מה נשתנה האירוויזיון האחרון מכל האירוויזיונים שלפניו? שבכל האירוויזיונים קיבלנו תערובת של בידור קל ופוליטיקה קטנה של יוון וקפריסין מצביעות זו עבור זו, ואילו האירוויזיון הזה כולו פוליטיקה ברומו של עולם. זאת לפחות, מהרגע המעצב, בתום ההצבעה בחצי הגמר השני, שבו גילו קברניטי האירוע את היקף התמיכה העממית המפתיעה בשיר הישראלי. הצבעת הקהל בחצי הגמר השתלטה מאז על ביעותי היום והלילה של המארגנים, שהחלו להריץ בראשם תסריטי אימה על הצפוי להתחולל באולם במאלמו וברחובותיה על רקע זכייה ישראלית אפשרית.
"בכיתי, כולם פשוט התנפלו עליה": הוריה של עדן גולן על האירוויזיון
החרדה הזו הולידה מאמץ כמעט גלוי לסכל זכייה ישראלית בתחרות. את תוצאות המאמץ ניתן היה לגלות בנקל בפער חסר התקדים בין הצבעת הקהל לתוצאות הצבעת השופטים. היו בעבר, לפעמים, פערים מסוימים בין שתי ההצבעות, אבל הפער לגבי השיר הישראלי הפעם היה בסדר גודל לחלוטין לא טבעי. בנוסף, היה מאמץ מאורגן ברשת לכוון הצבעות ריכוזי מוסלמים לעבר השיר הקרואטי, שנתפס, על רקע סקרים מוקדמים, כבעל הסיכוי המרבי למנוע זכייה ישראלית. ואכן הפזמון הקרואטי היה היחידי, למעט ישראל ואוקראינה, שקיבל מעל 300 קולות בהצבעת הציבור.
וכמובן הייתה עוד מניפולציה מתוחכמת מאוד, שסתמה סופית את הגולל על סיכויי הזכייה של ישראל, אשר חמקה מעיני הציבור לחלוטין. מדובר דווקא בצעד שלכאורה שימח את הישראלים והוא פסילת השיר ההולנדי. עילת הפסילה של הזמר האנטישמי הייתה תקיפת עיתונאית שוודית. ההערכות היו שהשיר ההולנדי ישאב בגמר קרוב ל־300 קולות שופטים וציבור על חשבון השירים של שווייץ, קרואטיה וצרפת. דבר שהיה מקרב את ישראל לניצחון בתחרות. פסילתו פיזרה את קולות תומכיו בין כל יריבי "הוריקן".
אבל גם לאחר הסיכול הממוקד לזכייה ישראלית אפשרית, הוריקן האהבה שאירופה הרעיפה על הביצוע של עדן גולן הדליק קרן אור ביום העצמאות העגמומי. יש לקוות שהוריקן האהבה הזה גם שם קץ לטלטלות היורדות ועולות באינטראקציה בין ישראל ודעת הקהל העולמית. ביום העצמאות ציינה ישראל בצינה גם שבעה חודשים לאסון 7 באוקטובר. שבעה חודשים שבהם נעשה מאמץ עילאי "לתקן" את מיצובה של ישראל בעיני העולם מקורבן פשע נתעב לגוליית מגושם שאומנם נפגע, אך מגיב בפראות ויורה ללא הבחנה לכל הכוונים.
יתרה מזו, מלכתחילה היו ניסיונות להציג את הקריאות בהפגנות להשמדת ישראל כתגובה רגשית לא מבוקרת ל"ג'נוסייד" שישראל מבצעת בפלסטינים האומללים מיום כניסתה לעזה. אלא שהכרוניקה של אירועי 8 באוקטובר סותרת את המצג הזה, נוכח ההפגנות בכל רחבי אירופה נגד יהודים ונגד עצם קיומה של מדינת ישראל, וזאת שבועות לפני שצה"ל נכנס לעזה וסיפק למנגנוני ההסתה פלטפורמה להסתה שקרית. כבר באוקטובר סיפקו הדי ניצחונו הבלתי צפוי של חירט וילדרס בבחירות בהולנד, שהתקיימו כשבועיים אחרי מתקפת חמאס בעוטף עזה, רמז ראשון למה שחושבים באירופה על כנופיות הצעקנים בכיכרות ובקמפוסים התומכים ברוצחי הנוח'בה.
אבל המסע הגדול בחזרה לתמונת ישראל של 8 באוקטובר יצא לדרך עם שיגור נחילי כטב"מים מתאבדים איראניים מלווים על ידי למעלה מ־100 טילים בליסטיים שיורטו ברובם בעודם באוויר. ההצלחה הגדולה יירטה את המתקפה האיראנית הנפשעת מהתודעה הקולקטיבית בישראל, תוך הדחקת ההכרה המפחידה שבהיעדר יירוט, היו הטילים האלה זורעים הרס והרג בקנה מידה של קריסת מגדלי התאומים בניו יורק.
במקביל למתקפה האיראנית, גברו ההפגנות האנטי־ישראליות שלא ביקשו שתי מדינות לשני עמים כפי שמציע השמאל הנאיבי, אלא מדינה אחת מהנהר לים, נקייה מיהודים. לפני מלחמת ששת הימים קראו שידורי קול קהיר לדגים לצום כדי להותיר בקרביהם מקום ליהודים כשאלה יושלכו לים בהקדם. היום מציע השמאל האירופי ליהודים, בנדיבותו כי רבה, לחזור לפולין. כך, לפחות, מפיה של הכוהנת הגדולה של שמירת הסביבה, הילדה המתבגרת לשעבר גרטה טונברי השוודית, המציעה להשליך אותנו בחזרה לחיקם הפילושמי החמים והאוהב של הפולנים.
ברית רשע
למי שהיה זקוק לראיה משמעותית לכך שהמפגינים אינם משקפים את עמדות הרוב האירופי הדומם כלפי מדינת ישראל, הגיעה הדרמה של מאורעות האירוויזיון ופתחה את שדה הראייה של מי שעדיין מאמין ללהקת רואי השחורות המקומיים, החמוצים בעיתון "הארץ", וחובבי ההלקאה העצמית בערוצי הטלוויזיה שאינם מסתיימים בספרה 4.
בזירה הכי קשה, בקרב הקהל הכי פרוגרסיבי, הכי ווק, הכי מוטה נגד ישראל, זכתה זמרת ישראלית כובשת לב לאהדה סוחפת, נגד כל הסיכויים, ומול ממסדים עתירי השפעה וכוח שניסו להקשות על כל צעד ושעל, לחבל ולהפריע. בהצבעתם של מיליוני אירופים באופן המלאכותי האמור לעיל, עברו רק שתי מדינות (למעט קרואטיה) את מחסום 300 הנקודות מהקהל. היו אלה ישראל ואוקראינה.
הייתה זו תשובה ניצחת למי שהפיץ אצלנו, בהתלהבות הולכת וגוברת ובשמחה לאיד עצמית, את המנטרה: ישראל התחילה באוקטובר כאוקראינה ומסיימת במאי כרוסיה. מסתבר שבאירופה לא קוראים "הארץ". באוזניהם השיר הישראלי והשיר האוקראיני גם יחד מתנגנים כהמנונים לרוח האדם, המספקים להם הזדמנות להצדיע ללוחמים בשורות האמת ולא רק להצביע עבור מלודיה יפה. כאן המקום לגעת בשני משתנים נוספים שמוזכרים שוב ושוב במטרה לעמעם את עומק האהדה לישראל העולה מהתוצאה.
הראשון הוא עדן גולן ואיכותו של השיר שביצעה. השיר הישראלי "הוריקן" הוא שיר יפה מאוד. אך השיר השוויצרי והשיר הצרפתי יפים לא פחות. מה שנתן לשיר הישראלי את הממד הקסום והנשמה היתרה היה הביצוע, שאילץ אפילו חלק מהשופטים לשבור את חרם הניקוד שדרשו מהם המארגנים המסויטים מפני זכייה ישראלית אפשרית.
מאידך, לצד תרומתה המשמעותית של הזמרת להישג, יש מי שמגלגל ספין פרובינציאלי ומנופח על התגייסות הקהילות היהודיות ונציגויות ישראל למיניהן לגייס קולות לשיר הישראלי. לא שאני מקל ראש ברצון לגייס רוח גבית ל"הוריקן", אבל כשמדובר על חמישה וחצי מיליון מצביעים עבור "הוריקן" – הלוואי והייתה לישראל ולקהילות היכולת לארגן פרומיל אחד מהמספר הזה.
התוצאות המדהימות של הצבעת הציבור מאפשרות לישראל לרשום בפניה בשמחה כי ברחבי יבשת אירופה, היסודות הבריאים מוכנים להתגייס בניסיון להגן על עמם ועל יבשתם, תוך שהם מתגברים על 2,000 שנה של טפטוף רעל אנטישמי – ועדיין לראות את מדינת היהודים כ"תקווה הלבנה הגדולה" של המערב המנוון. הם רואים בה ובאוקראינה עמים בריאים שצעיריהם מוכנים להילחם למען אורח חייהם הדמוקרטי ולמען החירות, ולא להיכנע לברית רשע ירוקה־אדומה הבנויה על תשתית אידיאולוגית חומה. תשתית המלובה בידי אידיוטים שימושיים מקומיים, ולדאבון הלב גם על ידי מוטציות מנוונות של בני עמנו, תולדת הנתק רב־השנים מאדמת המולדת.
שיטפון תמיכת הקהל בשיר הישראלי בפער עצום לעומת תוצאות הצבעת השופטים לא הושפע ממניפולציה מאורגנת, אלא שמדובר בזעקה גדולה של האלמנטים הבריאים בחברה האירופית, המוכנים להתגונן מפני הפלישה האסלאמיסטית המאיימת על אורח חייהם. פלישה המתבצעת בסיועם האדיב של חלקים מנוונים ורקובים בחברה שלהם, כמו גם ממשלות כגון אלה של ספרד ואירלנד שמזמן התנתקו מהמאוויים והצרכים של בני עמם, ובסבירות גבוהה יטואטאו החוצה בבחירות הקרובות.
ביוני יתקיימו בחירות לפרלמנט האירופי. יש לקוות כי התייצבות בעד ישראל ונגד אנטישמיות תחזק את כל הגורמים הריאליסטיים שמבינים היטב שאם לא יתעוררו ויפעלו – הם הבאים בתור.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד