביטוי אחד – התפטרות לאלתר. אחרת כל המילים היפות שלך על אחריות הן ריקות מתוכן.